"זהו", הוא אמר. "היום בערב אנחנו יושבים על כל החשבונות. אי־אפשר להמשיך ככה", הוא נהם לי לתוך האוזן דרך הטלפון שלהט מחום.

"אני לא מבינה למה אי־אפשר להמשיך ככה", רציתי לומר אבל סתמתי. פניי לשלום ולא למלחמה, שבמילא תפרוץ אחרי שהוא יראה את תדפיסי העובר שאינו שב.

"טוב", אמרתי. "סבבה", הוספתי. "באיזו שעה קובעים?" אם כבר פגישה, אז שיהיה מסודר.

המחשה: shutterstock

"שמונה בערב", הוא אמר, ולי נהיה חשד לדום לב. זה הולך לקרות באמת. שיחת עובר ושב ומצב כרטיס האשראי.

מה לובשים?

"חוטיני לא יעזור כאן", אמרה חברתי, למודת שיחות 'מצב חשבוננו לאן'.

"אז מה כן?", התחנן קולי.

היא אמרה "אממ", ואחר כך הוסיפה שבגדול כלום לא יעזור ולכן כדאי שאתחיל לתרגל את אמירת צמד המילים 'אתה צודק'. מדובר במשימה לא פשוטה עבורי, אבל החלטתי באופן חד־פעמי לעשות אותה, ועוד על הצד הטוב ביותר.

ליתר ביטחון העפתי את כל הילדים מהבית, הכנתי דינר מושקע, הדלקתי נרות ולבשתי את הדבר הסקסי ביותר שמצאתי בארון.

"מה זה?", הוא הדליק את האור בבית כשנכנס ולא התרשם מהנרות, שהשעווה נזלה מהם בריחניות. "הכנתי לנו, שיהיה נחמד", אמרתי בקול הכי מתחנף שהצלחתי לגייס. הוא אמר שכדאי שאשים על עצמי משהו כי רואה החשבון מחנה את הרכב. שיט.

למה רואה החשבון צריך להגיע לכל מקום? אין לו בית? זרקתי על עצמי את החולצה עם האקונומיקה וחזרתי למראה האישה העצבנית שאליו הוא רגיל. גם עשיתי 'פוו' על הנרות והוצאתי בעצבים את האוכל מהסיר לצלחת. "רוצה גם?", שאלתי את רואה החשבון, והוא הסביר שהוא ממהר והתיישב על הכיסא עם ערימה של דפים.

שמע ישראל, זה הזמן להתפלל ולקוות לטוב. בסך הכל הייתי בחורה טובה עם כוונות טובות. רואה החשבון לקח מרקר צהוב והתחיל לסמן את כל השורות בדף הפירוט.

"מה זה כל המסעדות האלה? מה זה כל החנויות האלה?", הוא התחיל לשאול.

אני עניתי "אההה", והאידיאלי חייך מאוזן לאוזן ואמר, "בבקשה, אתה רואה? יש לה חורים בידיים".

ואני השפלתי מבט ואמרתי "אתה צודק", והוא ענה: "ומה זה עוזר לי שאני צודק?". אין... שום דבר לא עובד עליו יותר.

אז רגע לפני שפרצה מלחמת עולם, רואה החשבון שלנו שאל: "מה זה כל הרכישות האלה באי.ביי?".

זקפתי קומה ויישרתי מבט לאידיאלי, שהתחיל לגמגם ולהסביר שזה פשוט יותר זול לקנות שם.

והוא הוסיף, "אבל כל כך הרבה מטענים? גרביים? בגדי ים? שעונים? נעליים?". איך אני אוהבת את רואה החשבון הזה.

"אמרתי לו שזה ממכר ושהוא לא יודע מתי לעצור", אמרתי.

והאידיאלי השפיל מבט ואמר, "כן, כנראה שאת צודקת".

אז הסתכלתי על רואה החשבון ושאלתי אותו "ומה זה עוזר לי שאני צודקת?".