גברי לוי עם גביע המדינה 1992. צילום: סמי פרג'/סיוון פרג'

הכדורגל הישראלי, פתח-תקוה והפועל פ"ת נפרדות מאחד הסמלים הכי גדולים שלהן. גברי לוי, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, יו"ר הפועל פ"ת, יקיר העיר, הרקדן והכוריאוגרף הלך הבוקר לעולמו בגיל 80 אחרי מאבק במחלה קשה. 

החל משעות הבוקר הספידו רבים את האיש רב הפעלים. גברי לוי ידע כי עשייתי גדולה ונרחבת. בשנה שעברה אמר: "אני יודע שאחרי מותי יהיה קשה לפרויקטים שלי לשרוד בלעדיי, אבל הריקודים שלי יישארו לנצח, יחד עם עשייה בתחום הכדורגל, המחול והטלויזיה. אני משאיר כל כך הרבה חומר אחרי שאי אפשר יהיה לא לזכור אותי".

ובהחלט זוכרים אותו.

בני קוזושווילי, קפטן הפועל פ"ת לשעבר, ששיחק במועדון לאורך כל שנותיו של לוי כיו"ר, סיפר: "הדרכים שלנו הצטלבו לראשונה כשהייתי בן שש. הבן שלו, גיא, היה מבוגר ממני בשנה ושנינו התאמנו בהפועל. לפני הכל, הוא היה אבא של גיא. היום, נהוג שהורים מגיעים ללוות את ילדיהם לכל אימון כבר מגיל צעיר, אבל באותן שנים זה היה מחזה נדיר. גברי היה מסור לגיא, מסיע אותו לכל אימון במגרש הישן ברחוב אברבנאל ונשאר איתו עד לסוף האימון".

עוד סיפר "קוזו": "גברי הוא מוסד בפ"ת. משפחה ששורשיה נטועים עמוק בעיר".

מימין: נחום סטלמך, יעקב (אחיו של גברי) וגברי לוי בבי"ס פיק"א, 1948. צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל

בשנות השמונים מונה גברי לוי ליו"ר הפועל פ"ת, כשקוזושווילי כבר שחקן מוביל בקבוצה הבוגרת. "הפועל פ"ת הייתה הבית שלו וזרמה בדמו", נזכר הקפטן האגדי, "היה חשוב לו שבקבוצה הבוגרת יהיו כמה שיותר שחקני בית שגדלו באגודה מגיל קטן.  גם המאמנים בתקופת גברי היו כאלה שגדלו במועדון כמו אברם גרנט, אלי מחפוד וגיא לוי".

קוזושווילי סיפר על אדם שכדבריו, "אף פעם לא היה משעמם לידו". "גברי תמיד אמר את כל מה שהוא חושב, בלי שום פוליטקלי קורקט או פילטרים", סיפר, "היום צריך לדעת להעריך אנשים כאלה, בין אם אתה מסכים עם דבריו ובין אם לא. לפעמים לאנשים היה קשה עם זה, אבל זה היה גברי".

גברי לוי בגיל 10, עם אימו. צילום: באדיבות המוזיאון של ניסים קלדרון

הזיכרון החזק ביותר של קוזושווילי מגברי לוי, הוא מספר, הוא מגמר הגביע של 1991. הפועל פ"ת פגשה את מכבי חיפה וכבר בדקה השנייה הורחק שחקניה גיא גת. בתגובה, המאמן אברם גרנט איבד את שלוותו וקרא לשחקניו לרדת מהמגרש. "אברם היה מאוד מתוסכל, כמה ימים קודם לכן קופחנו קשות במשחק העונה ואיבדנו את הסיכוי לאליפות והיה קשה להרגיע את המצב", נזכר קוזושווילי, "גברי הצליח לשמור על אברם ומנע את פיצוץ המשחק מתוך כבוד לנשיא המדינה וראש העירייה שישבו ביציע הכבוד. אלמלא גברי, אני בספק אם המשחק היה מגיע לסיומו החוקי".

ניר לוין, ששיחק תחת גברי לוי בהפועל פ"ת כאשר לוי היה יו"ר הקבוצה, אמר: "פשוט עצוב, הוא היה בן אדם מלא כישרונות. הוא היה יו"ר בתקופות הכי קשות של הפועל פ"ת. הוא הצליח בדרכים מדהימות כל פעם להחזיק את הקבוצה על הרגליים, להביא כספים, לנהל קבוצה לא פשוטה שמתמודדת על האליפות. גברי היה עם יכולות מדהימות לנהל את הקבוצה ולהחזיק אותה. האסיפות היו אצלו בבית. הייתה לנו אסיפה מפורסמת לפני גמר גביע המדינה. כל מי שהיה בהפועל פ"ת באותה תקופה יש לו זיכרונות טובים מגברי. אני לא אשכח גם שחלק מהמו"מ איתו התנהל בסטודיו למחול שהוא ניהל ברמת גן. בחדר אחד רקדניות ורקדנים מתאמנים, ובחדר אחר אתה יושב מול גברי לנהל את המו"מ".

צילום: יובל חן

שנה לאחר אותו גמר גביע מול חיפה, זכתה הפועל פ"ת בתואר המשמעותי האחרון שלה, גביע המדינה. על הקווים עמד זאב זלצר. בהמשך, כשלוי מונה ליו"ר ההתאחדות, הוא מינה את זלצר למאמן הראשי של הנבחרות הצעירות.

"האבדה גדולה", נפרד זלצר. "היו לנו המון שיחות אישיות ולא רק בספורט והוא יחסר לרבים. הוא היה איש חכם מאוד, תמיד דמות דומיננטית, היה מעורה בכל מה שהיה מעורב, בכדורגל וגם בלהקת המחול שניהל ובה רקד. "היו לו עוד המון תכניות שהוא רצה להגשים וזה חבל מאוד שהוא לא יוכל לממש אותן.

"נזכור אותו כדעתן, כמי שרוצה להשפיע ולחדש ותמיד לסייע ולעזור ולפתור בעיות. הוא היה הראשון שהגה את רעיון בית הנבחרות, הוא תמיד דיבר איתי על זה ואף היה הראשון שיצא לשטח לראות כיצד מתחילים בפרויקט. הוא היה אדם ישר וכנה. אחד שאומר הכל כשטובת הספורט בכלל והכדורגל בפרט לנגד עיניו".

הקפטן שהניף את הגביע ב-92', אלי מחפוד, סיפר על היו"ר. "גברי תמיד היה אומר – "בכדורגל אין דמוקרטיה, יש דיקטטורה. אני בעל הבית". גברי התווה את הדרך, את המדיניות שעשתה את הקבוצה הגדולה של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים", נזכר מחפוד.

גברי לוי על הבמה. צילום: סמי פרג'/סיוון פרג'

בגיל 32, כשפרש מכדורגל, מינה לוי את מחפוד למאמן הקבוצה לצידו של המנג'ר גיא לוי, שניהם צעירים שזה עתה סיימו לשחק. "גברי ישב איתנו, נתן לנו את המפתחות ואמר – אתם תאמנו ואני אהיה הגב שלכם", סיפר מחפוד, "גם אם תפסידו עד סוף העונה. הוא רצה כמה שיותר שחקני בית בסגל ובאותה תקופה גידלנו את השחקנים שהיו השלד של הפועל פ"ת לעוד שנים ארוכות. לגבי היה חשוב השם, הסמל, המורשת. הייתה אהבה גדולה במועדון. גם אם לא תמיד המשכורות הגיעו בזמן, כולם היו בסירה אחת. אף אחד לא נחשב לכוכב וקיבל משכורות לפני אחרים.

עוד מספר מחפוד: "גברי היה אולי קשוח, אבל היה לו גם לב עצום ורך. כשלקחנו את הגביע, הוזמנו לנשף במסעדה בהרצליה, בה גברי הפתיע את כולנו והודיע שניסע לטיול ומסע משחקים בסין. בארוחה היו גם נשות השחקנים וניגשתי יחד עם ניר לוין לשאול את גברי האם גם הנשים יכולות להצטרף. תחילה הוא התנגד וטען שאין לקבוצה יכולת כלכלית לממן זאת. אמרתי לאשתי "אני לא יכול עליו, תנסי את". רותי אשתי וגבי, רעייתו של ניר לוין, ניגשו אליו, דיברו איתו ובסופו של דבר הוא הסכים וכמה מנשות השחקנים הצטרפו למסע. זאת אבידה גדולה למשפחתו, לכדורגל ולעיר. נזכור את גברי רק לטובה".

לצד הכדורגל, בלטה דמותו של לוי בתחום נוסף – הריקוד. "הוא היה עושה סלטות וגלגולים", נזכר מחפוד בחיוך. בגיל צעיר התבלט אמנם ככדורגלן וכדורסלן בקבוצות הנוער של הפועל, אולם במקביל, נימנה על להקת המחול עלומים פתח תקוה, עימה אף הספיק להופיע בחגיגות השבעים לעיר. לימים, ייסד וניהל את להקת שלום 76' המצליחה, הפיק וביים פתיחות של מופעי ראווה גדולים כדוגמת אירועי המכביה, כינוסי הפועל, ושימש ככוריאוגרף של האירוויזיון היחיד שהתקיים בירושלים בשנת 1979. בשנים האחרונות אימץ שתי להקות מחול בפריפריה – אחת מהן היא להקת מחול בעוטף עזה, שם לא ויתר על חזרות, גם בעת נפילת טילים, ושנייה בעמק יזרעאל.

המפיק ישראל אריאל מקיבוץ יפעת היה אחד האנשים הקרובים ללוי בתחום המחול. לפני חמש שנים הקימו לוי ואריאל את להקת ותיקי עמק יזרעאל, שמופיעה יחד עם להקת "שלום" של לוי. "היו לו יכולות אדירות בתחום המחול והניהול", סיפר אריאל שהוסיף כי ההיכרות עם לוי החלה כבר ב-1968, "הוא הקדיש למחול הרבה יותר זמן מאשר לכדורגל, אהבתו השנייה. גברי היה אדם מוכשר ורגיש מאוד. עד הרגע האחרון הוא היה מוקף באנשים שאהבו אותו מאוד".

בעבר סיפר כי להקת המחול שהקים, שלום 76' (ששמה השתנה מדי שנה), הייתה עיקר גאוותו. " "להקת שלום 76'. עד היום איני יודע מדוע קראתי לה כך", סיפר,  "אני מניח שזה נשמע שם בינלאומי ומוכר, בעיקר באותה תקופה בה דובר רבות על השלום. עשינו יחד דרך ארוכה, שעברה בכל היכלי התרבות הגדולים בעולם. השיא היה באירוויזיון כשנחשפנו בבת אחת ל-500 מיליון איש. גולת הכותרת של עשייתי היום היא להקת שלום, בה רוקדים ותיקי שלום 76'. שם אני לא רק מנהל, אלא מוצא את עצמי בעמדת הרופא, היועץ והמומחה למחלות שונות".

גברי לוי. צילום: יובל חן

גברי לוי נולד בפ"ת וחי בה כמעט כל ימי חייו. בשנה שעברה זכה להוקרה כיקיר העיר לשנת 2017. על פ"ת סיפר: "כור מחצבתי. פה התחלתי את הקריירה שלי כרקדן. בצעירותי הסתובבתי עם הלהקות וקבוצות הכדורגל בכל העולם, אפילו גרתי חמש שנים בניו יורק, אבל כאשר היה לי מספיק כסף לבית משלי, זו לא היתה שאלה: ברור שבפתח תקוה. לפני מספר שנים גרתי על שפת הים של תל אביב, אך שוב, משהו משך אותי חזרה הביתה, לפתח תקוה. בכל מקום בעולם אזהה פתח תקואי. כולם מדברים בשפה של מלאבס. אני זוכר שב-1958 גרנו עם הלהקה במלון במנהטן. יום אחד נכנסתי למעלית וראיתי את ראש העירייה, פנחס רשיש. אמרתי לו: 'מה אתה עושה פה?' אפילו שבכלל לא הכרנו.

"יום אחד הגיע לפתח תקוה, אבא של הכוריאוגרף והרקדן האגדי יונתן כרמון וחיפש אותי. הוא תפס מישהו באקראי: ' אולי אתה יודע איפה גברי לוי גר?' ואותו אדם לקח אותו. כולם הכירו אותי ואני הכרתי את כולם: את בעלי החנויות, הוותיקים והחדשים, מוסדות כמו 'קפה רבינזון' שהיה של אוהדי מכבי, ו'קפה ראיון' של אוהדי הפועל. אני אדם נוסטלגי ומתגעגע לעבר. לימים שהיינו עיר קטנה, אינטימית, בה אחד הכיר את השני. כשהוריי הגיעו לכאן, כל הדרך לבית חולים השרון הייתה נטועה עצי תאנה. בילדותי היינו מתגנבים לקולנוע היכל לראות מיוזיקל'ס וסרטי בוקרים. הילד שגר מול ביתנו ברחוב ארלוזורוב היה נחום סטלמך, מי שלימים הפך לכדורגלן הגדול ביותר שהיה במדינת ישראל".