מוטי פשכצקי. צילום: ריאן

"אני קם כל בוקר ומודה לאלוהים שאני הולך על הרגליים. ההתעסקות באם ניפול בסקופ או לא, כבר הופכת לשולית ולא מעניינת", כך מתאר כתב הספורט מוטי פשכצקי את השקפת עולמו, לאחר שנפגע קשה בתאונת דרכים כשעשה את דרכו חזרה מסכנין, שם סיקר משחק במסגרת גביע המדינה.

פשכצקי (36), תושב פתח־תקוה, עובד בערוץ הספורט זה כ־13 שנה. לצד חשיפת פרשיות מרכזיות לאורך השנים, דוגמת משחקי הקלפים בנבחרת הצעירה, וניסיון התרמית של אליהו אליהו ברכישת מכבי נתניה, הוא שידר ודיווח ממאות ואולי אלפי משחקים, אבל הנסיעה חזרה מהמשחק של בני סכנין ומכבי חיפה שינתה את חייו.

קח אותי חזרה לאותו ערב של הרביעי בדצמבר 2018 - אתה וצלם ערוץ הספורט, איציק צור, עושים את הדרך חזרה מסכנין. מה קורה אז?

"ההורים של אשתי (ענת) עברו תאונת דרכים קשה מאוד שבעקבותיה שניהם נפטרו. אין דבר כזה אצלי לסמס בנהיגה או לדבר בנייד גם במחיר שאפסיד סקופ. אני מרוכז כולי בנהיגה. גם כשיצאנו מסכנין, ביקשתי מאיציק שיישב לאכול ורק אז ניסע. איציק נהג, התחלנו לנסוע והגענו לצומת יגור. פנינו שמאלה ברמזור ירוק, ונהג בן 26, שהתברר מאוחר יותר שהיה מסומם, המשיך לנסוע ברמזור אדום ונכנס בצד שלי, שליד הנהג. בזמן הפנייה אני זוכר את איציק צועק 'יו יו יו' ואז היה בום אדיר".

"כריות האוויר נפתחו, החגורה נלחצה לי על הבטן, וכל צד ימין שלי משותק. הייתי בטוח שזה היה פיגוע", הוסיף ושיחזר פשכצקי. "מי חשב על תאונת דרכים? ואז זה היה כמו בסרטים. סחרחורות, הראש מתעופף ואני אומר לעצמי 'אני חייב לברוח מהאוטו שלא יעלה באש או משהו'. אני פותח את הדלת ולא מצליח לנשום. לחשתי לאיציק 'תביא לי את הנייד' כי מה שחשבתי עליו זה שאבא שלי, שהוא חולה לב, לא יגלה על התאונה דרך התקשורת. רציתי רק להרגיע אותו.

"אני זוכר הדים של שאלות של אנשים שהגיעו למקום: 'מה קרה לך? איך אתה מרגיש? אתה בסדר'? ואני רק מבקש את הטלפון וחמצן כדי לנשום. איציק הצלם כמעט ולא נפגע, אבל הוא היה בלחץ. כעבור 10־5 דקות הגיע אמבולנס שפינה אותי. אחרי שקיבלתי חמצן, אני מנסה להתקשר להורים שלי ב־12 בלילה והם לא עונים. רק אחרי כמה ניסיונות אבא שלי ענה, ואמרתי לו 'עשיתי תאונת דרכים קשה, אני לא יכול לנשום. נראה לי ששברתי את הצלעות. תצאו לכיוון רמב"ם'".

פשכצקי לאחר הפציעה. צילום: באדיבותו

"הייתי חסר אונים"

פשכצקי הובהל לבית החולים כשהוא בהכרה, אך מצבו הוגדר בינוני עד קשה. הרופא שקיבל אותו ביקש ממנו להרים את רגל ימין אך הוא לא הצליח. "הוא דוקר אותי ואני לא מרגיש כלום. הוא הסביר לי שהראש שלי מנופח ולמזלי זה היה בלי דם. נתנו לי 'פרקוסט' כדי להרגיע את הכאב. זה כדור שאם אתה לוקח אותו אתה מתחיל לחלום". בהמשך הוא הוכנס לבדיקות סיטי מקיפות, במהלכן התבשר פשכצקי כי סקירת המוח יצאה תקינה. "אני לא מצליח לנשום, אבל אני רגוע. אין לי פגיעה מוחית. ואז אומרים לי 'בסיטי אגן התגלו כמה שברים, כמו גם בסיטי צוואר. בסיטי גב נמצאו מספר סדקים. לגבי סיטי בטן? הרופא ידבר איתך'".

מה עובר לך בראש באותו רגע?

"לא הבנתי מה זה אומר. אני יוצא החוצה מהבדיקה ושואל את אבא שלי 'מה קורה?' אמרו לי 'חייבים לפתוח את כל הבטן. יש לך ליטר וחצי של דם ולא יודעים איפה'. חיפשתי את המנתח שייתן לי הסברים. אשתי התייתמה מהוריה כתוצאה מתאונת דרכים, יש לי שלושה ילדים בבית, אני רוצה לדעת מה קורה. השם שלח לי מנתח בכיר באחת וחצי בלילה, ושאלתי אותו שאלה אחת: 'אני אצא מזה?' הוא ענה לי: 'אם תיכנס עכשיו, אתה תצא מזה'. אמרתי לו: 'למה אתה מחכה? תרדים אותי'".

כעבור ניתוח שארך כארבע שעות, הועבר פשכצקי לחדר טראומה, שם קיבל במשך חמישה ימים כדורים פסיכיאטריים, כדורים לכאבים ומדללי דם. במקום הארוחות שהיה רגיל אליהן, התפריט שלו שונה לכדורי "רקוסט", "ואבן" , "קלונקס" ועוד. את המזון הוא קיבל דרך זונדה. אימו, ששהתה לצידו לאורך כל הזמן, רחצה אותו וטיפלה בו במסירות. "אין דברים כאלה, אמא יש רק אחת", הוא אמר השבוע בגאווה.

"אחרי מספר ימים הגיע אליי פצוע מתאונת דרכים, פתוח בגב ובבטן . אמר לי: 'אני יודע מה עובר לך בראש'. שאלתי: 'מאין לך? אתה יכול ללכת'. הוא ענה לי: 'מה שאתה מרגיש עכשיו, הרגשתי גם. בא לך למות, אתה בטוח שתהיה תלותי, שלעולם לא תוכל ללכת או לשחק כדורגל עם הילדים שלך'. ואני אומר לעצמי 'וואלה הוא קלע בול'".

היו לך מחשבות על מוות באותו רגע?

"לא, לא היו לי מחשבות על מוות, אבל הייתי כל כך חסר אונים. ואז אמרתי לעצמי 'בואנה ניצלתי! פשוט ניצלתי!' אני לוקח את זה למקום חיובי והולך לצאת מזה".

"שלח לי מלאך"

לאורך כל הראיון, פשכצקי מדגיש עד כמה הוא אדם מאמין ושומר מסורת. הדבר הזה רק התעצם אחרי התאונה, במה שהגדיר כ"נס חנוכה" עבורו. הוא מקפיד על שלוש תפילות ביום, קריאת תהילים, בית כנסת וקידוש בשבתות וגם שיעורי תורה של הרב עמי פייקובסקי ושניר גואטה, שני שחקני כדורגל לשעבר שחזרו בתשובה.

"גם כשהפסיכיאטר שערוץ הספורט שולח לי בכל יום שלישי אומר לי 'בוא נדבר על העצבות, על הדכאון', אני אומר לו 'אני לא שם, אני מסתכל על הדברים החיוביים'. שום דבר לא יחזיר את המעי שלי לקדמותו. החיים דינמיים, צריך לשמוח, ברוך השם אני עומד על הרגליים, מה שלא חשבתי שיקרה אחרי התאונה".

יש סיוטים בלילות?

"כל לילה כמעט. אני שומע את הצעקות של איציק הצלם שניות לפני שנכנס בנו הרכב. ואז אני מתעורר, רואה את אשתי ונרגע. היא האדם הכי אופטימי שיש למרות כל מה שעברה. היא הסתדרה עם הילדים, בית, סידורים, בישולים, עבודה, הכל. אין אישה כזאת. אלוהים שלח לי מלאך".

לזוג מוטי וענת פשכצקי שלושה ילדים: נועם (7) רום (5) ואביב (1.9), שכל אחד מהם הגיע במהלך הראיון לאביהם כדי לקבל ולתת אהבה.

"רק המחשבות עליהם, על האישה והמשפחה, איך אני חוזר לעצמי, זה מה שרץ אצלי בראש", הוא אומר תוך כדי שהוא מסתכל עליהם בחיוך אבהי נרגש. נכון לעכשיו הילדים לא יודעים מה בדיוק קרה לאביהם, שסיפר להם שקיבל מכה חזקה בבטן.

הם לא יראו את הבטן המצולקת?

"גם ככה שנתיים אסור לי להיחשף לשמש, ואני בכל מקרה לא נמנה על החסידים הגדולים של ים ובריכה". 

"גוטמן קפץ לבקר"

פשכצקי, שהיה רגיל לרוץ בין המגרשים השונים לאולפן ערוץ הספורט, היה רץ מדי יום גם כדי לשמור על כושר. היום, מעל חודשיים אחרי התאונה, הוא נע בין פיזיותרפיה להידרותרפיה, כשהמקסימום מבחינתו זה ללכת ברגל 10 דקות וגם זה, תוך מאמץ גדול וכאבים עזים. בשאר הזמן הוא, כדבריו: "מטפס על הקירות" ומחכה שילדיו יחזרו מהמסגרות כדי לשהות לצידם.

לאורך כל הראיון, הטלוויזיה בסלון ביתו של פשכצקי דולקת על ערוץ הספורט, כשמדי פעם הוא מעיף מבט על חבריו לערוץ משדרים.

עד כמה אתה מתגעגע לחזור לערוץ?

"מאוד מתגעגע. ואני כל כך גאה בכל החבר'ה בעבודה שהם עושים במקומי. אין סיפוק גדול מלהביא סיפור, וגם בשידורי משחקים שאני מעביר אני נהנה מאוד". 

אנשי הערוץ בקשר איתך? באים לבקר?

"כולם היו פה והתעניינו, מעוזרי ההפקה ועד לשדרנים ופרשנים של הערוץ. אומר לך יותר מזה, יום שני במחלקת טראומה, אני פותח את העיניים ורואה את תומר תורג'מן, מנכ"ל הערוץ לידי, אומר לי 'ששש הכל בסדר'. אין לי מושג איך הוא נכנס לשם אפילו. גם אלי גוטמן שעזב כבר את הערוץ הגיע לבקר בבית החולים".

לצד אנשי הערוץ שפשכצקי מלא שבחים כלפיהם, הוא הביע את אכזבתו מאנשי הכדורגל שסיקר לאורך השנים. מפאת כבודם, הוא סירב לחשוף שמות, אך ציין שציפה ממנהלה המקצועי של נבחרת ישראל, וילי רוטנשטיינר, וממאמן הנבחרת, אנדי הרצוג, להרים טלפון לפחות. "הייתי איתם במשחקים בחו"ל ונוצר קשר בין בני אדם. יכול להיות שהם לא יודעים? יצאו כתבות", הוא אומר ומציין: "למרות זאת, להיעלב זו בחירה ואני לא נעלב מאותם אנשים".

עם זאת, מספר 'פשכה' כפי שהוא מכונה, על סלסלת פירות גדולה שקיבל ממכבי חיפה לבית החולים, על טלפון של אלונה ברקת לאשתו ועל ביקורם של סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, מאמני מכבי נתניה.

ועכשיו, כשאתה מתבונן מהצד, מה אתה חושב על תקשורת הספורט בארץ? לא פעם היא מלבה יצרים, מפטרת מאמנים ומרשה לעצמה לזלזל ולקטול שחקנים בפזיזות.

"בסך הכל, התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. אז יש אנשים עם דעות שונות, וצריך לדעת לקבל את זה. כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה. אני באופן אישי חושב שהשפה צריכה להיות פחות ארסית. אני לא מקבל את זה שאומרים: 'אין לו מושג' או 'צריך להעלות אותו על מטוס בדרך הביתה'. אפשר וראוי לבקר אבל צריך לספור עד 10 לפני שמתבטאים בצורה כזו או אחרת".

מתי נראה אותך שוב על המסכים?

"יש לי ביקורת בימים הקרובים, ואדע אחריה, אבל אחרי הניתוח נתנו לי ארבעה חודשים, עד מאי בערך. אני מתכוון לחזור לפני, עד למשחק של נבחרת ישראל לקראת סוף מרץ. 18 שנה אני מסקר את הנבחרת ולא הפסדתי אף משחק בית, וגם עכשיו לא אפסיד. ככה אני, וככה תמיד הייתי. 'כישלון' היא לא מילה בלקסיקון שלי. גם כשהייתי בגלי צה"ל לצד בנים ובנות של, תמיד הייתה לי מוטיבציה גדולה משלהם".

מי המרואיין הכי מבאס שהיה לך?

"איתן טיבי. מכבי ת"א היו שולחים אותו, כשהם היו רוצים לעצבן את התקשורת (צוחק). הוא מדבר רק בקלישאות".

ומי המרואיין הכי טוב?

"יש כמה: טל בן חיים, גם החלוץ וגם הבלם, יוסי בניון וערן זהבי. הם אומרים מה שהם חושבים ולא מפחדים".

מה פשכצקי המראיין היה שואל את פשכצקי המרואיין?

"את מי רצית לראיין מעולם הספורט ולא הספקת? הייתי עונה שאת אבי רן ז"ל (שוערה לשעבר של מכבי חיפה שנהרג בתאונה ימית בכנרת). בגללו רציתי להיות שוער ובגללו לעולם לא ארכב על אופנוע ים".

מה נאחל לך?

"בריאות. הנפש והגוף. ושאלוהים ייתן לי כוח לשנות את תרבות הנהיגה בארץ. לבן אדם פשוט מהרחוב כנראה לא מקשיבים, אז אם מישהו יקרא את הכתבה איתי, שאני כביכול מוכר, ויאמר לעצמו 'אני עם טלפון לא נוסע יותר', עשיתי את שלי".