יון (מימין) עם אחותו טטיאנה ואמו. צילום: באדיבות המשפחה

יון דוקה עלה לישראל ממולדובה עם אחותו ואימו בשנת 2010 והשתלב מייד בחברה ובבית הספר. הוא רכש חברים טובים וגדל כישראלי לכל דבר, אלא שכעת הוא ומשפחתו עומדים בפני גירוש. "תנו לנו להישאר בארץ", ביקשה השבוע אימו גלינה "אנחנו לא מבקשים כלום, רק לחיות כאן בכבוד ולתרום למדינה".

יון דוקה בן ה-17 אמור להתחיל בשנה הבאה את לימודיו בכיתה י"א בבית החינוך בן גוריון-פיינברג בפתח תקוה. אלא שבעוד כארבעה חודשים בלבד צפוי להתקיים דיון בבית המשפט ובו יוחלט האם יון ומשפחתו יגורשו מהארץ לצמיתות.

יון ואחותו טטיאנה (24) עלו ארצה ממולדובה בשנת 2010 לאחר שאימם, גלינה, נישאה לגבר ישראלי. יון החל אז ללמוד בכיתה ד' בעיר ועד מהרה רכש לעצמו חברים טובים והתערה בחברה הישראלית, כצבר מהמניין. "הגעתי עם הילדים שלי בשנת 2010, חשבנו להתפרנס, לעשות כאן חיים נורמליים, שמחתי להיות פה והייתי מאושרת עם ילדיי" מספרת האם, גלינה.

אלא שלאחר גירושי האם, התחילו הבעיות. המדינה שלחה צווים לאם ולילדיה המורים על גירושם המיידי מהארץ. אך אז, הגורל התערב ואחותו טטיאנה, שבדיוק סיימה בהצטיינות את לימודיה בתיכון אחד העם בעיר, חלתה בסרטן. "זו היתה אחת התקופות הכי קשות שעברנו בחיים שלנו", משחזרת גלינה. "היא עברה שנה שלמה של טיפולים כימיים עם תופעות לוואי קשות".

בעקבות המחלה נמנע הגירוש המיידי והמשפחה "הרוויחה" עוד מספר שנות חסד בארץ, כדי לאפשר לטטיאנה להחלים ולהתאושש. האחות קיבלה תעודת זהות זמנית לצורך ההחלמה והמעקב הרפואי בעוד יון ואמו נאלצו לחדש את ויזת התייר שברשותם מדי חצי שנה. לפני מספר חודשים האיום בגירוש חזר לחייהם של השלושה.

מה קרה?

"טטיאנה החלימה והיא אומנם מרגישה טוב יותר, אבל הרופאים ביקשו שנישאר במעקב שנתי. לפני מספר חודשים קיבלנו שוב צווי גירוש לכולנו. ערערנו עליהם וכרגע אנחנו מחכים לדיון בבית המשפט שיתקיים בחודש אוקטובר. עד אז אנחנו מנסים לפנות לכל מי שיכול לעזור לנו ומבקשים בסך הכל להשאר בארץ".

יון דוקה. צילום: באדיבות המשפחה

גם בית הספר של יון, חבריו הטובים והמחנכת נעמה גל נרתמו למאבק של המשפחה.

השבוע שותף סיפורם של משפחה דוקה ברשת החברתית: "בשש שנתי שלנו ישנו ילד מדהים בשם יון", לשון הפוסט.

"בקרוב הוא, גלינה אימו וטניה אחותו שהחלימה לא מזמן מסרטן יגורשו מהארץ אחרי שבע שנים כאן. יון נמצא כאן מכיתה ד', הוא גדל כאן, יש לו חברים טובים והוא מחובר מאוד לישראל. הוא כבר לא מכיר חיים אחרים. המשפחה דוברת עברית, מחוברת לקהילה ורוצה רק להישאר כאן בישראל ולחיות ולתרום את חלקם. נכון לעכשיו הם יצטרכו לחזור למולדובה. אז נכון שחוקית הם לא עונים על קריטריון זה או אחר אבל הם כבר ממש ישראלים. משפחה חמה וציונית".

צילום: באדיבות המשפחה

מדוע חשוב לך להשאר בארץ?

"אני חלק מהארץ", מסביר יון. "אני חי כאן כבר שבע שנים, יש לי חברים טובים וטוב לי. בשנה הבאה אני אמור להתחיל את הבגרויות ולאחר מכן אני רוצה להתגייס לצבא ולתרום. אני לומד ערבית וגם יצאתי לגדנע בערבית, אני מאוד רוצה להתקבל ולשרת בחיל המודיעין. אם נאלץ לעזוב בחזרה למולדובה נצטרך להתחיל את חיינו מאפס".

"יון לומד בתיכון, הוא ילד טוב ותלמיד מצוין" מסכמת האם "הוא לומד במגמה ערבית ושואף להתגייס לצבא. קשה לנו שלא נותנים לנו את האפשרות להמשיך לחיות פה. התרגלנו ואנחנו אוהבים לחיות כאן בארץ. כל מה שאנחנו מבקשים הוא שמשרד הפנים יתן לנו את האפשרות להיות חלק מהמדינה".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: מדובר באם ובשני ילדיה. האם נכנסה לישראל בשנת 2004 כעובדת בתחום הסיעוד.  בשנת 2010 נישאה לאזרח ישראלי ובשנת 2011 כבר קיבלה מעמד ארעי מתוקף הנישואין. ילדיה של גב' טטיאנה דוקה נכנסו מעט לאחר מכן וניתנה להם אשרה לישיבה ארעית. בשנת 2013 הודיעו  בני הזוג על הפסקת הזוגיות ומשכך, הופסק ההליך המדורג. 

"האם הגישה עבורה ועבור ילדיה בקשה למעמד מטעמים הומניטאריים. הועדה הבין משרדית בחנה את המקרה והמליצה שלא לאשר הבקשה, מנכ"ל הרשות קיבל את המלצת חברי הוועדה והחליט לדחות את הבקשה. יצוין, שעל החלטת מנכ"ל הרשות הוגש ערר לבית הדין לעררים, והתיק תלוי ועומד בבית הדין לעררים וממתין להכרעתו, עוד יצוין שבמסגרת הערר שמתנהל בבית הדין לעררים ניתן צו ביניים למניעת הליכי אכיפה נגד העוררים וזאת עד להכרעה בערר".