בחור מותש וטרוט עיניים עמד ביום ראשון בבוקר על מרפסת העץ מחוץ ל"טוסטי" - המוסד הקולינרי החדש בתחנת הדלק בצומת ניר בנים, אי שם בין קרית גת לקרית מלאכי - ושקל את צעדיו לשתי הדקות הקרובות, שבמצבו הנוכחי הרגישו כמו נצח.

כמו רבים אחרים המותש לא ציפה להארכה במשחק רבע גמר המונדיאל שנערך במוצאי שבת בין קרואטיה לדנמרק, אבל המשחק התארך ונגרר לפנדלים מותחים מאין כמוהם, שבאופן מפתיע עוררו תיאבון בריא אצל הלקוחות שלו.

כמו לפתוח אריזת מתנה. טוסטי | צילום: אשר קשר

רוטב הצ'ילי-שום-שמיר שלו נשפך כמו מים מהטוסטים הבשריים שהכין ללקוחות המורעבים והמתוחים, אליהם התווספו אוהדי כדורגל נוספים שלשמע הדרמה הגדולה במשחק הגיעו במרוצה מ"ליטל ג'ו'", בית המרזח הסמוך, שבמוצאי שבתות מלא וגדוש.

המתח, העייפות, שעות השינה הספורות, המחשבות הנוגות על שבוע חדש ואולי דווקא ההדחה הטראגית של דנמרק גרמו למותש לתהות במשך שניות ארוכות מה בעצם הוא עושה בדרך כלל כשהוא מגיע לעסק שלו בכל בוקר. האם הוא מניח קודם את קערות המתכת המיועדות לאשפה על השולחנות, או שקודם לכן הוא מסדר את הכיסאות. ואז, בתוך כל ים הלבטים שמסביב, הגיעו שני לקוחות וטלטלו את עולמו, שהרגיש הפוך גם כך.

"יש משהו לאכול?", הם שאלו בחוסר התחשבות.

כל הווייתו צווחה 'תעופו מכאן', עיניו פלבלו באימה, הוא נרתע לאחור מבלי משים, אוחז בחוזקה בקעריות המתכת הכסופות.

"מה תרצו לאכול?", הוא שאל לבסוף בחוסר חשק ונגד האינסטינקט שזעק מכל איבר בגופו.

רגל על הגז

התפריט ב"טוסטי", כפי שהוא מופיע על הקיר, מצומצם למדי: טוסטים, שניצלים, חביתות. "פתחתי את המקום לפני כמה שבועות עם שותף ובינתיים הוא עזב", מגלה המותש, "אבל בקרוב אני אתחיל להגיש כאן גם ארוחות בוקר ובימי שישי אפילו קובה ודג מרוקאי".

בגלל שה"בקרוב" של המותש הרגיש קצת רחוק בשבילנו, הסתפקנו בדברים הפשוטים (גם בגלל ההתחשבות במצבו וגם בגלל רשימת המצאי): אני ביקשתי טוסט נקניק והחיילת חביתה.

בשלב הזה נראה היה שהמותש כבר פחות עייף, והוא החל לגלות סימני חיים שהתבטאו גם בפחות חיוורון מדאיג בפנים וגם בשאלות יפות כמו "בא לך אולי חביתת ירק?". לי הוא הציע, במקום שאתלבט, את המיקס שלו שכולל כתף בקר, פסטרמה בדבש ועוד משהו שנשמע כמו מלמול, אבל מלמול טעים. למותש אין שתייה חמה אז לקחנו קרה מהמקרר.

ישבנו בחוץ. דק מעץ, צל שעושה את העבודה, אדניות פורחות, שמיים כחולים, תחנת דלק. אין יותר פסטורלי מזה. היה אפשר אפילו לשמוע ציוץ ציפורים נרגשות לקראת הפירורים שינשרו מהטוסט שלי.

תענוג. אבל אז המותש, שחשב שאנחנו כנראה משתעממים מכל הטבע הזה של ניר בנים (אם מביטים ימינה לשדות ולא שמאלה לתחנת הדלק), הפעיל את הרמקולים בחוץ, והבחירה המוזיקלית שלו דווקא במושיקו מור והלהיט "רגל על הגז" גרמה לכל הציפורים לברוח ולנו להתפלל שבקרוב מושיקו יוריד את הרגל מהגז, יעצור בצד וישתוק. 

"טעים לכם?" | צילום: אשר קשר

רוטב ניגר

קודם הגיעה החביתה לחיילת, מלווה בסלט ירקות קטן וצבעוני שנחתך זה עתה. לא משהו אקסטרווגנטי, רק עגבניות ומלפפונים, אבל מספק ליד לחמנייה גדושה בחביתה טעימה משתי ביצים משובצת בתבלון עדין של מלח ופלפל. לא משהו חריג, לא יוצא דופן, אבל מדויק, ומנחם ונכון.

כשהטוסט שלי הגיע הוא היה עטוף בכל כך הרבה נייר שזה הרגיש כמו לפתוח אריזת מתנה. האמת שזה אכן היה כך, כי הקלי שלי היה קלוי לשלמות, והבשרים שבתוכו - הכתף, הפסטרמה והמלמול - השלימו אחד את השני.

למען האמת היה אפשר לוותר על 20 ליטר הרוטב (בקירוב) שהמותש הגיר לתוך הטוסט שלי והתחיל לנזול לכל כיוון, אבל זה לא פגע באופן אנוש בטעמו של הטוסט והיה נסלח. מה שלא נסלח היה חסרונן של מפיות על השולחנות, במיוחד כשהמותש, כמחווה של נדיבות וידידות, הגיע והביא לנו פנכה קטנה של תוספת מהרוטב.

כשמושיקו מור הוריד סוף סוף את הרגל מהגז שבו הציפורים המבוהלות לאזור, שמות עין ומקור יותר על הטוסט שלי מאשר על הלחמנייה של הילדה, יודעות כמו ציפורים גדולות מאיפה באים פירורים לעולם. לצערנו, מי שעוד הגיעו יחד איתם היו זבובים אימתניים שחייבו להיכנס למצב אכילה ביד אחת בלבד, בעוד היד השנייה מנופפת בהיסטריה לסלק את הפולשים.

"טעים לכם?", שאל המותש, כשהוא נראה לפתע מלא עזוז ואנרגיה.

טוסטי בתחנת הדלק ניר בנים | צילום: אשר קשר

"מאוד, אתה אכלת כבר? אולי תצטרף אלינו?". 

"לא, אני אוכל אחר כך. יש לי מלא עבודה", הוא אמר באופטימיות, שנראתה רחוקה מרחק שנות טוסט ממי שהיה והרגיש 20 דקות קודם לכן. "אני מכין סנדוויצ'ים לקחת. יש כאלה שממהרים ומעדיפים לאכול תוך כדי נסיעה".

לא אמרתי לו שייתכן שזה בגלל מושיקו מור והרגל על הגז שלו, או במילותיו של המשורר עצמו: "יכול להיות היה לנו טוב / הכל יכל להיות אחרת / במזוזה אני נשבע / שלא תהיה אחת אחרת".

ישבנו בחוץ. דק מעץ, צל שעושה את העבודה, אדניות פורחות, שמיים כחולים, תחנת דלק.
אין יותר פסטורלי מזה. היה אפשר אפילו לשמוע ציוץ ציפורים נרגשות לקראת הפירורים שינשרו מהטוסט שלי. תענוג. אבל אז הוא הפעיל את הרמקולים, והבחירה במושיקו מור והלהיט "רגל על הגז" גרמה לכל הציפורים לברוח

מראה מקום: "טוסטי" 
תחנת הדלק ניר בנים

שעות פתיחה:
א'-ה' 8:00-23:00
(בקרוב גם בימי שישי)

טלפון: 050-4753785

פסקול: מושיקו מור

תג מחיר:
טוסט נקניק - 25 שקל
סנדוויץ' חביתה - 15 שקל
2 שתייה קרה - 20 שקל
סך הכל: 60 שקל