לואיז כהן ז"ל. צילום: מתוך אתר מוזיאון הראשונים פתח תקוה

יקירת העיר פתח תקוה, לואיז כהן ז"ל, הלכה לעולמה בשבוע שעבר בגיל 90 והותירה אחריה מורשת ארוכה של פעילות למען תושבי העיר ומשפחות במצוקה במסגרת "הפנתרים השחורים".

לואיז נולדה ב-1927 בבגדד שבעירק, נצר למשפחת רבנים. היא סיימה את בית הספר אליאנס בהצלחה. בבחינות הסיום הממשלתיות בערבית היתה התלמידה הראשונה מכל בתי הספר בעירק.

לאחר נישואיה הצטרפה לבעלה הרופא שעבד במספר ערים בעירק. ביתם היה בית יהודי יחיד בין בתים ערבים. חיי המשפחה בעירק התאפיינו בעושר ובשפע רב. עם הקמת המדינה מכרו את כל רכושם ועלו לארץ ב-1951.

הם עברו תקופת קליטה קשה במעברה ורכשו דירה ברחוב יעבץ בשכונת קריית מטלון בפתח תקוה, מקום מגוריה עד השנים האחרונות.

כדי להשלים את השכלתה הפדגוגית היא למדה בארץ בשעות הערב את מקצועות ההוראה. בביתה הכינה חדר לימוד וסייעה לתלמידים נזקקים בשעורי עזר.

רבים מתלמידיה זכו לסיים בית ספר תיכון ולהתקבל ללימודים גבוהים. לואיז היתה פעילה בעבודתה הציבורית בתקופת הפנתרים השחורים להעלאת רמתן של משפחות המצוקה.

היא עזרה בהקמת עמותת המתנ"ס בקרית מטלון וסייעה לתושבי המקום. בנוסף לכך, היא היתה חברה בוועד השכונה ודאגה לטיפוח איכות החיים בשכונה.

הניסיון שצברה לאורך שנים של פעילות ציבורית בקהילה הביא את לואיז לתפיסת עולם שונה מהמקובל בעבודה קהילתית. "יש לעסוק בדברים קטנים הפותרים בעיות גדולות, קו מחשבה זה צריך להיות מוביל כשעוסקים בעבודה ציבורית".

לואיז דאגה גם לעניינם של חיילים ואזרחים הזקוקים לסיוע. היא כתבה שני ספרים באנגלית בנושא הפליית יהודי המזרח.

משפחתה של לואיז עצמה חיה בתנאי מצוקה. את ילדיה גידלה לבד, נושאת בעול הכפול של קשיי קליטה מחד וקשיי הפרנסה. מאידך, היא דאגה להשכלתם הגבוהה של ילדיה. ללואיז שלושה ילדים ועשרה נכדים.

אחותה אריאלה סיפרה: "לואיז היתה אישה אהובה בקרב מי שהכיר אותה. היא היתה שליחת ציבור, לימדה ילדים. לפעמים היו ילדים שהפנו אותם לבתי ספר מיוחדים ואחרי שישבה איתם הם הועברו לכיתות חינוך רגילות.  היא לימדה באופן פרטי. התנדבה ולימדה הילדים בבית שלה. הרבה פעמים גם ללא תשלום. היתה פעילה מאוד בחיי השכונה".

ספרי על התקופה שבה היתה שותפה להפגנות של פנתרים השחורים?

"היא היתה פעילה שם ודרשה צדק חברתי. הלכה להפגנות עם צ'רלי ביטון ורצתה לשנות את העולם כדי שיהיה שוויון. זה היה הקו שהובילה תמיד. היא הרגישה שיש קיפוח כלפי המזרחים".

עמי נוימן, פעיל ציבור מוכר בשכונת קריית מטלון, סיפר:  "היא היתה אייקון שכונתי. עזרה בעיקר לילדים שהיו חלשים בבתי ספר בהתנדבות. היא היתה בקשת המזרחית וקיבלה הוקרה מעיריית פתח תקוה. עד גיל 70-80 רכבה על אופניים".

יהי זכרה ברוך.