לירז מנדל עגאיב. צילום: ריאן

שם? לירז מנדל עגאיב.

גיל? בת 33.

מגורים? שכונת נוה דקלים.

מקצוע? צלמת סטודיו להיריון ומשפחה ותדמית לאמנים ושחקנים.

מדוע בחרת במקצוע? עד לפני שלוש שנים עבדתי כגרפיקאית, אלא שאז גילו הרופאים שיש לי דלקת פרקים ולכן לא אוכל להמשיך במקצוע. הייתי צריכה למצוא תעסוקה חדשה. במהלך החיפושים, ראיתי פרסום לקורס צילום והרעיון קסם לי. תמיד הייתי מאלה שמצלמות כל דבר, אז החלטתי להפוך את התחביב למקצוע והתאהבתי. מה גם שאחרי הצבא עבדתי בצוות בידור, אז כל הקטע של להצחיק אנשים ולגרום להם להשתחרר אל מול המצלמה היה לי טבעי.

כמה זמן את מתגוררת בפתח־תקוה? כל חיי. לפני כעשור הוריי עברו לעיר אחרת ובעקבותיהם, לאט לאט, כל יתר בני המשפחה, קרובה ורחוקה כאחד. גם בני משפחתו של בעלי, שהוא במקור מפתח־תקוה, עזבו ולמעשה כיום אנחנו וסבתא שלי היחידים מכל בני המשפחה שנותרו בפתח־תקוה. למען האמת, ניסיתי למכור את הדירה שלנו מספר פעמים, אבל בכל פעם שפירסמתי אותה למכירה, מיד הורדתי את הפרסום. קשה לי לעזוב, אני מאוד מחוברת לעיר הזו.

מה הפינה האהובה עלייך בעיר? בחרתי להצטלם בשכונת מגוריי, אני מאוד אוהבת אותה. הסביבה אסתטית ומקושטת בדקלים, האווירה נעימה ויחסי השכנות נדירים. יש כאן תחושה של משפחתיות וערבות הדדית. אני מרגישה שלאנשים ממש אכפת מהסביבה וכן זה מזה. אנחנו גם עושים יחד אירועים קהילתיים, בחגים ובמועדים מיוחדים. כאן קנינו את הדירה הראשונה שלנו ולכן מבחינתי מדובר בחיבור עמוק.

מה החוויה המשמעותית ביותר שחווית בעיר? אבא שלי, פיני מנדל, היה חבר בלהקת "מדרחוב" של פתח־תקוה. אנשים היו מכנים אותו "אלביס הישראלי", ואני הייתי המעריצה מספר אחת שלו. נהגתי ללוות אותו לכל החזרות ולהגיע לכל הופעה. מבחינתי זה חלק בלתי נשכח בזהות הפתח־תקואית שלי.

מה היית רוצה לשנות בעיר? חייבים לסיים את הפרויקט של הוצאת החול מגני הילדים. לא ברור לי למה התחילו בכך ואז הפסיקו. בחלק מהגנים החול הוחלף בדשא סינתטי ובגנים אחרים לא. אין שום סיבה שילדיי יחזרו מהגן כשהם מלאים בחול, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחול שהוא לא מטופל כראוי. החול מלא צואת חיות ומזיקים וזה מקור לבעיות ותחלואה.

מה חסר לך בעיר? מאוד חסרים לי אירועי תרבות עירוניים, לילדים ולמשפחות. הייתי שמחה אם בפתח־תקוה יהיו יותר מופעים פתוחים של אמנים מוכרים, ולא רק בחגים ובימי עצמאות. היום כדי ליהנות ממופעים כאלה, אנחנו נאלצים לנסוע לערים שכנות. זה משהו שיכול להרים את העיר מבחינה תרבותית וגם תיירותית.

מה הכי מעצבן אותך בעיר? הצפיפות בפתח־תקוה מאוד מעצבנת אותי. מאוד לא נעים לראות שכונות שנבנו ממש בית על בית, או אזורים של תנועה צפופה, כמו באזור של הקניון הגדול ופקקי התנועה שסביבו. אלו אזורים בלי טיפת מרחב נשימה. מאוד לא נעים לי להסתובב באזורים כאלה.

מה הכי מיוחד לטעמך בעיר? יש פה מספר דברים מאוד מיוחדים, אם זה קצב ההתפתחות של העיר. ההורים שלי נדהמים בכל ביקור בעיר עד כמה העיר הזו צמחה והתפתחה, זה בהחלט מרשים. בנוסף, אני אוהבת את היחסים האנושיים כאן, האכפתיות לזולת ולעיר. אני מאוד אוהבת את פתח־תקוה ולמרות ניסיונות של המשפחה לשכנע אותנו לעבור, אני לא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר.

איך היית מתארת את העיר במשפט? פתח־תקוה היא השורשים שלי.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו