העונה של רובי לבקוביץ', שוער הפועל פ"ת, לא הסתיימה לפני שבועיים, עם שריקת הסיום האחרונה למשחקי הליגה הלאומית. הוא אמנם פשט את אפודת השוער, אבל ארבעה ימים לאחר מכן התייצב בספורטק בסירקין, למשחק העונה של קבוצת הנוער של המועדון. על פניו, הוא עשה זאת כטובה למאמן השוערים שלו, רפי כהן, שעושה זאת גם עם קבוצת הנוער ונעדר מהמשחק שנדחה עקב נסיעה לחו"ל, אבל לא היה קשה לפספס שעבור לבקוביץ' זה יותר מפרגון לחבר בצרה. "אני מאוד מחובר למועדון, למחלקת הנוער ולאלון מאיה (מאמן קבוצת הנוער)", הסביר, "התנדבתי לעזור בשמחה. רציתי להחדיר בהם מוטיבציה, הייתי בטירוף ונשבר לי הלב כשהקבוצה ירדה. כשחתמתי, הבטחתי לעזור ולאורך כל העונה עבדתי עם קבוצות המחלקה. התחברתי להפועל פ"ת יותר מאשר למועדונים אחרים בהם שיחקתי ומצבה כואב לי".

לבקוביץ'. "כמו שהדברים התנהלו, לא היה ל נו סיכוי להצליח". צילום: עוז מועלם

בראיון הזה יהיו הרבה סתירות. יהיו שם תיסכול לצד סיפוק, כעס (גם אם רק מרומז) לצד חיבור גדול ואהבה. הסתירה הראשונה שבהן היא הגורם העיקרי לקיומו – לבקוביץ' נבחר על ידינו לשחקן העונה של הפועל, בחירה קלה וצפויה. מצד שני, הוא שחקן העונה הכי גרועה בתולדות המועדון. "מאוד מחמיאה לי הבחירה", הוא מספר, "זאת הייתה העונה הטובה בקריירה שלי וחבל לי שמה שעשיתי קצת נבלע בגלל המצב. באופן אישי, אזכור את העונה לחיוב".

התמקדות בעיקר

עוד נגיע לעוקץ, אבל לפני כן נטעם עוד מעט מהדבש. רובי לבקוביץ' חזר להפועל פ"ת, בה שיחק בגילאי נערים ונוער, אחרי כמה עונות נדודים בין מכבי פ"ת, נתניה, הפועל ב"ש והפועל חיפה, שברובן היה שוער משנה. כבר בקיץ שעבר הבטיח שהעונה יגיע לשיאו. הבטיח וקיים. "העונה סוף סוף הייתי שחקן מוביל בקבוצה שלי ולא עוד שחקן בסגל", אומר השוער. לבקוביץ' הצליח בעיקר להיות סלע של יציבות בתוך רעש והמולה בלתי פוסקים, אי של ביטחון בתוך קבוצה שלפרקים נראתה מבוהלת. איך מצליח דווקא השוער, שאסור לו לאבד ריכוז לרגע, להישאר חד בתוך כל זה? "לא היה פשוט", הוא משחזר, "התחלנו במאבקי עלייה, נפלנו לתחתית. ההגנה התחלפה כמעט בכל משחק. זה לא נורמלי. מטורף. הצלחתי למצוא בתוכי איזון, הרבה בזכות החיבור עם רפי כהן והרבה שיחות. בסופו של דבר, אולי זאת קלישאה, אבל היא נכונה – התמקדתי בעיקר, נצמדתי לדברים הקטנים ולא נתתי לשום דבר להסית אותי מהדרך".

למה רק בגיל 29 הגיעה הפריצה שלך?

"לא הבשלתי העונה. הגעתי לבגרות כבר לפני שלוש שנים, כששיחקתי בהפועל ב"ש. חוויתי שם שנתיים מדהימות כולל אליפות והכל כמעט התפוצץ בפעם הראשונה לאחר מכן בהפועל חיפה. לצערי, הם לא היו מספיק מקצועיים, שוער זר קיבל עדיפות והעונה, בהפועל פ"ת, קיבלתי את המושכות והכל התפוצץ. הגעתי כדי להביא את עצמי וזה אומר להיות דומיננטי. זה מי שאני".

בנייה לקויה

בסופו של דבר, גם לבקוביץ' מודה שבעוד 20 שנה, כשיספר לבנו על העונה שזה עתה הסתיימה, יהיה קשה מאוד להתמקד בטוב. "לכל שחקן שהיה פה, זאת הייתה העונה הכי משוגעת בקריירה", הוא אומר, "ברור שהכישלון גדול. סומנו כמועמדים לעלייה, אבל כמו שהדברים התנהלו, לא באמת היה לנו סיכוי".

היריעה אולי קצרה מלהכיל, אבל נסה להסביר את הקריסה הגדולה של הקבוצה העונה.

"אנשים חשבו שהעובדה שחלק לא מבוטל מהסגל של העונה שעברה נשאר, זו ערובה להצלחה. לא סיפקנו את הסחורה. שמות גדולים לא הביאו נקודות. שילמו פה שכר שלא תמיד הולם את הכישורים המקצועיים של השחקנים. לזה תוסיף בנייה לא נכונה של הסגל, שהיה קצר מדי, עם 13 שחקנים והשאר נוער. כל פציעה פגעה בנו קשות. הכנה לקויה – למשל העובדה שהמשחק הרשמי הראשון שלי היה במחזור הראשון של הליגה. לא עברתי בבקרה כדי לשחק בגביע הטוטו. זה לא היה מספיק מקצועי. לא ככה עושים את הדברים.

"העונה הזאת היא כישלון אחד גדול". לבקוביץ' מנצח בעוד מאבק. צילום: עוד מועלם

מתי הבנת שהעונה הזאת לא הולכת למקומות להם ייעדו אתכם?

"כבר במשחקי האימון התחושה לי הייתה רעה. לא ניצחנו אף משחק. בקבוצה אמרו "בסדר, יש סגל חדש, הוא צריך את הזמן". אבל גם כשניצחנו בתחילת העונה (הקבוצה ניצחה בשלושה מארבעת המשחקים הראשונים), הייתה הרגשה שזו הבלחה. ידענו שהסגל מאוד מצומצם והוא לא נבנה לעונה ארוכה. כולם הרגישו שחסרים שני שחקנים באמצע וכרגע האיכות לא משנה".

ניסיתם להתריע, לדבר עם הצוות המקצועי והניהולי?

"אני חושב שהם הבינו את הבעיה וניסו למצוא פיתרונות, אבל אי אפשר היה להעביר פירור בבקרה. הביאו את ואטו קואטה, אבל הוא התגלה כדמות שלילית ושחקן לא מספיק טוב".

חוסר השקט שאופף את המועדון לאורך העונה ולא מרפה ממנו כבר כמה עונות, הגיע העונה לשיא. דוגמא לכך הגיעה כבר אחרי הרביעייה שספגה הקבוצה במחזור השני בכפ"ס. "זה משחק שהדליק נורות אדומות אצל כולם, אולי אפילו יותר מדי", הוא אומר, "אחרי משחק כזה הייתי נושם עמוק ולא ממהר לעשות פעולות נחרצות. לא היה שקט באמת. או שמנצחים או שיש ברדק, לא היה שום אמצע. זה לא עובד ככה. אי אפשר לצאת מהכלים. מי שמושך בחוטים לא ידעו לשנס מותניים, לנשום אוויר ולייצר שקט.

"בינואר, כשהיינו צריכים דלק שיחזק את הקבוצה, קרה ההיפך. מצאנו את עצמנו קבוצה בלי ביטחון, שאחרי ההפסד במרמורק בסיבוב השני מבינה שהיא מתחילה להישאב לתחתית. אם היינו שומרים על שפיות, אם לא היה לחץ, אולי היינו מצליחים לעצור את הסחף".

מינוי של שלושה מאמנים בעונה אחת מהווה מתכון בטוח לעוד ולעוד לחץ.

"קבוצה שמחליפה שלושה מאמנים בדרך כלל יורדת ליגה. עם אורן קריספין, הייתה נקודה שאיבדנו את הכיוון, הבעלים נלחץ וחשב שאם יחליף מאמן יבוא שינוי. זה לא קרה. הגיע דני גולן והקהל לא אהב אותו. דני התעסק עם הקהל במקום עם הקבוצה וחבל, כי הוא עשה לא מעט דברים טובים בקבוצה. אבל ברגע שהיחסים עם הקהל נפגעו, ברור שהוא לא יכול להמשיך.

האמנתם שהקבוצה הזאת יכולה לרדת לליגה א'?

"איך אפשר שלא להאמין? אתה מסתכל בטבלה והקבוצה שלך צבועה באדום. בתחילת הסיבוב השני היו לנו שני משחקים שאיבדנו בהם נקודות בדקה התשעים, מול קטמון (1:1) וכפ"ס (1:0) ושם הייתה נקודות המפנה. מיד לאחר מכן הפסדנו במרמורק והבנו שאנחנו צריכים להתחיל להסתכל למטה. אז גם היינו עם מצבת פצועים ארוכה, עם סגל קצר ועם שינויים בינואר, שהביאו שחקנים חדשים שחלקם לא שיחק העונה והיו צריכים את הזמן שלהם".

לבקוביץ' לא מפחית מאשמתם של השחקנים בכישלון. "לא שיחקנו כדורגל מספיק טוב ובעיקר – לא היינו מספיק מחויבים", הוא טוען, "כשרצינו – הבאנו נקודות. עשינו זאת רק בעבודה קשה. בליגה הלאומית קבוצות באות מול הפועל פ"ת הרבה יותר מוכנות ומוציאות מעצמן יותר".

מה היה הרגע הכי קשה של העונה?

"היו כמה. אחרי ההפסדים לראשל"צ וחדרה בחוץ בסיבוב השני הרגשתי חרא ממש. תחושה קשה מאוד. ההפסד בלוד בתחילת הפלייאוף – היינו כבויים לגמרי ואחריו האוהדים ניסו להיכנס לחדר ההלבשה".

שאפו לילדים

אחרי ההפסד ללוד ירדה הקבוצה למקום המוביל למשחקי ההישרדות. ליגה א' נראתה קרובה מתמיד. ואז, כמו משום מקום, הקבוצה יצאה לרצף של ששה ניצחונות שהשאירו אותה בליגה והביאה אותה עד למקום התשיעי בטבלה. השוער, שנוסע בקרוב לחופשה משפחתית באירופה, היה שמח לוותר עליה. "הליגה הסתיימה בטעם טוב כל כך, שאין לי בעיה שתתחיל שוב בשבוע הבא", הוא צוחק, "השחקנים התעלו. הילדים שהגיעו בינואר הביאו מעצמם המון, התקדמו ממשחק למשחק ומגיע להם שאפו גדול. אין מילים".

"כבר במשחקי האימון הייתה לי תחושה רעה", לבקוביץ' בימים האופטימיים, כשחתם במועדון.

לבקוביץ' מוסיף: "תומר קשטן עשה עבודה יוצאת מן הכלל. ברגע האמת, השחקנים הבינו באיזה בור אנחנו. ייאמר לזכותו של תומר שהוא עמד על שלו ומאותו רגע ניצחנו את הכל, כולל את המשחקים הכי טעונים ולחוצים. היועץ המנטאלי שתומר הביא, אלון סגל,  עזר לנו מאוד והרים את האנשים לרצף ארוך. אפשר רק להצטער שהרצף הזה לא הגיע בפלייאוף העליון, כי לדעתי בכושר הנוכחי, היינו מנצחים שם את כולן. שברנו שיא ניצחונות מאז שהחל האלף הנוכחי, כשכולם הושגו כשהשחקנים בעלטה מוחלטת ומבלי לקבל שכר".

והנה, עוד ניגוד צף ועולה. ההצלחה המקצועית של סיום העונה מגיע במקביל למה שאפשר לראות כקריסה ניהולית. מחודש ינואר החלו עיכובים בתשלומי שכר השחקנים. בשלב מסוים, הבקרה התקציבית התערבה ונראה היה שהבעיה נפתרה, אולם נכון למועד כתיבת שורות אלה, כשחודש מאי נושם את נשימותיו האחרונות, עדיין ממתינים השחקנים למשכורות חודש מרץ ואפריל ואין אף אחד שיכול להתחייב מתי ישולמו. "ברור שהנושא הזה השפיע עלינו מאוד", סיפר השוער, " אתה קם בבוקר, הולך לעבודה ולא מקבל שכר. הסופר – מרקט לא מחכה שתקבל משכורת ואי אפשר לקנות אצלו בנקודות שצברנו בליגה. צריך להמשיך לחיות בידיעה שאין לך מושג מה הולך לקרות. זה קשה מאוד. ידענו לשים את הכל בצד, מתוך ידיעה ברורה שירידת ליגה תהווה כתם גדול על כולנו. החלטנו שנתמקד בהישארות ואחר-כך נטפל בשכר. השחקנים גילו בגרות מדהימה ועלינו להתאמן בשיא הרצינות".

אני וגלנט

מטבע הדברים, לבקוביץ, מהשחקנים הוותיקים והמנוסים בקבוצה, היה מאלה שניסו לחלץ תשובות מהבעלים דורון גלנט ומהבקרה התקציבית ולהעביר את הבשורות (ובעיקר את היעדר הבשורות) לשחקנים. "הקפטנים היו בקשר עם הבקרה, אני ניסיתי להביא תשובות מהקבוצה והן היו לא ברורות", הוא מספר, "אתה צריך לעמוד מול השחקנים ולקבל החלטה – אם לעלות לאימון או לא. עכשיו, כשהסתיימה הליגה, יש שקט ואף אחד לא באמת סופר אותנו".

בסופו של דבר, שני אימונים הושבתו, ערב משחק חסר חשיבות בסיום העונה. אתה מצטער שלא עשיתם מהלכים קיצוניים יותר?

"מה יכולנו לעשות? אין כסף. זה לא מצב שיש ואין מי שיחתום על הצ'קים או משהו דומה. זאת פאשלה מאוד גדולה של כל הנוגעים בדבר".

אתה כועס על דורון גלנט? הוא אחראי לכך שלא קיבלת שכר כבר חודשיים וחצי.

"לא כועס. חבל שדברים כאלה עדיין קורים. יש מי שאחראי להם. דורון הגיע עם הרבה כוונות טובות, אבל דברים לא הסתדרו כמו שרצה. אני עדיין מאמין שעוד נזכה לקבל את הכסף שמגיע לנו".

רובי לבקוביץ' הספיק לעבור בקריירה בקבוצות עם כמה מהבעלים הבולטים בכדורגל הישראלי – הלוזונים, יואב כץ ואלונה ברקת. איפה דורון גלנט בסקאלה הזאת? "לדורון יש המון כוונות טובות והוא מאוד רצה שהקבוצה תצליח", מספר לבקוביץ', "הוא קצת נסחף בהחתמות והחוזים שהיו פה. נכון שהוא גם הביא את המועדון למצב קשה, אבח הוא היה לבד, בלי הרבה ידע ועזרה. קשה לי לבקר אדם שבאמת רצה ובכלל – אני לא חושב שזה מתפקידו של השחקן".

"לבד, בלי הרבה ידע", דורון גלנט. צילום: גיל לרנר

ומה עם העתיד? ובכן, אולי זה הזמן לספר לכם, שהראיון אותו אתם קוראים נערך כשבוע לפני נחיתתו על שולחנכם, עקב נסיעתו של הח"מ לתפוצות. אנחנו לא מספרים לכם זאת כדי להתרברב, אלא כיוון שבהפועל פ"ת, יום או יומיים קדימה הם בלתי אפשריים לניחוש. שבוע זאת כבר לא יותר מנבואת שוטים. גם לבקוביץ' יודע זאת. "אני מאמין ששחקנים לא יחכו יותר מדי, הם צריכים לדאוג לעתידם", הוא מספר, "אני מאוד אוהב את הפועל פ"ת, אבל כרגע יש כאוס מוחלט".

ללבקוביץ' חוזה לעונה נוספת בהפועל, עם סעיף יציאה רק לקבוצה בליגת העל או לאירופה (השחקן מחזיק בדרכון אירופי). "במצב הזה, אני לא יודע אם תהיה אפשרות לעמוד בהסכמים החתומים", הוא אומר, "הלוואי והייתי יכול לדעת שבעונה הבאה אני נשאר בהפועל ועולה איתה לליגת העל.  לא בא לי לעשות עוד עונה בלאומית בלי מטרות. אם הדברים ייראו אחרת והקבוצה תיבנה בצורה נכונה, אשמח להישאר במקום שאני מחובר אליו. עזרתי פה לנוער ואני קשור מאוד לאוהדים. אני מקווה שיימצא פתרון והמועדון הזה ייצא לדרך חדשה עד למקומות שהוא ראוי להם.

"ברור לי שלליגת העל אחזור רק כשוער ראשון. אני מאמין שקבוצות עקבו וראו את מה שעשיתי ויש כבר כמה הצעות, אבל כרגע אין לי תשובות".

השינוי בהפועל פ"ת, אומר לבקוביץ', דווקא לא צריך להיות קיצוני במיוחד. "הפוטנציאל פה אדיר והקבוצה צריכה למצוא את הדרך להמשיך את ההצלחה של סוף העונה", הוא משוכנע, "אי אפשר בכל עונה להפוך את כל הסגל ולצפות לתוצאות. אפשר לבנות על הסגל הקיים, עם צעירים מוכשרים ומבטיחים וחיזוק נקודתי ולעלות ליגה. לתומר קשטן יש חיבור מצוין עם השחקנים, הקהל אוהב אותו, הוא צריך להיות חלק מההמשכיות הזאת".

בשנים האחרונות, מסכים לבקוביץ', תפקיד השוער עבר שינוי תפיסתי של ממש. פתאום, שוערים יכולים להיות כוכבים כמו חלוצים נוצצים. ג'יאנלוג'י בופון הוותיק והטוב, הוא הדוגמא הניצחת לכך. "בופון הוא מותג, עם הרים של כריזמה", מסביר השוער הישראלי, "הוא כוכב עולמי. אישית, תמיד אהבתי את איקר קסיאס והתחברתי למשחק והאישיות שלו".

אתה רואה אפשרות שכמו בופון, גם אתה תעזוב בגיל 40 מועדון שהפך עבורך לבית?

"הלוואי. אני מאוד אוהב את הפועל פ"ת. מי שהיה במשחק הנוער ראה כמה כאבתי איתם. הלוואי ואצליח להיות פה סמל כמו אחרים. המועדון הזה צריך להיות מסודר. אני בנקודת זמן בקריירה, שבה אם אני נשאר פה, הקבוצה צריכה להיות אטרקטיבית ולעלות תוך שנה. מה שלא יהיה, הפועל פ"ת שמורה לי בלב. הלוואי והיא תצא לדרך מנצחת".