החברים של אביב לוי ז"ל. צילום: באדיבותם

החברים של אביב לוי ז"ל מפתח תקוה, לוחם גבעתי שנהרג בסוף השבוע שעבר מירי צלף בגבול עזה, מתקשים להפרד. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה ואת בני המשפחה הכואבים במהלך השבוע האחרון, מנסים לעכל את האובדן הגדול. גם חבריו מבית הספר והצוות החינוכי בתיכון גולדה בו למד, עדיין המומים ומתקשים להתמודד עם החלל העצום שהשאיר בלכתו.

"מה אומרים על נער שנקטף בדמי ימיו?", תוהה נאוה ינאי מחנכת הכיתה בה למד. "עלם חמודות. מותו בערב תשעה באב כה סמלי, החורבן והאבל הלאומי מתחברים לאבל הפרטי. כשאני חושבת על אביב אני רואה לנגד עיניי את החיוך שלו ואת העיניים הטובות, ילד עם נשמה ענקית, רגישות ואהבת הזולת, צניעות ונועם הליכות. ליוויתי את אביב שלוש שנים כמחנכת, הוא היה תלמיד שכל מחנכת הייתה רוצה לזכות בו".

"בשבוע שעבר התאספנו בבית הספר, רבים הגיעו המומים וכואבים. עשינו מעגל כיתתי והעלינו זיכרונות, לא נתפס היה המפגש בלעדיו, חסרונו הורגש. דיברו על חברות מדהימה, אהבת הקפוארה, הגלישה ואהבת המוסיקה המזרחית. כמו שהכרתי אותו, כל השיח הזה היה מביך אותו. אני משתתפת בצערם של ההורים פרי ויעקב ושל האחים אוריין, נוי ודן. גידלתם בן לתפארת שזכיתי לחנך.

"אני זוכרת שעשינו סבב בכיתה י"ב לגבי הציפיות מהשירות הצבאי, היה לו ברור שהוא רוצה גבעתי, הוא היה נחוש. כששאלתי מה אומרים ההורים, הוא ציין בפניי שהם חוששים אך תומכים וגאים. ואכן הוא השיג את מטרתו היה לחובש בחטיבה ואף מפקד אהוב ונערץ, זה כל כך ברור. בשקט שלו ובצניעות, בלי לדבר הרבה, קבע לעצמו מטרות והשיג אותן. שנים רבות חינכתי, כתבתי מכתבי המלצה עבור תלמידים לצבא, הספדים מעולם לא, ותפילתי שלעולם לא אכתוב. לצערי אביב הוא התלמיד הראשון שאני מאבדת, תפילתי שיהיה האחרון. נעמת לי מאוד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

צילום: באדיבות החברים של אביב לוי ז"ל

גם עומר לוי, בן כיתתו, סיפר על החבר שהיה "אדם זהב. מי שלא הכיר אותו ראה רק את מה שהוא שידר כלפיי חוץ, אדם צנוע ושקט. אבל כשהתחברת אליו גילית בנוסף גם כמה שהוא מצחיק, נחמד ודואג לחבריו. אני הגעתי לכיתה בתחילת יא'. הייתי תלמיד חדש ולא הכרתי אף אחד, אביב היה הראשון שפנה אליי. הוא מיד הכיר לי את כל החברים וגרם לי להרגיש שייך. היינו יוצאים יחד לבלות והיתה לנו חבורה של כמה חברים מהכיתה ומהשכבה. בגלל שהיינו ממש מעט בנים בכיתה היתה לנו אחווה כזו מיוחדת. השם של קבוצת הוואטסאפ הכיתתית שלנו 'יב' 6 צעירים לנצח' מקבל עכשיו משמעות כפולה, אמיתית ומצמררת. תכננתי לדבר איתו בשבוע שעבר, אבל ראיתי בסטורי שלו שהוא בצבא ודחיתי את השיחה להשבוע. לצערי עכשיו כבר לא אוכל לדבר איתו".

גיא חזן, חברו הקרוב מהשכבה, מוסיף: "הכרתי את אביב כשהגעתי לבית הספר בכיתה ה'. החברות שלנו הפכה עם השנים להיות כמו משפחה של ממש. אביב היה מלח הארץ, אדם שהוא מלאך. תמיד נתן 200 אחוז לכל אחד מהחברים, אני עדיין לא מעכל שהוא לא יחזור. כל החיים היו לפניו וצפינו לו גדולות.

"אנחנו חבורה של בערך עשרה חברים ולפני כשבועיים הלכנו לעזור לאחד החברים שגר במושב ואביב הצהיר שבעוד כמה שנים, כשיהיה לנו כסף, הוא רוצה שנקנה כולנו יחד בתים ונגור בשכנות זה לזה במושב. אני בטוח שאם הוא היה בחיים, הוא היה מגיע הכי רחוק שאפשר, לצערי העולם פיספס אותו. תכננו לצאת יחד כל החבר'ה לטיול של אחרי השחרור בדרום אמריקה, היו לו חלומות הכי גדולים בעולם והוא תיכנן לטרוף אותו. הוא היה טוב בהכל ועשה כל דבר בהצטיינות, אפילו טסט ראשון, תמיד הכי היה מתוקתק. לא פלא שכולם רצו להיות בקרבתו.

איך גיליתם על מותו?

"ביום שהוא נהרג, התרוצצו שמועות, אבל לא רצינו להאמין שיש קשר לאביב. בערב היינו אמורים לצאת בשתי מכוניות לחגוג יום הולדת לאחד החברים. המכונית הראשונה כבר הגיעה למקום והמכונית השנייה היתה בדרך לאסוף את אומרי, בן דוד של אביב ואותי. כשהחבר'ה הגיעו לבית של אומרי, הם ראו את הקצינים והחיילים בשער וכשנכנסו הם קיבלו את הבשורה המרה. הם קראו לכולנו להגיע, אבל לא סיפרו לנו למה. כשהגענו הבנו את מה שקרה, אבל לא הצלחנו לעכל את זה. עד עכשיו אני לא מעכל את זה ואני לא בטוח שאי פעם אצליח. עכשיו אנחנו פה בשביל המשפחה והחברה וגם האחד בשביל השני, תומכים זה בזה, עוזרים ומרימים את מי שצריך".