הנשים במועצת העיר פתח תקוה. צילום: ריאן

פגשנו את ענת זנזורי, ניבה קפלן, גילה בן נאים, אורנה דוידאי ועידית ישראלוב־לוין במסדרונות העירייה, המקום שהולך להיות הנוף הקבוע שלהן בחמש השנים הקרובות.

יחד עם חברת מועצה חדשה נוספת עמה שוחחנו, תמי זיטלני, הן מביאות לשיא את מספר החברות במועצת עיריית פתח־תקוה.

אחרי שהצלחנו להחליט על הטמפרטורה של המזגן בחדר (בכל זאת, נשים), ניסינו גם לשמוע מהן קצת על התחושות לקראת התחלת הקדנציה החדשה, כאשר עבור רובן זו הפעם הראשונה בפוליטיקה.

"צריך גיבוי"

"האמת, אני בסוג של אופוריה", מספרת זיטלני. "זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לעולם הפוליטיקה, שהוא זר לי. בחודשים האחרונים למדתי 'על הדרך' על העולם המרתק הזה והדבר עורר בי רצון עז לתרום. זו תחושה של התרוממות רוח".

"עברנו מספר חודשים משני חיים", מאשרת זנזורי, "ועכשיו יש לזה את ה'חותמת' הרשמית. אני רואה את התפקיד כמשהו מאוד מרגש ומאתגר ויודעת שיש לי הרבה לתרום".

עושה רושם שרוב חברות המועצה הנבחרות שותפות לתחושות. לקפלן, חברתה לסיעה "יש המון מוטיבציה לעשות", עבור ישראלוב־לוין, שמגיעה מהסקטור הפרטי מדובר ב"אתגר מסוג חדש ואף הגשמת חלום", ובן נאים מספרת שהיא מגיעה למועצה "מתוך תחושת שליחות".

אך דווקא דוידאי, שהרזומה שלה כולל קדנציה אחת במועצה, יושבת ומקשיבה להתלהבות ולאנרגיות שבחדר באופטימיות זהירה. "נשמעתי בדיוק ככה בתחילת הדרך", היא משחזרת. "מהר מאוד התבדיתי. הבנתי שהמציאות שונה מהחלומות. הרעיון של לעזור להמון אנשים מאוד קוסם אבל גם מאוד אוטופי. בסופו של דבר, כדי לעשות ולהגשים צריך גיבוי של ראש העירייה. אני מקווה שיהיה לנו את זה".

אם יהיה את הגיבוי הזה, עד כמה זה משמעותי שיש נשים רבות במועצה?

דוידאי: "הנושא של נשים בכלל, ונשים מנהיגות בפרט, מאוד קרוב לליבי. אחד הדברים שלקחתי לעצמי כמטרה בקדנציה הקודמת היה לקדם נשים ולעודד אותן להתמודד למועצה. בזמנו לא היתה לכך היענות, כיוון שמדובר בעבודה קשה והתנדבותית. אני שמחה שזה הצליח. אני מקווה שהעובדה שיש עכשיו הרבה נשים במועצה תגרום לשינוי בעיקר בשיח, שהיה עד היום מאוד אגרסיבי. בתקווה שאנחנו הנשים נמתן את זה ובעיקר נדע לפרגן אחת לשנייה, בין כה זה תפקיד קשה ותחרותי, אז שלפחות אנחנו נדע לשתף פעולה".

זיטלני: "עצם זה ששש נשים נכנסו למועצה זו כבר אמירה בפני עצמה".

קפלן: "זה מאוד משמעותי ומראה שכל אישה שרוצה - יכולה. נכון שנתונים סטטיסטיים מראים שעדיין אין שוויון מגדרי ואולי אני נאיבית, אבל אני רוצה להאמין שהוצבתי ברשימה בזכות הנסיון והידע שהבאתי איתי, ולא בשל היותי אישה. אני מאמינה שנשים שרוצות יכולות לשבור כל תקרת זכוכית, והן לא צריכות בשביל זה שום אפליה מתקנת ושום העצמה".

"אז איך תסבירי את העובדה שרק כששינו את שיטת המימון, הוצבו נשים במקומות הריאליים?", תוהה דוידאי "בעבר לא היה מקובל למנות אישה. לא נלך רחוק, בקדנציה הקודמת כמעט ולא היו נשים במקומות ריאליים".

"אני חושבת שזה בגלל הנשים עצמן", קפלן מנסה להסביר: "המחסומים אולי קיימים, אבל לשמחתנו החוקים והשיטות בעדנו. צריך רק לרצות. זה שינוי תרבותי".

תמי זיטלני. צילום: גדי אהד

רואות אחרת

ואולי הכל מתחיל מכך שהתפקידים של שני המינים במאה ה־21 הולכים ומשתנים. זנזורי מספרת: "כמי שמלווה הרבה זוגות, אפשר לראות שהיום האישה יותר דומיננטית ויותר מקבלת החלטות. גם גבר שמראה ביטחון, בסופו של דבר נשען על האישה שאומרת את המילה האחרונה. זה תלוי הרבה בחינוך שאנחנו מקבלים מהבית ומהסביבה".

"אבל לפעמים יש עדיין התנגדות", משיבה ישראלוב־לוין, "אם זה הבעלים שלא מסכימים או החברה שלא מפרגנת".

זנזורי: "אני נתקלתי דווקא בהתנגדות וחוסר פרגון מצד נשים, ולא מצד גברים. בכל התהליך שעברתי לא הרגשתי אפליה מצד גברים. כל אחד הגיע עם הכישורים והיכולות שלו".

נשים חושבות אחרת מגברים?

ישראלוב־לוין: "אישה יודעת לשלב את החיים, הבית, המשפחה והקריירה. אנחנו מיומנות בזה ולכן אנחנו עושות את זה היטב. אצל גבר זה קצת פחות מאוזן. אני מאוד מרוצה מזה שאנחנו שש נשים במועצה. אני מאמינה שננהל את זה כך שגם בציבור יראו תוצאות".

קפלן: "אנחנו יודעות לאזן בין הרגש לבין ההגיון. היתרון שלנו כנשים הוא שאנחנו יכולות להשפיע לטובה על השיח שיכול להיות יותר מכבד".

הבדלים מגדריים בין גברים לנשים בפוליטיקה עוד קיימים?

דוידאי: "כשהתחלתי את העשייה הציבורית, חשבתי שכדי להיות טובה יותר, אני צריכה להתנהג 'כמו גבר' ולהיות יותר קשוחה ואגרסיבית. מהר מאוד הבנתי שזה לא נכון. אנחנו צריכות לעשות בדיוק את ההיפך. את עיקר התוצאות השגתי דווקא בדרכי נועם".

זנזורי: "יש הבדל, גברים ונשים זה לא אותו הדבר, אבל לא צריך לתת לזה במה. שכל אחד יעשה את העבודה שלו בדרך שלו. אל תנסי להיות מה שאת לא".

בן נאים: "יצא לי לעבוד הרבה בחברה של גברים. אחד הדברים שזכורים לי ביותר הוא הנושא של אגו גברי ומשחקי כוחות. לנשים יש יותר רצון להקשיב, להכיל ולהגיע לפשרות גם על חשבון ה'כבוד', להגיע לתוצאות שלא בצורה כוחנית".

זיטלני: "ההבדלים עדיין קיימים. זה תהליך חברתי שאנחנו נמצאות בעיצומו וזה ייקח עוד זמן. מה שיטשטש את ההבדלים הם העשייה עצמה, ההוכחות בשטח וקידום תהליכים נכונים שנשים מובילות. הקול הנשי לאו דווקא אמור לשדר רכות אלא אמור להדגיש את היכולות שלנו, בלי שום קשר להיותנו נשים".

הנשים במועצת העיר פתח תקוה. צילום: ריאן

המשפחה ואנחנו

בן נאים, שנבחרה לסיעת הבית היהודי במקום השני ללא מינוי, מספרת כי להפתעתה הרבה, "אנשים ניגשו אליי לפני הבחירות ואמרו לי שהם מצביעים לי לא בגלל שאני אישה, אלא למרות שאני אישה".

ואיך הגיבו בבית על ההחלטה להשתלב בפוליטיקה?

דוידאי: "בהתחלה היו המון מערכות בחירות שהתמודדתי בהן ולא הצלחתי. כל פעם כזו לוותה באכזבה, והייתי מצהירה שזו הפעם האחרונה, ואז שוב מנסה. בשלב מסוים בעלי הבין שזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה. במהלך כל השנים היתה לי תמיכה מלאה. אני חושבת שבלי תמיכה אי אפשר לעשות שום דבר".

זיטלני: "בעלי תמך בי מאוד. ילדיי גדולים כך שהם היו מעורבים ותומכים, דבר שעזר לי מאוד".

קפלן: "בבית שלנו יש שותפות מאז ומעולם. מעולם לא בחרתי בדרך הקלה ומהרגע שהכרנו כל אחד מכבד את הבחירות של האחר. בני הבית כל הזמן מעודדים ומאוד גאים. אני חושבת שזה מה שנותן גם את האומץ לצאת ולעשות דברים מאתגרים ומורכבים".

בן נאים: "אצלי זו היתה דווקא המשפחה שלחצה עליי ללכת לפוליטיקה. הם ממש שיכנעו אותי להתמודד". והיא צוחקת: "היום, כשבעלי מתלונן, אני מזכירה לו שהוא זה שדחף לשם".