ניר (שם בדוי), חייל כבן 20, הגיע לטיפול בקליניקה כשהוא מוטרד ומתוח מאוד.

הוא סיפר שחזר לסופ"ש מהטירונות הכלל צה"לית ולא היה מסוגל לחזור ליחידה, כך שלמעשה הוא כעת נפקד מהצבא.

ניסיתי לברר איך הגיע למצב של נפקדות, והוא הסביר וסיפר מה קרה.

ניר סיים 12 שנות לימוד בתיכון במגמה מקצועית. הוריו לחצו עליו שילמד כיתה י"ג ו-י"ד, על מנת שיוכל לשרת במקצוע טכני בצבא.

מתברר שמדובר בבן זקונים להורים מבוגרים, שהחליטו על סמך ניסיונו המר והקשה של בנם הבכור (אחיו הגדול של ניר) כחייל קרבי, שעדיף שהבן הצעיר יהיה חייל מקצועי.  

למי עדיף, שאלתי.

מתברר שההורים החליטו שאין להם כוח נפשי להתמודד עם הקושי הרגשי הכרוך בשירות קרבי של בן נוסף. את ניר הם ניסו לשכנע באמצעות פיתוי כספי וחומרי (רכב חדש ו"משכורת" סמלית מהם).

המחשה: shutterstock

ניר לא עמד בלחץ והסכים לעבור מבחנים ללימודי י"ג ו-י"ד. הוא התקבל ללימודים על חשבון הצבא תוך התחייבות לשירות ארוך במקצוע.
רצית בכך, שאלתי.

ניר הודה שלא רצה אך נכנע ללחץ. הוא סיים אמנם את לימודיו אך עשה זאת בקושי רב,  תוך היעדרויות רבות וציונים נמוכים, שנבעו מקשיי למידה. הוא התגייס לטירונות, "ואז חטפתי את השוק", הוא אמר.

תסביר, ביקשתי.

"המפקד שלי בטירונות היה בן 18 וחצי", הוא סיפר. "היה לי נורא קשה להתמודד עם זה. בעיקר עם הצורך לקבל סמכות ומרות. פתאום נפל לי האסימון, שאני אשתחרר מהצבא כמעט בגיל 24, כשהחברים שלי כבר יהיו אחרי שירות צבאי, טיול בדרום אמריקה ואחרי שכבר צברו ניסיון בעבודה והם עצמאים לגמרי".

הידיעה שהוא תלוי במפקד צעיר ממנו שאומר לו מה לעשות, איך לבצע כל דבר ומתי,  יצרה אצל ניר מנגנון התנגדות עז. הדבר השפיע גם על מצב רוחו, שהפך להיות שבוז ועצבני.

הוא ביקש את עזרתי להשתחרר מהצבא, אבל אני עודדתי אותו להניח את האמוציות בצד, לתת לעצמו הזדמנות ולאפשר הסתגלות.

ניר הסכים להמתין עם רצונו להשתחרר והחל בתהליך טיפולי במטרה לסייע לו להרחיב את המודעות למקור הבעיה. הוא צריך היה ללמוד ליצור מוטיבציה אישית, לווסת את תחושותיו ולהבנות משמעות משלו בצבא.

כאשר אדם פונה לטיפול נפשי בעיצומו של משבר דרמטי שצבוע בצבעים עזים ומלווה בסערת רגשות, אני ממליצה לא לקבל החלטות הרות גורל שלא ניתן להפוך אותן.

ניר לא נתן לעצמו זמן להכיר, להסתגל, ללמוד על עצמו או על הצבא ולא ניסה להבין איך להתמודד בעזרת המוטיבציה שלו עצמו.

הניסיון שלו - לא לקחת אחריות ולהאשים את ההורים - לא צלח. הוא הוחזר אחר כבוד לחפש את הסיבות העמוקות לנפקדות בנפשו פנימה וליצור הבנייה חדשה לשירות שהוא התחייב עליו לצה"ל.

ניר נדרש ללמוד כיצד להסתגל למאפייני השירות הצבאי, שאחד מהם הוא שבעלי הדרגות הגבוהות אומרים לבעלי הדרגות הנמוכות מה לעשות ללא כל קשר לגיל.

הדרך להצלחת ההשתלבות בצבא עוברת בתהליך רגשי וקוגנטיבי כאחד. במהלכו יהיה עיבוד של המעבר והשינוי המשמעותי בין האזרחות לצבא. 

מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית,

פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל.

052-3388957