לא הופתעתי כאשר שאלתי את כרם נוי איך היה המבחן שעברה בבוקר הראיון, היא ענתה: "היה משחק מעולה". קל להתבלבל -  בין בחינת בגרות למתכונת, בין שיעור פסיכולוגיה לאזרחות, הצליחו מרים בוגצ'נקו, כרם נוי והילה פוטוריאן למצוא את הזמן ולהיות חלק מהיסטוריה. ועוד איזו היסטוריה – שלוש השחקניות הצעירות של הפועל פ"ת שבו בשבוע שעבר עם נבחרת ישראל בכדורמים מפורטוגל כשבידיה הכרטיס לאליפות אירופה. זו הפעם הראשונה שנבחרת כדורמים בוגרת, גברים או נשים, מעפילה ל-12 הגדולות של היבשת.

מימין: כרם נוי, הילה פוטוריאן ומרים בוג'צנקו. עשו היסטוריה. צילום: פרטי

אבל רגע, לפני שנטוס לברצלונה לאליפות עצמה, נכיר את השלוש.

מרים בוגצ'נקו היא הצעירה שבחבורה. גם בנבחרת. בגיל 15, תלמידת כיתה י' (מגמת מדעי החברה) מתיכון עמל ב' בפ"ת, היא כבר שחקנית מובילה בהפועל פ"ת וחלק בלתי נפרד מנבחרת ישראל. "מתי אני מרגישה הכי צעירה? אחרי אימוני נבחרת אני בדרך כלל מי שסוחבת את הכדורים. זו כבר מסורת", היא אומרת בחיוך, "היו לי הרבה חששות כשזומנתי לנבחרת. לא ידעתי איך יקבלו אותי. עזר לי מאוד שכרם והילה היו שם, טוב שיש מישהו שאתה סומך עליו במאה אחוז".

לכדורמים הגיעה די במקרה, בעקבות חברת ילדות. "היא שיחקה שנתיים מבלי שידעתי. יום אחד, כשהייתי בת תשע, אימא אמרה לי 'הולכים לבריכה', רק שם היא אמרה לי שיש אימון", נזכרת בוגצ'נקו, שנולדה בארץ להורים שעלו מאוקראינה שנתיים לפני לידתה, "בכיתי כי פחדתי להשתתף באימון.  קיבלתי אומץ והאווירה המעולה שהייתה באימון השאירה אותי".

הילה פוטוריאן (17) לומדת בכיתה י"ב בתיכון "גולדה" ומשחקת כדורמים מגיל 8, בעקבות אחיה דוד, המבוגר ממנה בעשור. "תמיד הסתכלתי עליו בגאווה וחברים שלו אמרו לי "את תהיי יותר טובה", היא נזכרת. אחיה עדיין משחק, אבל הילה היא הראשונה במשפחה להעפיל לאליפות אירופה. "עם הזמן הבנתי שאני לא יכולה בלי זה. כשיש חופשות מאימונים, אני מרגישה את הדגדוג הזה ובסוף חייבת להרגיש מים והולכת לבריכה עוד לפני סיום החופש".

נבחרת הכדורמים הבוגרת הראשונה לעלות לאליפות אירופה. צילום: אורן אהרוני

כרם נוי היא ה"מבוגרת" בחבורה וגם היא רק בת 18 ולומדת בתיכון "מוסינזון" בעירה, הוד השרון. נוי נולדה לתוך הכדורמים. אביה, בועז, היה שחקן נבחרת ישראל והפועל פ"ת וכיום הוא יו"ר האגודה. בגיל 9 קפצה גם היא לבריכה. "תמיד הייתי הילדה הגדולה והחזקה, חשבתי שזה קל כי כולן היו קטנות ממני", היא משחזרת, "באחת הפעמים שנסעתי עם הפועל לחו"ל, אבא שלח אותי להתאמן עם הונגריות שהיו באזור. חשבתי שיהיה לי קל. טעיתי. שם התעוררתי והבנתי שיש הרבה לאן להתקדם". בגיל 14 כבר שיחקה בנבחרת עד גיל 19 ומעט אח"כ הגיעה לנבחרת הבוגרת.

שלוש הנציגות המלאבסיות בנבחרת, כאמור, עשו את הדרך המרשימה, שהחלה בשלב המוקדמות באוקראינה בסוף השנה שעברה והסתיימה בשבוע שעבר, עם ניצחון כפול על פורטוגל.

"ברור שהאמנו שזה אפשרי", אומרת בוג'צנקו, "כבר אחרי שלב המוקדמות הראשון האמנו שניתן בראש ונעלה לאליפות בברצלונה. מחשבת יוצרת מציאות. נכנסנו לראבאק, ויתרנו על המון, כמעט לא פגשנו חברים. הכל כדי לעשות את זה. ועשינו".

"עבדנו כמו חמורות, אבל שלושה ימים לפני המשחק מול פורטוגל לא שמענו עליהן", מספרת נוי, "כשראינו סרטונים גילינו קבוצה חזקה, לא פראיירית. זה מרתיע, אבל האמנתי בקבוצה שלנו. ידענו שאנחנו יכולות. זה חזק יותר מהפחד. ציפו מאיתנו להרבה. זו נבחרת שקיבלה יותר תקציב, היינו נחושות להראות שאנחנו מסוגלות להחזיר את ההשקעה. אחרי הניצחון במשחק הראשון היה פתאום פוקוס עלינו. זה יכול להלחיץ, אבל העדפתי להרגיש את הביטחון, את הידיעה שכולם מאחורינו. אותי זה חיזק".

פוטוריאן: "הלחץ היה אולי גדול מזה שאליו הורגלתי, אבל בכל פעם שהוא קפץ עליי ואיים להכריע אותי, התחלתי לחשוב מה אני צריכה לעשות במשחק, למה לשים לב. זה עזר לי. כמובן שגם כרם ומרים עזרו לי. גדלתי עם כרם, אנחנו חברות שבע שנים. כשיש משבר, משהו לא הולך, הן יהיו שם בשבילי. ידעתי שלא אהיה לבד".

מתי הבנתן שזהו – עשיתן היסטוריה?

פוטוריאן: "שתי דקות לסיום המשחק בפורטוגל, הקפטנית שלנו, שונית סטרוגו, שדחתה את פרישתה כדי להשתתף במשחקים ונתנה השראה לכולנו, אמרה לי "זהו שלנו". אי אפשר להסביר במילים את ההתרגשה. כל הזמן, האנרגיות, כל מה שהשקעת מתגשם והופך להיסטוריה. הבאנו את ישראל לאליפות אירופה ואני בנבחרת הראשונה שעושה זאת. צריך להיות חלק מהתהליך כדי להבין מה עובר בגוף ובראש. אח"כ כל המתח מתפרק. הייתה חצי שנה מאוד קשה. לימודים, אימונים, משחקים. כל כמה זמן שאלתי את עצמי "בשביל מה את צריכה את כל הלחץ הזה?" והנה, פתאום, ברגע, יש תשובה".

נוי: "הייתי באירועים גדולים, השתתפתי במשחקי אירופה, אבל זה משהו שבנינו במו ידינו, שנלחמנו עליו חזק. עשינו היסטוריה והראינו לכולם שזה אפשרי. לכל אנשי הכדורמים בישראל, שאולי חלקם היו סקפטיים, לכל האנשים ברחוב שפוגשים אותי ושואלים מזה כדורמים. אולי עכשיו כבר לא אצטרך".

לאחר המשחק, יצאה הנבחרת כולה לחגוג במועדון בפורטוגל. אל חשש, מי שמתחת לגיל 18 לא צרך אלכוהול. אחרי יומיים כבר חזרו לבית הספר (הילה קיבלה עוד יומיים חופש, כיוון שפספסה את הטיול השנתי). עד כמה חד היה המעבר? נסו לתאם עם השלוש ראיון משותף. כינוס שיחות שלום עם הפלסטינים יהיה אתגר פשוט יותר. "קשה לעשות את המעבר, אבל אין ברירה, חזרתי ומיד התחלתי ללמוד למבחנים. צריך לשים את ההתרגשות בצד", מספרת פוטוריאן, "מורות שלחו לי תמונות, המנהלת סיפרה שראתה אותנו בחדשות".

מימין: הילה פוטוריאן (רחוקה מהמצלמה), כרם נוי ומרים בוגצ'נקו. סלפי של אליפות. צילום: פרטי

ביולי יטוסו עם נבחרת ישראל לאליפות אירופה בברצלונה (קצת לפני כן לאליפות עד גיל 19 בפורטוגול) וקל זה לא יהיה. ההגרלה לא חייכה למי שמגיעה לאליפות לראשונה. היא תפתח מול איטליה החזקה ותפגוש גם את סגנית אלופת אירופה הולנד, יוון, קרואטיה וצרפת. "רק שתגיע כבר הנסיעה", מכריזה בוגצ'נקו, "קיבלנו בית מאוד קשה, אבל המטרה היא להעפיל לרבע הגמר. יהיה קשה, אבל הכל אפשרי. לפני חצי שנה גם ההעפלה נראתה כמו חלום רחוק".

נוי: "זאת לא ההגרלה עליה חלמנו, אבל אם נעבוד קשה נביא תוצאות. צרפת וקרואטיה הן נבחרות שאנחנו יכולות לצמצם את הפערים מולן, האחרות זה קצת לא ריאלי, אבל אנחנו באות בראש פתוח ורוצות ליהנות מהחוויה".

פוטוריאן: "סלח לי על הביטוי (סלחתי), אבל אם נחנו רוצות להצליח מול נבחרות כאלה, אנחנו צריכות לקרוע ת'תחת בארבעת החודשים שנותרו. אם נעלה עצמנו ברמה, בטקטיקה, בהבנת המשחק בצורה שתספיק למקום רביעי בבית, זה יהיה נהדר. אבל אנחנו צריכות להתכונן לאפשרות שיהיה קשה מדי ונתמודד על מקומות 9-12".

שלושתן מדברות על הקבוצתיות ועל האקשן הבלתי פוסק, שגורמים להן לאהוב כל כך את המשחק. מה קורה שם מתחת למים? "המשחק מאוד אגרסיבי", אומרת נוי, "אתה תופס את היריבה בבגד הים, בועט בה. מותר? בתזמון הנכון הכל מותר. צריך להרביץ חכם. אחרת, זה לא ספורטיבי".

בוגצ'נקו: "המים מרככים את רוב המכות, זה פחות כואב מכדורגל או כדורסל".

זה לא יושב על הדימוי שבו כולאים נשים גם היום בתחומים עדינים כמו נניח, התעמלות או ריקוד.

נוי: "יש כאלה שמסתכלים עלינו בעין קצת עקומה, כי הספורט הזה נחשב לגברי.אנחנו מאוד עדינות מחוץ למים. ברגע שאנחנו קופצות פנימה, אנחנו עושות סוויץ' ושום דבר לא מעניין. אני הופכת לכרם אחרת – חזקה ונחושה".

אני לא רוצה להפיל על כתפיהן הצעירות את עתיד הפמיניזם בישראל, אבל שבוע אחרי יום האישה, וכשבשיח הציבורי עדיין תוהים האם נשים יכולות לשרת ביחידות קרביות ויש אפילו כאלה שתוהים האם נשים שוות לגברים, אי אפשר שלא לדבר על ההישג שלהן גם מההיבט המגדרי. "לנשים תמיד תשב באחורי ראשה המחשבה שהיא חייבת להצליח יותר, כדי שיכירו אותה ובה", מודה פוטוריאן, "זה אולי לא הדבר הראשון שאני חושבת עליו כשאני משחקת, אבל אני רוצה שבעתיד ידברו עלינו ועל מה שעשינו כמו שמדברים היום על יעל ארד, שזכתה במדליה האולימפית הראשונה. שפרצנו דרך לנשים אחרות בכל הענפים בהם הן מתחרות".

נוי: "אני רואה בהישג שלנו מסר לחברה. הנה עוד ענף שבו נשים מצליחות יותר מהגברים. זה לא משהו שרואים בכל יום. כשיכתבו "כדורמים" בגוגל, התוצאות הראשונות יהיו נשיות. אני גאה מאוד בזה".

ההישג שלהן, הן מקוות, יעזור להכניס את הענף לתודעה. "אני לא רוצה שאגיד שאני משחקת כדורמים ואנשים יחשבו שזה כמו כדורשת, רק בתוך המים ושאנחנו משחקות עם כדורי ים", מסכמת בוגצ'נקו את התגובה הממוצעת שהן שומעות כשמספרות על הענף שלהן.

הפועל פ"ת זוכה בגביע המדינה האחרון. בקרוב תואר נוסף? צילום: עודד קרני איגוד הכדורמים

פוטוריאן: "עד עכשיו הייתה התעלמות כמעט מוחלטת. כל שידור של משחק כדורמים הגיע אחרי מאבק ארוך. פתאום יש יחס, רואים אותנו. כותבים ומדברים עלינו. אני מקווה שבריכות שחייה בארץ יתחילו להכיר בענף. באירופה, ליד כל בריכת שחייה, תמצא בריכה לכדורמים. בישראל, רק הבריכה שלנו, בגבעת השלושה, הוקמה ייעודית לכדורמים. השאר הוסבו לכך".

שלושתן משחקות באחד המועדונים הכי מצליחים בארץ, בטח בכדורמים הנשים. שני מחזורים לסיום הליגה הסדירה, הפועל פ"ת זקוקה לניצחון אחד בכדי להבטיח העפלה לגמר מול הפועל יקנעם. ועדיין, אני בספק כמה מכם חושבים "כדורמים" כשעולה השם "הפועל פ"ת". "אני לא שמעתי על הפועל פ"ת בכדורגל, יותר על קבוצות מתל-אביב", אומרת נוי בחיוך, "וברצינות, אני מרגישה שמתחילים יותר להכיר אותנו. לאט לאט. המועדון שלנו שם לו למטרה להכין את הדור הבא של הענף ולראייה – יש רק שחקנית אחת מבוגרת ממני והיא בת 21. כל שאר הבנות הן בנות 17 ומטה".

פוטוריאן: "נכון, שומעים בעיקר על כדורגל, מתוך 10 אנשים אולי 2 יכירו את קבוצת הכדורמים. אבל אני לא עושה שום דבר כדי שאנשים יכירו בי. עושה רק עבור עצמי. זה לא מבאס. מתרגלים".

מה החלום הגדול?

פוטוריאן: "החלום שלי הוא למצות את הזמן, כשאני עוד צעירה וכל החיים לפני- לטייל, אולי לשחק כדורמים בחו"ל, ללמוד. לאן שהזרם ייקח אותי. בכדורמים, יש חלום גדול – להגיע לאולימפיאדה בפריז 2024. למה לא?"

בוגצ'נקו: "לשחק עם קבוצה מחו"ל וכמובן – להגיע לאולימפיאדה".

נוי: "אני מקווה לקבל הכרה כספורטאית מצטיינת בצבא, להמשיך לעבוד חזק ואולי קבוצה מחו"ל תיקח אותי. אני מאמינה בדור הבא של הכדורמים, שייקח אותנו לעוד הישגים רבים ואני מקווה להיות שותפה להם".