החברים הטובים. צילום: דובר צה"ל

"היה לנו מחנה בחורשה עם בית על העץ, כל היום יצאנו והסתובבנו ביחד, ועד היום אנחנו ככה", כך מספרים השבוע סמל יגיל שמש, סמל סהר אלימלך וסמל אדיר רובין, שלושה חברי ילדות מפתח־תקוה, שמשרתים כיום בגדוד 51 של חטיבת החי"ר גולני המציינת 70 שנה להיווסדה.

השלושה גדלו בשכונות קרובות זה לזה ולמדו בבית הספר "מורשה" בעיר. באוגוסט 2017 הם התגייסו לחטיבה, שעליה ועל המורשת שלה שמעו מקרובי משפחתם. "דוד שלי היה ברובאית בגולני", מספר אלימלך. "יש לי בבית דגלים של גולני ואת כל סימני הזיהוי שלהם. הוא הלהיב אותי על החטיבה".

רובין מוסיף כי: "גם דוד שלי שירת בגדוד 51, וזה נתן לי מוטיבציה להגיע לחטיבה. מההתחלה רציתי גולני". שמש התעקש אף הוא להשיג לעצמו כומתה חומה בעקבות סבו, שלחם בגדוד 51. "לא הייתי אמור להתגייס לגולני, אבל שבוע או שבועיים לפני הגיוס הצלחתי לשנות את השיבוץ".

השלושה עשו טירונות בת ארבעה חודשים בבסיס האימונים של החטיבה והמשיכו לארבעה חודשים נוספים של אימון מתקדם. "אחרי השבועיים של טרום הטירונות גילינו שאנחנו באותה מחלקה", מספר שמש, "וכמובן ששמחנו מאוד. בסיום ההכשרה, כשעלינו לגדוד, חשבנו שיפזרו אותנו, אבל גילינו שאנחנו נשארים ביחד עד השחרור.

"ההכשרה היא תקופה מאתגרת, אבל ברגע שמבינים את ההתנהלות ועוזרים אחד לשני עוברים אותה בכיף. כשהיו רגעים שבהם רציתי לוותר, סהר ואדיר חיזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך. זו תחושה מיוחדת להגיע הביתה בסופי שבוע ולצאת לבלות יחד עם אותם האנשים, שעברת איתם את השבוע. מבינים אחד את השני באמת. לאורך כל הדרך אנחנו נותנים כוח אחד לשני. נהיינו משפחה גדולה, גם ההורים".

השלושה מספרים כי מסע הכומתה בן ה־30 ק"מ של הליכה מאומצת, שחותם את תקופת ההכשרה, היה אחד הרגעים אותו יזכרו לעד. ״לקראת סוף המסע ראינו את המשפחות של כולנו יחד ועברנו איתם את הקילומטרים האחרונים", הם מוסיפים. "זה היה רגע מרגש מאוד".

את תקופת השירות בגדוד 51 המבצעי הם החלו בתפיסת קו בגבול עזה. "החברות החזיקה אותנו ביחד במשך כל התקופה הזו", משתף אלימלך. "כל שבת אבא של יגיל היה מגיע אלינו עם אוכל והיינו יושבים, שותים קפה שחור ומספרים חוויות".

רובין מציין כי "באחד הימים המנהל שלנו מישיבת אמי"ת אלירז, שהוא מ"פ במילואים, הגיע למקום שתפסנו בו קו. הוא קלט שאנחנו עדיין ביחד והתלהב. יש הרבה חוויות ביחד, כל אחד פה דוחף את השני. לפעמים גם יש ריבים, אבל אחרי חמש דקות משלימים. הפלוגה והמחלקה הן כמו משפחה. אם למישהו מאיתנו קשה, כולם עוזרים לו. לנו אפילו היה יתרון שהגענו ביחד. המפקדים בהכשרה המציאו לנו כינוי שהמשיך איתנו לפלוגה - צילי, גילי ואדיר".

בחודש האחרון הצטרפו לשורות חטיבת גולני לוחמים חדשים רבים. כלוחמים ותיקים, איזה טיפ הכי חשוב לתת למתגייסים החדשים?

אלימלך: "תזכרו שהכל בראש".

רובין: "תהיו חזקים ואל תוותרו".

שמש: "תדעו שעברו את זה לפניכם, וגם אתם מסוגלים לעשות הכל. הצבא הוא תקופה משמעותית ומספקת מאוד".

ומה בהמשך, אחרי השחרור?

"נמשיך ביחד. אולי נרצה יום או יומיים של חופש אחד מהשני, אבל ברור שגם את הטיול שאחרי הצבא נעשה ביחד".