"אל תחמיצו את פרש הברונזה". אייל לחמן. צילום: אריאל ימיני

אייל לחמן, אב לשלושה- ניב בן 21 "גולנציק" משוחרר ומדריך כושר ,ירדן בן 19 כדורידן מכבי תל אביב ונבחרת העתודה ונועה בת השש, תלמידה בכיתה א'. מתגורר בהוד השרון. נולד בפתח-תקוה ב-1965 והחל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של הפועל פתח תקווה, למעט שנה אחת בקבוצת הנוער של הפועל מחנה יהודה. בגיל 18 פרש ממשחק ועבר לאימון. אימן במחלקות הנוער של הפועל פ"ת, מחנה יהודה ומכבי פ"ת ובגיל 24 מונה למאמן הבוגרים של מחנה. ב-1995 מונה לעוזר מאמן הפועל ראשל"צ מהליגה הבכירה והעפיל איתה לגמר גביע המדינה. עונה לאחר מכן פוטר ויקו חדד, מאמן הקבוצה, ולחמן מונה למאמן הקבוצה. מאז אימן ב-16 קבוצות בישראל (כולל שתי קדנציות במכבי פ"ת ואחת בהפועל פ"ת), והיה אחראי לזכייה ההיסטורית של בני סכנין בגביע המדינה ב-2004. בנוסף, אימן ובשתי קבוצות בחו"ל – פאפוס מקפריסין והארטס אוף אוק מגאנה. במקביל, משמש פרשן כדורגל בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה.

במה אתה עוסק כיום?

"מנהל ספורטיבי במחלקת הנוער של בני יהודה. לבד, בלי עוזרים. הכל אני. מעורב בכל פרט ופרט בתכניות האימונים".

למה בחרת לעבוד עם ילדים ונוער?

"לאורך כל הקריירה ידעתי שזה משהו שאני חייב לעשות וכשזה יקרה – אני צריך לעשות את המחלקה שלי הכי טובה בארץ, לשפוך ידע שצברתי לאורך השנים ולתת למאמנים תעוזה. אני לא המאמן הכי גדול, אבל בכל מה שקשור למתן הזדמנות לשחקנים צעירים שעלו מנוער לבוגרים, הייתי המוביל והרשימה לא נגמרת – אליניב ברדה, עמרי קנדה, שגיב כהן, מאור בוזגלו ועומר אצילי. שחקנים שהגיעו לצמרת של הכדורגל הישראלי. עשיתי את זה כי מדובר במועדון גדול וברק אברמוב היה נחוש להביא אותי".

ויתרת על אימון בוגרים?

"לא רק שלא ויתרתי, אני בטוח שיבוא שלב ואחזור לאמן בחו"ל. זה כמעט קרה השנה, בגאנה".

זיכרון הכדורגל הראשון שלך?

"עוברות בראש כל מיני תמונות מהילדות. כרטיסים ב-5 לירות ליציע העץ ב"אורווה", יצחקל'ה זלצר משחק בהפועל פ"ת וכובש בזינוק וצלילה, שלום אביטן בועט מרחוק והכדור מחליק בין הרגליים של איציק ויסוקר, דני חזן בועט מרחוק והכדור נעצר בשלולית על קו השער. ימי שישי בי"ס "הס", ואנחנו יושבים ורואים את איתן בודניוק, צלי רוזנברג, יוסי דיקמן, דוד וציון יוסף ושאר החברים מאותו שנתון משחקים כדורגל. בגיל 10 אני יושב על הדשא במגרש הפועל הישן ורואה את ילידי 61/62' מתאמנים. הפועל מגיעה למשחק עלייה במגרש הישן של צפרירים חולון ב-1979. אוהדי הפועל ממלאים את היציע שמאחורי השער, יחיאל סאלם כובש בפנדל את השער היחיד ויעקב קרקו מזנק למספרות מרהיבות. אבל זיכרון הספורט הראשון שלי הוא בכלל מהכדוריד – יורם אוברקוביץ' ומשה לגיל משחקים בבית הפועל. שלמה הופמן ויוסי צאיג מצטרפים והאחרון מתרומם וזורק פגזים שהיו מרעידים את התקרה".

המשחק שלא תשכח?

"בגאנה יש 27 מיליון תושבים ואומרים ש-10 מליון אוהדים את הארטס אוף אוק ו-10 את קוטוקו. משחק ראשון שלי, נגדם בחוץ. העיר כמרקחה, 65 אלף צופים ביציע שעה וחצי לפני המשחק, נחילי אדם בדרך לאיצטדיון. שידור ישיר על מסכי ענק ב- BBC. נגמר 3:3 ועד היום טוענים שזה המפגש הכי גדול בין הקבוצות".

פתח-תקוה של פעם. אסתר שטרייט-וורצל ז"ל. צילום: תומריקו

המשחק שתרצה לשכוח?

"חצי גמר גביע המדינה עם הפועל ראשל"צ, מול הפועל ר"ג בעונת 12/13'. בתוספת הזמן עשיתי חילוף שידעתי שלא הייתי צריך לעשות, איתי אלקסלסי במקום גל מאיו, וידעתי שזאת הייתה טעות. הפסדנו 2:1 בדקה ה-90. קרית שמונה הגיעה לגמר ואני יודע שאם היינו עולים, הגביע היה שלנו".

ההישג הכי גדול שלך?

"שניים – הראשון הוא משחק היסטורי. סכנין מארחת את בית"ר בקרית אליעזר. כל הכרטיסים נמכרו, רעש גדול מסביב, ניידות, מסוקים באוויר. סכנין מגיעה ומובילה בדקה ה-28 0:4. נגמר 1:4. מגיע הגומלין, בית"ר רוצה נקמה, אותנו מביאים ל"טדי" דרך עין כרם – 0:2 בגומלין. בקדנציה האחרונה בראשל"צ, קבוצה של ילדים שקיבלו צ'אנס כמו עומר אצילי ויעקב בריהון, נגד הפועל ת"א עם עומר דמארי, טוטו תמוז, אלמוג כהן שחזר מגרמניה ואנחנו מנצחים 0:1 משער של ספואן זועבי ועולים לחצי הגמר, שאותו אני מעדיף לשכוח. אבל ההישגים הכי גדולים שקצרתי הם שלוש הילדים שלי".

לחמן מנסה לשכוח. עומר אצילי ושחקני הפועל ראשל"צ מבכים את ההדחה בחצי הגמר. צילום: ראובן שוורץ

השמועה הכי מטורפת שהסתובבה עלייך?

"כשאימנתי בקרית שמונה, פורסם שבעטתי לשחקן בבטן. עיתונאי שניסה לסגור איתי חשבון. המציא המצאה. העיתון שכתב את זה רצה להגן על עצמו, אז עשה בכל יום פרומו לעניין. המצאה הזויה, שלא ברור לי איך לא תבעתי דיבה. הייתי צעיר כנראה".

המשחק הכי מיוחד שפרשנת?

"משחק האליפות של הפועל ת"א בדקה ה-95 ב"טדי", עונת 09/10'. שידרתי לצד מאיר אינשטיין ז"ל את ערן זהבי כובש וחוגג את האליפות הכי דרמטית שהייתה פה. תמיד מרגש לפרשן משחקי נבחרת, כמו שעשיתי באלבניה, מקדוניה וספרד.

השטות הכי גדולה שפלטת בשידור?

"שידרתי עם לירן שכנר משחק שבו שיחק קארים בנזמה ובטעות קראתי "בן זונה". עד היום זה מככב ביוטיוב".

האירוע הכי ביזארי בקריירת האימון שלך?

"הגעתי למכבי הרצליה ועשינו תשעה ניצחונות רצופים. הקבוצה הייתה במרכז טבלה. ניצחנו את בני יהודה וכפ"ס שהיו במקומות הראשונים. משחק אחרון במכתש, ניצחון ועולים ליגה. יורדים מהאוטובוס וכל האיצטדיון – כתום. אוהדי בני יהודה שבאו לעודד את רמת גן. הפסדנו 3:2 לרמת גן בכיכובו של גוסטבו בוקולי".

השחקן הכי גדול שאימנת?

"בפאפוס, קפריסין, שוער נבחרת מקדוניה יאן ניקולובסקי. שוער ענק ומפורסם. כידוע, לשוערים יש היצע גדול והרבה שוערי נבחרות מוצאים עצמם במדינות יותר קטנות.  הוא היה בן 37 ואת השנים הקודמות עשה בפרספוליס, איראן".

קארים בנזמה. זה השם ולא אחר. צילום: APF

מה אנשים טועים לחשוב עלייך?

"שאני אגרסיבי מחוץ למגרש. יכול להיות שבאירופה הייתי מתקבל בברכה. בתוך האימון לא מוותר לשנייה. נסחט למקסימום כאילו אני שחקן. לפני האימון ואחריו – החיוך והנתינה לשחקנים. עבורם אני שם, 24 שעות ביממה. פותר כל בעיה. באימון, לא מוותר על כלום. קצב אימון ברמה האירופית הכי גבוהה שיש. לא מתפשר. בכל המקומות שאימנתי, השחקנים הרגישו שהם הדבר הכי חשוב שיש. דאגתי להם לימי הולדת. תמיד דואג לשלב את המשפחות. כשמוטי קקון חגג יום הולדת עשיתי לו קליפ מיוחד עם כל רגעי האושר שלו".

ספר שכולנו חייבים לקרוא?

"פרש הברונזה. רומן על המצור הגרמני על לנינגרד. הרעב הגדול, המצוקה של התושבים, המלחמה בשלג, עד שבסוף הגרמנים ניגפו ונכנעו לקור ולרוסים. ספר בלתי נשכח".

תכנית טלוויזיה שאתה לא מחמיץ?

"לא צופה הרבה. מחפש ב VOD סדרות ישנות. מאוד אוהב את "הכל אנשים" של מודי בר-און. סדרה בלתי נשכחת. בעיקר הפרק המרגש על אברהם "יאיר" שטרן, מפקד הלח"י. כשהייתי ילד, הייתי צופה עם ההורים שלי ב"חיים שכאלה" וזוכר בעיקר את הפרק עם רוני, אלמנתו של שטרן.

קשה על המגרש, רך מחוצה לו. לחמן מדגמן קשיחות. צילום: טל שחר

מי יגלם את דמותך בסרט על חייך?

"אולי אל פצ'ינו? השתמשתי פעם, באחד הקליפים שעשיתי כשאימנתי במכבי פ"ת, בנאום שנתנה הדמות שלו בסרט הפוטבול "יום ראשון הגדול".

דמות הסטורית שהיית רוצה לשבת איתה לקפה ומה היית שואל?

"הסופרת אסתר שטרייט-וורצל ז"ל. כל הספרים שלה היו שזורים בנופים של פתח-תקוה. הגדול מכולם היה "אורי", על הילדות של ילד פתח-תקוואי בפרדסים. נשבע אמונים ל"הגנה", סליקים ברחבי המושבה, העגלונים. מחזיר אותנו לתקופות שלא הכרתי, של העיר הטובה והיפה. אשמח לשמוע ממנה עוד ועוד סיפורים מהימים האלה".

את מי היית רוצה להחזיר לחיים, אם יכולת?

"חברי הטוב, יעקב אללוף ז"ל, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים. היה קבלן מצליח שידוע היטב בחוגי הכדורגל וספונסר של הפועל ראשל"צ כשאימנתי. דמות מאוד מיוחדת וצבעונית. תמיד נראה חזק, מלא שמחת חיים, שלעולם לא יקרה לו דבר ודווקא לו זה קרה".

מה תאחל לשנה החדשה?

"שפתח-תקוה תחזור להיות בירת ישראל, לא רק בכדורגל, בכלל בספורט. דרבי כדורגל בצמרת ליגת העל זה בלתי נשכח. גם כשאימנתי את הפועל וגם במכבי. אין תחליף למשחקים האלה. שתי הקבוצות יצרו אלופי כדוריד, פינג פונג בבית הפועל, קליעה למטרה עם הנרי הרשקוביץ', ג'ודו עם יונה מלניק ואדי קואז. אלופים בהכל. לשם צריך לשאוף לחזור".