אבל כבד נפל השבוע על שכונת מחנה יהודה בפרט ועל פ"ת בכלל, עם היוודע דבר פטירתו של אלקנה שמן, שחקן ומאמן מחנה יהודה והפועל פ"ת במשך שנים ארוכות. שמן הלך לעולמו אחרי מאבק במחלה קשה בגיל 81, כשהוא מותיר אחריו את רעייתו שרה, שלוש בנות ואלפי חברים, שחקנים וחניכים שגדלו לאורו.

מימין: סטלמך, פטרבורג, חלדי ואלקנה שמן, כוכבי הפועל פ"ת. צילום: באדיבות ניסים קלדרון

אלקנה שמן נולד במחנה יהודה בספטמבר 1936 להורים שנמנו על מייסדי השכונה. כשהיה בן 11, נפל אביו משה בקרבות מלחמות העצמאות בנגב, יחד עם עוד ארבעה בני השכונה (על שמם קרוי רחוב "החמישה" בעיר). "למרות שהתייתם בגיל צעיר, הוא פרץ את תקרת הזכוכית ופילס את דרכו למקומות הכי גבוהים, הרבה בזכות לשונו הרהוטה והמחודדת", ספד לו ד"ר אמנון מעבי, היסטוריון שבין כתביו גם ספר אודות הפועל מחנה יהודה ושחקן הקבוצה תחת המאמן אלקנה שמן, " כילד בשכונה, אלקנה היה עבורי מושא להערצה כמו כל שחקני הקבוצה "הברזילאית" בה היה קפטן אלגנטי, מתנסח ברהיטות, שחקן קישור מבריק אשר ניצח על "המשולשים" ו"המרובעים".

אלקנה שמן, קפטן הפועל מחנה יהודה. צילום: באדיבות המוזיאון הביתי של ניסים קלדרון

כשהחל לשחק כדורגל, במחנה יהודה לא הייתה מחלקת נוער ושמן שיחק בהפועל פ"ת.

אלקנה שמן החל את דרכו בהפועל פ"ת ושיחק בקבוצה הנוער ב-1954 ו-1955. לאחר מכן שיחק במשך שלוש שנים בהפועל מחנה יהודה, וחזר להפועל בעונת 1959/60. הוא שיחק בקבוצה במשך שנתיים, בהן זכתה בשתי אליפויות ברצף המפואר, בהן כבש ארבעה שערים. "לפני משחקים הוא היה עושה תצוגה לקהל ומראה תרגילים של שליטה בכדור וכדרורים", נזכר ניסים קלדרון, מוותיקי אוהדי הפועל פ"ת.

הקבוצה הברזילאית של מחנה יהודה. אלקנה עומד ראשון מימין. צילום: באדיבות ד"ר אמנון מעבי

ב-1962 שב להפועל מחנה יהודה ושנתיים אח"כ הגיע אחד הרגעים הקסומים בתולדות הקבוצה ואולי גם בתולדות השכונה. על הקווים עמד זכריה רצבי ז"ל, שחזר מהפועל פ"ת, וגביע המדינה הועיד לה מפגש עם האחות הגדולה, הפועל פ"ת, שעונה קודם לכן איבדה את האליפות אחרי חמש עונות ברציפות. 6,000 צופים מילאו את המגרש הישן של הפועל פ"ת. בבתי הכנסת בשכונה נאמרה תפילה מיוחדת להבטיח את ניצחון מחנה יהודה. לאלקנה שמן, אולי גם בגלל התפילה, לא היה ספק מי תנצח ובראיון שנתן בעבר סיפר: "כקפטן לחצתי את היד של נחום סטלמך קפטן הפועל פ"ת. אמרתי לו שאין לו ולקבוצתו סיכוי, זה יגמר בהפרש של שני שערים, כי פשוט החלטנו להעיף את הפועל פ"ת". אמר וצדק. שבוע לאחר מכן גם מחנה הדיחה גם את מכבי פ"ת והגיע עד רבע הגמר, שם הודחה בידי הפועל חיפה. בסיום העונה העפילה הקבוצה לראשונה לליגה הבכירה.

התהלוכה שליוותה את אלקנה שמן בחזרה מהשבי למחנה יהודה. צילום: באדיבות ד"ר מעבי, שאוחז בשלט בחזית

שמן היה נחוש לשחק כמה שיותר, גם כשהיה פצוע. באחת הפעמים, כשנפצע ברגלו, הוא נשלח למבחן כשירות לפני משחק. כדי שלא יישלח ליציע, הוא ערך את מבחן הכשירות לרגל הבריאה ועלה לשחק עם הפציעה.

בדרך חזרה מהשבי, אלקנה שמן יושב שלישי משמאל. צילום: באדיבות ניסים קלדרון

שמן המשיך לשחק במחנה יהודה גם אחרי ששבה לליגה ופרש מכדורגל ב-1967, כשבתווך הוא מספיק גם לשחק כדוריד בהפועל פ"ת. שנה לאחר פרישתו, ב-22 ביולי 1968 כשהיה עובד אל-על, טס עם רעייתו הטרייה שרה לירח דבש ברומא. בדרך חזרה ארצה, הפך הטיול הרומנטי לסיוט, כשמחבלים מהחזית העממית חטפו את המטוס והנחיתו אותו באלג'יר. "הפחד היה נוראי, החיים שלנו ולמעשה של כל השכונה נעצרו ליותר מחודש", סיפר השבוע דודו גומא, אחיה של שרה, "אחרי כמה שבועות שחררו את הנשים ושרה חזרה הביתה. אלקנה נשאר באלג'יר. אף אחד בארץ לא האמין שהם יחזרו בחיים".

בסופו של דבר, נעתרה ממשלת ישראל לדרישות החוטפים ובחלוף 39 ימי שבי חזרו החטופים ארצה. "את השמחה אי אפשר לתאר במילים", מספר גומא.

מעבי: "מאות אנשים מהשכונה הגיעו ללוד כדי לקבל את פניו ושיירה ארוכה ליוותה אותו כל הדרך עד לשכונה. אני הנפתי שלט וכתבתי "ברוך הבא למאמן נבחרת אלג'יריה", כבדיחה.

אלקנה שמן (שני מימין) עם קלדרון (לימינו) במשחק האחרון בין הפועל פ"ת למחנה יהודה

שמן חזר ארצה, המשיך לעבוד באל-על, אימן בהפועל ראש העין ושב לאמן את הקבוצה הבוגרת של הפועל מחנה יהודה, שנאבקה על חזרה לליגה הלאומית (הראשונה דאז). "אלקנה ידע מהי נפש של שחקן", סיפר ד"ר מעבי, "בכל פעם שלא שיחקתי, הסביר לי במדויק את החלטתו. הוא היה טקטיקן מעולה. כולם שיחקו באותן שנים במערך 4-2-4, אבל הוא היה משגע את היריבות, עולה עם שני חלוצים, שני קיצוניים מהירים ומדלג על משחק מעבר. ניצחנו הרבה משחקים בתוצאה 0:1".

דודו גומא הכיר את אלקנה שמן כשחקן אותו העריץ בילדותו ובאופן אישי במשך כ-51 שנים, מאז החל לצאת עם אחותו. בהמשך, היה גם מאמנו. "מעולם לא עשה לי הנחות", הוא מספר, "כשהקבוצה נסעה לחו"ל והוא חשב שאני לא מספיק טוב, נשארתי בארץ. הוא היה מד"ס בצבא וברוח הזאת, של מקצוענות, גם אימן. כשהחל לאמן את מחנה יהודה, היו בקבוצה הרבה שחקנים שבעים, נטולי מוטיבציה וכושר, בשלהי הקריירה, שלא חיו חיים ספורטיביים. הוא הרים את כולם, החדיר מוטיבציה וכושר, הקהל חזר למגרשים וראית קבוצה מגובשת שעלתה על דרך המלך וכמעט העפילה לליגה הראשונה, אבל אז נתגלה שבליגה מוכרים משחקים וזה שבר אותו".

שמן חזר להפועל פ"ת ואימן שנים ארוכות במחלקת הנוער. "במלחמת יום הכיפורים היו חסרים מאמנים ובאחד האימונים, הוא זיהה מאחורי הגדר ילד שמגיע ועוקב אחרי האימונים", מספר קלדרון, "הוא קרא לילד ושאל אם ירצה לעזור לו ולהיות אחראי על כמה קבוצות לשבועיים. השבועיים האלה נמשכים עד היום ולילד קוראים אברהם גרנט. בישרתי לאברם שאלקנה נפטר והוא היה מאוד עצוב ומיהר להתקשר ולנחם את המשפחה. רבים משחקני העבר הגיעו לנחם וכולם סיפרו על איש של נתינה, שחייך גם ברגעים הקשים".

גומא: "אלקנה וגרנט הפכו לחברים טובים. אברם העריץ אותו. הבחורה היחידה שאברם הביא לאלקנה, כדי שיכיר, הייתה צופית והיה ברור שאם זה קורה, הם יתחתנו".

דודו גומא נפרד מגיסו האהוב: "כשחגג יום הולדת 70, הגיעו חברים מכל המינים והסוגים, שהמכנה המשותף שלהם היה שאלקנה נגע בכולם. הוא יצר מעגל חברים מדהים וכולם אהבו אותו. גם אם הוא היה מתרגז, מהר מאוד היה נרגע ואומר שזה בזבוז זמן להיות זעוף. המוטו שלו היה לאהוב ולקבל אהבה. הוא יחסר לנו מאוד".