צילום המחשה: shutterstock

על פניו, אפילו ההגדרה "חינוך רוסי" מצלצלת כגזענית, בטח בחברה הבנויה על עלייה והגירה כמו בישראל. עם זאת, מדובר בתופעה שלא מעט הורים מכירים היטב, ולאו דווקא כשמדובר במגזר יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר: יותר ויותר הורים "צברים" בוחרים לרשום את ילדיהם הפעוטים במסגרות של "החינוך הרוסי". קרי, גני ילדים פרטיים בתפעול של יוצאי מדינות חבר העמים, לפי סט כללים נוקשה, ולרוב שונה מהמיינסטרים.

בחודשים האחרונים, בעקבות ריבוי מקרי האלימות, ובעיקר לאחר פרשת מות הפעוטה יסמין וינטה ז"ל, עלתה לדיון מחודש סוגיית "החינוך הרוסי", על יתרונותיו וחסרונותיו. האם מדובר בשיטת חינוך נוקשה מדי, או אולי בשיטת העסקה שונה מהמקובל במשק, שמביאה לשחיקה מוגברת של העובדות ולפגיעה בילדים? השאלה הזו מכלילה ועושה עוול להרבה גנים כאלה, אבל הדיון בה חשוב.

"שרידי חינוך סובייטי"

מהו בעצם, "גן רוסי"? גן שהוא למעשה דו־לשוני, בו צוות הגן מדבר עם הילדים בשפה הרוסית במקביל לעברית, ולעיתים אף משלב את השפה האנגלית. מרבית הגנים הללו פועלים ברוב ימות השנה, למעט חגי ישראל וה"נובי גוד", שעות הפעילות לרוב תהיינה ארוכות יותר מאשר בגנים פרטיים אחרים, ומחירם לחודש זול יחסית. כמו כן, בגנים אלה ייתנו דגש על פעילויות העשרה והקניית ערכים, אך במקביל גם על גבולות וסמכות, אשר לעיתים יתייגו את הגן כ"נוקשה מדי", עבור חלק מהצברים.

מ', תושבת ראש העין ואם לשני ילדים, מוחה על התיוג הזה. היא בחרה לרשום את שני ילדיה ל"גן רוסי" בפתח־תקוה. "עושים להם עוול. השפה המרכזית היא אומנם רוסית, אבל זה לא הופך את הגן לפחות טוב מגן אחר. אין לי ספק שב'גן רוסי' כמו בגנים אחרים אוהבים ומחבקים את הילדים. באופן אישי, יצא לי לראות הרבה גנים, אבל להבדיל ממקומות אחרים שיצא לי להיתקל בהם, יש משהו חם יותר בגן שלנו, שלא מצאתי במקום אחר.

"ברור לי שאחרי המקרה של יסמין ז"ל כולנו הרבה יותר ערניים, אבל יכול להיות שלפעמים יש נטייה גם קצת להגזים ולהתלונן על דברים. היום אי אפשר להרים את הקול על ילד, בלי שיזמינו לך משטרה ורווחה. אנחנו וגם ההורים שלנו לא גדלנו ככה, היום זו תקופה אחרת. בתור ילדה, אם אמא שלי היתה אומרת לי 'לא', זה היה 'לא', בלי עוררין בכלל. היום ההורים מוותרים בקלות והילד מקבל את מבוקשו. אני מאמינה שאצלי עוד יש שרידים של החינוך ה'סובייטי' הזה כביכול, כך שגם ילדיי יודעים ש'לא זה לא' ופה זה נגמר".

מה גרם לך לבחור במסגרת הזו?

"לי זה היה מאוד נוח כי מדברים בגן ברוסית, ואנחנו בבית דוברים רוסית, אז זה עוזר לנו לשמר את השפה. אבל הסיבה העיקרית שלי היתה בכלל כלכלית. בראש העין רוב המסגרות לגילאי שלושה חודשים עד שלוש בערך, הן או משפחתונים או מעונות של התמ"ת. למעשה, ברגע שהייתי צריכה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה, הפתרונות שעמדו לפניי היו דלים או יקרים במיוחד".

והכסף משחק כאן תפקיד מרכזי. עבור מסגרת "רגילה" לבנה נדרשה מ' לשלם בין 2,300 שקל בראש העין לבין 3,000 ואף 4,000 שקל בפתח־תקוה. "במסגרת ה'רוסית' העלות היתה הרבה יותר זולה. לפני חמש וחצי שנים, זה עלה בערך 1,900-2,000 שקל וכיום העלות היא בערך 2,200 שקל. מעבר לפן הכלכלי מדובר על שעות מאוד נוחות להורים עובדים. הגן שלנו, למשל, פתוח משבע בבוקר ועד 18:00. גם מבחינת חופשים, בגנים אחרים ובמשפחתונים לא עובדים בחול המועד, ולפעמים גם לא בימי שישי. בגן שלנו - כן. זה מאפשר להורים עובדים להמשיך לפרנס בכבוד, ובו בזמן להישאר רגועים שהילדים באותה המסגרת ובידיים טובות".

אלו שעות ארוכות. הצוות לא נשחק?

"המטפלות עובדות משרה מלאה, כמוני וכמו רבים אחרים. זה לא שנוהגים בהן כעבדים. יש להן יום חופש וגיבוי האחת של השנייה, כך שפעם מישהי אחת מגיעה יותר מוקדם או יוצאת קצת קודם. אני מודה שלא ברור לי על מה ולמה יש לעובדי משרד החינוך ועובדי מדינה כל כך הרבה חופש. נכון, שהעבודה עם ילדים היא לא קלה, אבל יש עוד עבודות במשק, שהן קשות ושוחקות פיזית ומנטלית, ועדיין לא מזכות את העובד או העובדת בהן לכל כך הרבה ימי חופש".

יסמין וינטה ז"ל. צילום: באדיבות דורינה וינטה

"מציעים פתרון איכותי"

אבל יש גם דעות אחרות. ר', תושבת האזור ואם לשניים, נולדה ברוסיה והיא דווקא ממש לא בעד "חינוך רוסי". לטענתה, "'גן רוסי' זה ביג־נו־נו. אנחנו זוג מעורב. אני דוברת רוסית ובעלי יליד הארץ ולא מבין מילה ברוסית. את הגדולה הכנסנו לגן רוסי, אבל מהר מאוד גילינו שעשינו טעות איומה. זה היה גן מזעזע, היו בו מעט מאוד אנשי צוות. אני זוכרת שפעם מישהי הגיעה וראתה ילד כבן שנתיים ספק ננעל, ספק נעלו אותו בשירותים. המנטליות שם היתה מאוד מאוד קשה. הגננות התנהגו לילדים כאילו הם חיילים בצבא. אני לא מאמינה בלחנך ילדים לגטו. אם הייתי רוצה לחיות ברוסיה הקטנה לא הייתי עוזבת את רוסיה.

"היתרון היחיד של הגן ההוא היה המחיר הזול יחסית, אבל לצערי למדנו בדרך הקשה, שעל מה שעלה לנו זול, שילמנו ביוקר. עד עצם היום הזה אנחנו סובלים מהטראומות שנשארו לילדה מהגן ההוא. כרגע הבן הקטן שלי נמצא בגן בבעלות בחורה רוסיה. יש כמה אנשי צוות רוסים, אבל הכל מתנהל בעברית וכמובן גם התכנים".

קונסטנטין שוויביש, מנכ"ל איגום (איגוד מורים עולים), מתרעם על כך שבעקבות מספר מקרים קיצוניים של אלימות בגנים, כל המערכת מוכתמת.

"הגננות וכל הגנים הפרטיים, בפרט דוברי הרוסית, מוצגים כרוצחים, מלביני הון ותאבי בצע. כולנו פתאום פוגעים בילדים ומרביצים להם, והדבר מקבל משנה תוקף בתקשורת ובכנסת. חבל שאף אחד לא חושב על דבר אחד – היום 70 אחוז מכלל המעונות הם ללא פיקוח. אם ייכנס חוק דרקוני כלשהו, שיורה על סגירת כל המעונות שלא בפיקוח, אז מצד אחד אולי יהיה 'צדק', אבל מצד שני אלפי אנשים יאבדו את הפרנסה ואלפי ילדים יישארו ללא מסגרת. לאן יילכו כל הילדים?".

איגום נוסדה בשנת 1992 כרשת חינוך התפתחותי לגיל הרך, המפעילה מרכזים חינוכיים ב־12 רשויות ברחבי הארץ, ביניהן גם פתח־תקוה. לומדים בה למעלה מ־3,000 ילדים, ומועסקים בה כ־350 עובדים. הרשת מורכבת ממרכזים חינוכיים הכוללים: מעון, גן, צהרון, מרכז למידה, חוגים ומסלולים ייחודיים כגון בתי ספר לאמנות, תיאטרון מוסיקלי, שיעורי מחשבים ועוד. הלמידה במוסדות הרשת מתבצעת בשתי שפות: עברית ורוסית.

"במציאות הכלכלית בארץ, שבה הורים צריכים לעבוד עד שעות מאוחרות, אנחנו נותנים להם מענה ומציעים פתרון איכותי, עם מגוון שיעורי העשרה ומורים מקצועיים. אין ספק שמדובר במקצוע שוחק, שיש בו המון אחריות, אבל אנחנו משתדלים להעסיק הרבה אנשי צוות איכותיים", אומר שוויביש.

איך אתם מוודאים את זה?

"יש לנו מצלמות במעגל סגור. לי ולמנהליי המרכזים יש את האפשרות להיכנס מדי פעם למערכת ולראות מה קורה. אם אנחנו רואים משהו מטריד בהתנהלות של הצוות, אין שום סיכוי שנעביר את זה לסדר היום. באותה מידה, גם אם להורים יש חשד כלשהו, אנחנו מאפשרים לבדוק זאת יחד איתנו. זה אומנם עוד לא קרה, אבל האפשרות קיימת. כמו כן, העבודה של הצוות היא במשמרות, מה שמאפשר לאנשי הצוות להתאוורר ולנוח. הגננת אף פעם לא נמצאת לבד עם הילדים, ובתקופה האחרונה העברנו הנחיה, שאוסרת את השימוש בטלפון סלולרי בזמן העבודה.

"כדי להכניס איש צוות חדש אנחנו עורכים ראיונות, מבחנים ואפילו שיעורים לדוגמה. הבעיה היא שיש מחסור נוראי בכוח אדם, ולצערי אין עדיין חוק שמאפשר לי לדרוש תעודת יושר מעובדות פוטנציאליות. לעובדים הקיימים אנחנו עושים השתלמויות וקורסי העשרה והכשרה".

גם לרשת איגום, לא רק יוצאי ברית המועצות לשעבר רושמים את ילדיהם. "בסניף איגום פתח־תקוה רוב הילדים הם בכלל ילידי הארץ או דור שני לילידי הארץ. בנוסף, מועסקות בו מטפלות מאלעד, שכל קשר בינן לבין רוסיה הוא מקרי בהחלט. המטרה שלנו היא ללמד את הילדים ולהעניק להם ידע, תוך שמירה על מקומה של המסורת היהודית והקניית ערכים תרבותיים של חברה דמוקרטית", מסביר שוויביש.

ההורה נשאר בחוץ 

ל', תושבת פתח־תקוה ואם לשני ילדים, עברה כמה שלבים בנושא. היא הגיעה ל"גן רוסי" עם בנה בן השנה וחצי, על אף שהיא ומשפחתה כלל אינם דוברי השפה.

"עברנו מספר גנים עד שהגענו לגן הזה", היא משחזרת. "אני מאמינה שעיקר השיקולים של אנשים שאינם דוברי רוסית, זה פחות החינוך הרוסי, ויותר השעות והחופשים. שעות הפעילות אצלנו בגן, למשל, הן מ-6:30 ועד 18:00. כמעט ואין חופשות במהלך השנה ובאוגוסט הגן עובד עד ה־20 בחודש. בנוסף, הרבה הורים בגן מאוד אוהבים את העובדה שהגן מקבל ילדים עד גיל חמש, מה שמאפשר להם לוותר על מערכת החינוך הממלכתית עד גן חובה".

החינוך הרוסי לא נוקשה יותר?

"כשרשמתי את הבן שלי, לא חשבתי שהחינוך הרוסי הוא נוקשה, אבל בפועל שמתי לב שיש חוקים מאוד ברורים. למשל, הם לא מכניסים את ההורים בשעות הפעילות. אי אפשר פשוט להיכנס לגן, לראות או לקחת את הילד. ההורה צריך לחכות בחוץ שיוציאו אליו את הילד".

וזה לא הפריע לך?

"הפריע. וזו גם אחת הסיבות, שבגינן החלטתי בסופו של דבר להוציא את הבן שלי מהגן הזה".