האם אתם יודעים עד כמה אתם קרובים למפעל שמאחסן חומרים מסוכנים? אם לא, אתם לא לבד. הנה העובדות: מסמך רשמי, שלא פורסם עד היום, מלמד כי בפתח־תקוה פועלים 136 מפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים ומוגדרים כ"מסכני אוכלוסייה" בדרגות סיכון שונות.

בין החומרים שניתן למצוא בחלק מהמפעלים: רעלים, חומרי הדברה ומוצרים כימיים בכמויות גדולות. ישנם לא מעט תושבים שחוששים ואף דורשים את הוצאת המפעלים המסוכנים אל מחוץ לעיר. בעירייה מרגיעים ואומרים כי המפעלים עומדים בכל התקנים ונמצאים תחת פיקוח צמוד. אז מי צודק כאן? תמונת מצב.

רמות סיכון

ביום ראשון שעבר אירעה שריפה גדולה בבתי הזיקוק במפרץ חיפה. האירוע, שהיה עלול להיגמר באסון כבד, מהווה תזכורת למה שעלול לקרות גם במקומות אחרים ברחבי הארץ. ומה המצב בעיר? על פי מסמך שהגיע לידי mynet ומוכר בעירייה, נכון לרבעון הראשון של שנת 2016 קיימים בעיר 136 מפעלים ועסקים, שמחזיקים חומרים מסוכנים ומוגדרים כמסכני אוכלוסייה.

המסמך הרגיש מסווג את המפעלים והעסקים לפי שלוש רמות סיכון. מהנתונים עולה כי ארבעה מפעלים בעיר פועלים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר: על פי המסמך, מפעל שמשתייך לרמה זו מוגדר כ"מסכן אזור גדול ומחזיק חומרים מסוכנים (מסכן אוכלוסייה)". ברמת הסיכון השנייה בחומרתה ניתן למצוא 21 מפעלים שמוגדרים במסמך כ"מסוכנים מאוד ומחזיקים חומרים מסוכנים". ברמה השלישית בחומרתה ניתן למצוא 101 מפעלים שמוגדרים במסמך כ"מסוכנים ומחזיקים חומרים מסוכנים". בין החומרים המסוכנים שמוחזקים במפעלים המופיעים ברשימה ניתן למצוא חומרי הדברה, רעלים שונים וחומרים כימיים בכמויות גדולות.

כך למשל נכתב במסמך על אחד המפעלים באזור התעשייה סגולה: "אחסנת פסולת חומרים מסוכנים, אחסנת רעלים, החזקת פסולת חומרים מסוכנים, החזקת רעל, העברת פסולת חומ"ס, יבוא/יצוא פסולת חומ"ס, תחנת מעבר". וזה רק מפעל אחד מבין ה־136 שבעיר.

לכך יש להוסיף את הזווית הגיאוגרפית. קשה להתעלם מהעובדה שפתח־תקוה התרחבה בעשורים האחרונים לכיוון אזורי התעשייה. אם פעם היתה הפרדה ברורה ורוב התושבים התגוררו במקומות מרוחקים מהמפעלים, הרי שכיום בנייני המגורים החדשים נושקים ממש למפעלי התעשייה. ניתן לראות זאת היטב בשכונת אם המושבות, שם המרפסות צופות אל אזורי התעשייה סגולה וקריית אריה. מה הפלא שהחשש מפני אסון כימי או שריפה גדולה, כפי שהיתה השבוע בחיפה, הולך וגובר בקרב התושבים.

אחד התושבים שדורשים מהעירייה להוציא לאלתר את המפעלים המסוכנים מאזורי המגורים הוא לירון פדר, פעיל בולט בתחום איכות הסביבה בעיר. "יש כמה מפעלים שהם ברמת סיכון מאוד גבוהה", אומר פדר."הם בסיכון המוני, ואם תקרה בהם תקלה או פיצוץ, רדיוס הפגיעה יהיה חמור ויקיף את כל פתח־תקוה. העירייה צריכה להגיע איתם להסדר שיוציאו אותם מהעיר תמורת פיצוי כספי. מפעלים כאלה לא אמורים להיות כל כך קרובים לשכונה מתפתחת כמו אם המושבות ושכונות נוספות. הם מאוד ותיקים ולא מתאימים להתפתחות העיר.

"העירייה ידעה לקבל כספים עבור הבנייה של השכונות החדשות, אז עכשיו שישתמשו בכספים האלה עבור הפיצויים ופינוי המפעלים. בריאות הילדים שלנו יותר חשובה מהכסף. אם המפעלים לא ירצו לצאת יש להוציא להם צו סגירה".

ומה אתה מציע לעשות בינתיים, עד שיגיעו להסדר?

"הדרישה שלנו מהיום עד לרגע שיימצא פתרון פינוי, זה פיקוח צמוד. לא יכול להיות שיודעים שמפעל מסוים מסוכן ברמה מאוד גבוהה ואין עליו פיקוח ברמה יומיומית. באים אליהם פעם בכמה חודשים לעשות ביקורת וגם מודיעים להם על כך מראש. צריך לעשות ביקורות כל הזמן כדי למנוע את האסון הבא".

"פצצת זמן"

אחד הנושאים עימם מתמודד פדר הוא הריחות החריפים בשכונת אם המושבות: "יש כל הזמן תלונות על ריחות חריפים, צריבות בעיניים וקשיי נשימה. אנו חושדים שזה מגיע מאזורי התעשייה". גורם מקצועי בעירייה עימו שוחחנו השבוע הודה: "המפעלים האלה הם פצצת זמן מתקתקת. מספיק שתהיה שריפה, תאונת עבודה או טיל שייפול על מתקן שמחזיק חומרים כימיים או רעלים בכמויות גדולות ־ ואנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך ענן כימי מסוכן שעלול לעלות בחיי אדם רבים".

אחד המפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים בעיר הוא מפעל "טביב", שנמצא ברחוב החרושת. המפעל קיים כבר 25 שנים ומהווה תחנת מעבר לטיפול ופינוי פסולת רעילה. "אנחנו מטפלים בפסולת מסוכנת שמגיעה מעסקים קטנים", מסביר מנהל המפעל, פול הכט. "בתי חולים, תחנות דלק, מוסכים, בתי דפוס, פסולת אלקטרונית, סוללות וכו'. זו תחנת מעבר שמחזיקה בכל הרישיונות וההיתרים הנדרשים, כולל אישור כיבוי אש ורישיון עסק מסודר".

מה אתם עושים להקטנת הסיכון לאוכלוסייה?

"לפי כל רמת סיכון יש דרישות, הן מבחינת היתר רעלים, והן מבחינת כיבוי אש. אנחנו מבוקרים בתדירות מאוד גבוהה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים: המשרד להגנת הסביבה, העירייה וכיבוי אש כדי לוודא שאנחנו עומדים בדרישות".

תסכימו להסדר פינוי תמורת פיצוי כספי?

"אני מבקש לא להתייחס לזה".

יש טענה שהריחות החריפים בשכונת אם המושבות מגיעים מכיוון המפעלים באזור התעשייה.

"עד כה לא הוכח שאותם ריחות באים ממפעל 'טביב', שקיבל היתר פליטה עם כל הדרישות שאני מחויב לעמוד בהן. אנחנו נעמוד בכל הדרישות של המשרד להגנת הסביבה. יש סקר ריח ואנחנו נפגשים בתדירות גבוהה עם נציגי העירייה ומנסים להבין מאיפה הריחות האלה".

אתם נמצאים לפי הרשימה ברמת הסיכון הכי גבוהה. האם ניתן להקטין את כמות החומרים המסוכנים במפעל שלכם כדי לצמצם את רמת הסיכון?

"רמת סיכון זו הגדרה במשרד להגנת הסביבה, עם כל הדרישות שעומדות מאחורי ההגדרה הזאת. הדרישות מאוד מחמירות בקבלת היתר רעלים. דלתנו פתוחה תמיד לביקורות".

"יש אישורים"

יש גם מי שמנסה להרגיע, ולהבהיר שמדובר בתרחישים קיצוניים. לדברי אהוד שטיין, מנהל אגף איכות הסביבה בעיריית פתח־תקוה ב-30 השנים האחרונות, מתבצעות ביקורות שוטפות בכל המפעלים, שמחזיקים חומרים מסוכנים והם תחת בקרה מתמדת.

אהוד שטיין, איך ניתן להוריד את כמות החומרים המסוכנים במפעלים, במיוחד בשתי רמות הסיכון הראשונות?

"למה להוריד? המבחן של התושבים זה שאתה יכול לבנות חברה יצרנית חיה ומאוזנת, שבתוכה יש תעשייה ועסקים. חמישים אחוז מעובדי אזור התעשייה בפתח־תקוה גרים בעיר. יש לזה חשיבות רבה מאוד. אני לא מדבר על הארנונה שהעירייה מרוויחה מכך. אנחנו כאנשי סביבה חושבים איך לאפשר לאזור תעשייה להתקיים עם הפגיעה המינימלית בסביבה. אני לא אומר את המשפט ללא פגיעה בסביבה כי זה נשמע תיאורטי מדי".

מדובר על מפעלים עם חומרים מסוכנים שקרובים מאוד לבתי תושבים.

"אלו עסקים שלכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש את האישורים המתאימים גם של המשרד להגנת הסביבה, גם של שירותי כיבוי אש וגם של אגף איכות הסביבה העירוני. הם עומדים בתקנים המחמירים ביותר ופועלים לפי החוק. יש להם אישורים גם להחזיק את החומרים, את הכמויות המותאמות, לבצע הפרדות בין הכמויות. הם גם מחזיקים אמצעי כיבוי ונטרול במקרה של אירוע".

אז אין סיכוי לאסון כתוצאה מפעילות המפעלים האלה, כפי שראינו השבוע בחיפה?

"אין דבר כזה שאין אירועים. אף אחד לא חי באשליות. השאלה אם זה אירוע קטן בשליטה או אירוע גדול. בעשר השנים האחרונות לא היה אירוע גדול בפתח־תקוה. לפני תשע שנים היה אירוע בתחנת מעבר לפסולת רעילה, שהיתה לפני צו סגירה ואחרי זה באמת קיבלה צו סגירה. החברה הפרה את כל התנאים".

אתם כבר יודעים מאיפה נובע הריח החריף בשכונת אם המושבות?

"בלילה יש ריחות. הקשר בין הריחות לבין המפעלים הללו קטן מאוד. אנחנו עוד בזמן ביניים בנוגע לזיהוי כל הבעיות באם המושבות, אבל יודעים להגיד ־ על פי חברה ששכרנו את שירותיה ־ שזוהו שני מקורות ריח: תחנת מעבר עירונית לפסולת שבוודאי אינו מפעל מסוכן, ותחנת מעבר נוספת. זה לא חומר שמהווה סכנת חיים לתושבים ברגע של אירוע".

ומה לגבי התלונות על צריבות בעיניים וקשיי נשימה?

"צריבות בעיניים זה בגלל היובש והמטאורולוגיה המאוד לא רגילה שהיתה. מצוקת הריחות של התושבים והצריבות בעיניים נובעות במידה רבה מאוד גם משריפות אשפה שהגיעו ממזרח, מן הרשות הפלסטינית. יש לנו כבר מסמכים שמראים שביום מסוים, כאשר היו תלונות, באמת היו שריפות בשטחים".

אז לפי דבריך אין שום סכנה מהמפעלים ואפשר להיות רגועים?

"תמיד עלול לקרות משהו, כמו בכל דבר אחר. גם כשאתה עולה על הכביש עלול לקרות משהו. אנחנו פועלים כדי למנוע אסון. אצלי בתוך האגף יש מנהלת מחלקה, שמתעסקת בתשעים אחוז מהזמן שלה בעסקים שמחזיקים חומרים מסוכנים וזיהומי קרקע".

אפשר לעשות הסדר עם פיצוי כספי להוצאת המפעלים האלה משטח העיר?

"יש חברה שמחזיקה פסולות רעילות והיא בשלבי הקטנת כמות החומרים, כי היא הבינה ששכונות מגורים התקרבו אליה מדי, ושיש פחד אצל אנשים. מועצת העיר יכולה לקבל החלטה שהיא לא רוצה תעשייה בפתח־תקוה. רמת גן קיבלה החלטה כזאת לפני 30 שנה. פתח־תקוה חושבת שהתעשייה מוסיפה לחוסן החברתי שלה. אזור התעשייה משתנה, גם סגולה – יש שם עוד אולמות שמחה ומרכולים. הכלכלה עושה את שלה. העסקים שמחזיקים חומרים מסוכנים בחלקם נעלמים ובחלקם מצטמצמים".

האם יש למועצת העיר סמכות להחליט שהיא מוציאה מן העיר את המפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים?

"המועצה יכולה לקבל החלטה לשנות את תוכנית המתאר העירונית, ושמפעלים לא יהיו חלק ממנה. מבחינה חוקית ותכנונית היא צריכה למצוא כלים לפיצוי המפעלים שיוצאים. בשנת 1985 התקבלה החלטה במועצה שלא רוצים לראות בתחומנו מגרסות אבן שעושות אבק. נתנו עשר שנים לעסקים הישנים לצאת. עסקים חדשים כאלה לא יכלו לקבל רישיון. מנגנון הפיצוי היה זמן, לא כסף. נתנו להם איקס זמן עד שהם ייעלמו מהשטח".

לנטר את האוויר

התלונות על ריחות חריפים באזור שכונת אם המושבות בשילוב עם החשש מפני זיהום אוויר, כתוצאה מהימצאות מפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים, הביאו את העירייה לנקוט בכמה פעולות אקטיביות בשטח. בשבוע שעבר נערכה פגישה בין סגנית ראש העירייה וראש האגף לאיכות הסביבה, אורנה דוידאי, לבין השר להגנת הסביבה זאב אלקין. בפגישה העלתה דוידאי את נושא הריחות החריפים וביקשה מהמשרד שיבדוק מה מקור התלונות של התושבים. השר אלקין הבטיח לפעול אישית בנושא.

במקביל, הנחתה העירייה את תחנת המעבר לפינוי הפסולת העירונית להפסיק את העברת הפסולת החל מהשעה שש בערב. צוות אגף איכות הסביבה פנה ליישובים בסביבה לצורך יצירת שיתוף פעולה והעברת מידע ועדכונים בזמן אמת במטרה למנוע שריפות גזם. כמו כן, פנתה העירייה לחברות פרטיות, העוסקות בדגימות אוויר ובדיקות כימיות, כדי לאבחן את תופעת הריחות שאינם ממקור שריפתי.

"אנחנו מתכוונים להוציא תחנת ניטור ניידת כדי לעשות דגימות אוויר", אומרת דוידאי. "כמו כן, בודקים את האפשרות לקרות את תחנת המעבר כדי למנוע דליפה של ריחות".

ומה לגבי המפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים בסמוך לבתי התושבים? האם יש כוונה להרחיק אותם?

"יש להם היתרים מהמשרד להגנת הסביבה. אין לנו הוכחה שהמפעלים מסוכנים. כל עוד הם עומדים בתקנים ובחוק, למיטב ידיעתי, אי אפשר להוציא אותם. תהליכי העבודה במפעלים האלה נבדקים כל הזמן גם על ידי האגף שלנו וגם על ידי המשרד להגנת הסביבה".

יש חשש בקרב תושבים שיקרה אסון.

"אעשה כל דבר שאוכל למען התושבים כדי למנוע סכנה. הרעיון שיקרה משהו בגלל המפעלים מזעזע אותי".

תגובות

ממפעל "טביב" נמסר בתגובה: "חברת טביב מספקת שירותים בתחום איכות הסביבה. החברה קיימת מ־1992 ועומדת בכל הדרישות וההנחיות של המשרד להגנת הסביבה, עירית פ"ת והרשויות הרלוונטיות, כולל הנחיות ע"פ חוק אוויר נקי".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד משקיע משאבים רבים בהסדרת הפעילות של תעשיות ועסקים כדי למנוע סיכונים לסביבה ומפגעים. במסגרת זו, מחייב המשרד את המפעלים להעמיד מתקנים ולעמוד בדרישות שיבטיחו מצב זה".

מעיריית פתח־תקוה נמסר: "לאגף איכות הסביבה רשימה מעודכנת של 135 עסקים בעלי היתר רעלים, שכוללת מפעלי ייצור, מחסנים, תחנות מעבר, בריכות שחיה, בארות מים, עסקים קטנים ועוד.

"העסקים מפוקחים ומנוטרים ע"י המשרד להגנת הסביבה, שרותי כב"א והאגף לאיכות הסביבה העירוני. אף מפעל בעיר לא הוגדר כמהווה איום על שלום הציבור ושיש לסגרו. בעיית הריחות בשכונת הדר המושבות בשלושת החודשים האחרונים לא קשורה לעסקים מחזיקי חומרים מסוכנים אלא לבעיית זיהום אוויר שמטופלת ע"י העירייה, "מקורות" והמשרד להגנת הסביבה. אנו מעריכים שנוכחות המפעלים בעיר אינה מסכנת את בריאות הציבור. עם זאת, אנו חייבים להדק את הפיקוח והניטור כדי לוודא זאת, וכך אנחנו נוהגים".

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו