מבטי התמיהה של בני משפחתי על כך ששוב הזמנתי שווארמה (או שמא היו אלה מבטי רחמים על כתם טחינה יבש שניגר לפני מספר שעות במורד סנטרי ונעצר בקבוצת זיפים סבוכים במיוחד) לא הזיזו לי במיוחד.

בגיל חמישים פלוס אסור שמבטי זלזול יפריעו לך לעשות מה שמתחשק לך או לאכול את מה שאתה מאמין שטוב לך.

בגיל שישים מינוס אם מישהו מטיל בך ספק פשוט זוז מעט הצידה שלא תיפגע או תפוס מרחק סביר.

הטלת ספק היא ספורט פופולרי בקרב בני המשפחה כשאתה מתקרב לגיל הזהב. גם כשמדובר בשווארמה.

הבאגט ספג את הטעמים והפך לחלק אינטגרלי מהמנה |צילום: אשר קשר

כי אם יש משהו אחד משמעותי וחשוב שאתה לוקח איתך לתוך מעמקי העשור השישי של חייך זה את העובדה שאינה משתמעת לשתי פנים שכל שווארמה היא עולם ומלואו.

שכל גוש שווארמה מסתובב, שחושף בגאווה את חמוקיו המבריקים לראווה, מרוחים בשומן זוהר וריחני, הוא עולם שלם של טעמים, שונה אפילו מגוש הבשר הלכאורה תואם שהסתובב שם ביום שלפני, שלא לדבר על שווארמות זרות בכל מקום ברחבי המכורה, מתובלות ומטופלות ביד אוהבת - יהיו אלה פרגית, עגל או כבש.

כי כל שווארמה היא ישות של אושר צרוף, של טעמים חדשים ומסעירים, שברוב המקומות המכבדים את עצמם ואת לקוחותיהם אתה יכול להזמין על פי מידת הרעב שלך בפיתה, בבאגט או בלאפה.

קול ההיגיון

ב"בוטרא" באשדוד מסתובבות להן שתי שווארמות גאות: פרגית וכבש, חושפות את גופן הענוג לאש הגריל כשהן נוצצות למרחוק.

על פי גודלן נראה כי הכבש הוא השווארמה הפופולרית יותר במקום. את גוש הבשר הכהה יותר מעטר כתר מפואר של שומן שמבטיח רגעים של הנאה ושנים של כולסטרול.

בגלל שבגיל שישים מינוס רגעים של הנאה הם דבר הרבה יותר מבטיח, משום שכמה שנים של כולסטרול כבר נשארו לך, הנטייה היא להזמין כמובן שווארמה כבש בלבד.

אבל קול ההיגיון בראש, שמשום מה דומה בצורה מפחידה לקול של אשתך, מסביר לך שסבבה, תזמין מה שאתה רוצה אבל סתם כהצעה ידידותית ולא משיקולי בריאות חלילה, אולי תיקח מעורב.

"אני אקח מה שאני רוצה", התרגזתי ואמרתי לאף אחד, והבחור שעמד לידי הסתכל עליי משום מה בצורה מוזרה.

"אני אקח מעורב", אמרתי לבחורצ'יק עם הסינר הירוק, שהשתלב עם הירוק הכללי של "בוטרא" - זהו הצבע השולט במקום ואפילו בגוון של כדורי הפלאפל.

"פאדי", צעק הסינר הירוק לתוך המטבח, "צא החוצה".

נדיבות אין קץ

כאשר פאדי יצא מהמטבח היה ברור ככבש מי האיש בעצם שמנהל כאן את הדברים, עם מי צריך לדבר, למי צריכים להתחנף, למי לחייך ולמי לתת מילה טובה. אבל לא נראה שמשהו מכל זה עלה לפאדי לראש.

ללא מילות טרוניה או מבט של תלונה או תרעומת הוא עזב את עבודתו החשובה במטבח ויצא לנסר חתיכות שווארמה ללקוח תובעני, אגואיסט ולא מתחשב, מבלי לומר מילה מלבד "מה למרוח לך בבאגט?" וגם "אתה בטוח שאתה לא רוצה סלט?".

לא רציתי סלט. למה סלט כשיש שווארמה? והיתה שווארמה ואפילו המון ממנה.

פאדי לא ריחם על הבאגט שלפניו והיה ברור שהוא מכיר אותו לִפניי ולפנים, בוטח בו ומודע ליכולותיו, כי הוא מילא את הבאגט המרוח בחומוס וקצת חריף בערמות בלתי נגמרות של פיסות בשר בהירות וכהות שהתערבבו זו בזו בשמחה, "וגרו פרגיות עם כבש יחדיו ופאדי קטן נהג בם". ונהג בם בנדיבות אין קץ.

מזנון חמוצים נחמד יש בצד המסעדה. כרוב לבן, גזר, צנון, טרשי, טחינה וחריף ביתיים. לקחתי חצילים מטוגנים כמובן, אבל כשפניתי לנעוץ שיניי בבאגט התגלתה בעיה כבר בביס הראשון. בעיה קשה.

הבאגט היה כל כך מלא וגדוש שחתיכות ממנו נשרו לכל עבר. אז נכון, אין לי בעיה לאכול מהדלפק של "בוטרא" ואני בטוח שנקי שם, אבל פחדתי שהקול של אשתי ידבר אליי שוב בזמן שאני אוכל. אני שונא כשהיא עושה את זה. אז ביקשתי מגש עם נייר, שהיה אמור להיות שם מלכתחילה.

"בוטרא" והשווארמה | צילום: אשר קשר

פאדי, הבחירה הטבעית

ממש טעים. ממש ממש טעים. בפרסומת של "בוטרא" נאמר כי השווארמה מתובלת ב־13 תבלינים שונים וייחודיים, להם קוראים "הנוסחה הסודית של בוטרא". מקורי.

אז מודה שלא זיהיתי 13 תבלינים, אבל מה שזה לא היה זה היה מושלם, והיה הרבה מזה. כל כך הרבה שגם התמחור של 40 שקל למנה בבאגט נראה לפתע הגיוני והרצון הטבעי כל כך להזמין מנה נוספת לא הופיע הפעם.

החתיכות הנאות של הבשר המעורב של הפרגית והכבש היו רכות, נימוחות, מלאות טעמים והשלימו האחת את השנייה. השומן של הכבש, דומיננטי כתמיד, הוסיף לפרגית טעמים וריחות. לקראת אמצע האכילה הבאגט עצמו ספג את הטעמים והפך להיות חלק אינטגרלי מהמנה. תענוג.     

לקראת צהריים הקריאה "פאדי" הלכה והתגברה, עד שנעלמה לחלוטין משום שפאדי נותר במקום מגיש מנות עצומות ללקוחות מאושרים. בימים אלו כשברחבי אשדוד מפוזרים שלטים של כל מיני אנשים שמבטיחים לתושבים עולם ומלואו, אני בוחר בפאדי. היחיד שמקיים גם מבלי שהבטיח.

מראה מקום:
"בוטרא", אדר 4, אשדוד

טלפון: ‏08-9955284‏

שעות פתיחה:
א'-ה' 10:30-23:30

פסקול: האישה שאיתי. לא זו שצועקת לי בראש, אלא דיויד ברוזה עם האנדלוסית אשקלון, שכרגע זו הדרך היחידה שלהם להישמע באשדוד

תג מחיר: שווארמה בבאגט - 40 שקל, פחית קולה - שמונה שקלים; סך הכל: 48 שקל