מייפל. צילום: מתן דויטש

אזור התעשייה סגולה עלה לכותרות בשנים האחרונות בשל נוכחות מפעלים המחזיקים בחומרים מסוכנים. אחד הנספחים לאותו נושא הוא מחלוקת סביב פעילותו של אולם אירועים בשם "מייפל", שממוקם עשרות מטרים בלבד ממפעל "א. ש. אקולוגיות". האולם, שפועל ללא רישיון עסק, ניסה במשך תקופה ארוכה להוציא מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה היתר בנייה, אולם סורב, בין היתר, בשל התנגדות המשרד להגנת הסביבה לאור קרבתו למפעל.

אלא שהיוצרות התהפכו זמן קצר לאחר כניסת ראש העירייה, רמי גרינברג, לתפקידו וכעת מתכוונת הוועדה לאשר את היתר הבנייה, תוך הסתמכות על חוות דעת של מומחית חיצונית. אחד מבעלי המקום, משה פרידמן, שמוכר כעסקן במגזר החרדי, נחשב למקורבם של גרינברג וסגנו אוריאל בוסו. הנציג המשפטי בדיונים בוועדה מטעם האולם היה עו"ד שי פרטוש, שמייצג גם את גרינברג בשורת נושאים.

מתוך המכתב של המשרד להגנת הסביבה

300 מטר לפחות

פעילות עסק ללא רישיון אינה דבר חריג בפתח־תקוה. בעיר מצויים מאות עסקים בעלי מעמד דומה, ש"נהנים" מאכיפה רכה וממשיכים בעבודתם ללא קושי. אלא שבסיפור הזה, כך נדמה, רב הנסתר על הגלוי.

על פי רשם החברות, באוקטובר 2015 הקים פרידמן את העסק ברחוב מודיעין יחד עם עוד שלושה שותפים. באותו חודש התכנסה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כדי לדון בבקשה להסב מחסן שהיה במקום לגן אירועים. האישור הצריך בדיקה של הצוות המקצועי והאגף לאיכות הסביבה, וכן מילוי דרישות ממהנדסת העיר.

בחלוף הזמן נערכו מספר דיונים בנושא, אולם מלבד אור ירוק מכיבוי האש לאיכלוס המקום, סרב המשרד להגנת הסביבה לאשר את הנושא בשל הקרבה לחומרים מסוכנים. בדיון שנערך בחודש ספטמבר 2018 העלה עו"ד פרטוש את העניין שוב בשם האולם. גם הפעם הבהירה נציגת המשרד להגנת הסביבה כי במקרה הנוכחי המרחק מהמפעל חייב להיות 300 מטר לפחות.

עוד עלה בדיון כי נדרשת בדיקה לברור האם ניתן להפחית את דרישות המרחק בהתאם לפעילות והחומרים הנמצאים במפעל, ולבסוף נקבע כי הוועדה תשוב ותדון לאחר מינוי יועץ חיצוני מוסכם על הצדדים לבחינת הבקשה תוך 30 ימי עבודה מהמינוי. מי שנבחרה למשימה היא מיכל ברטוב, יועצת בתחום חומרים מסוכנים, שהגישה דוח בנושא לקראת הדיון החוזר אשר נקבע ל־11 באוקטובר 18, בו השתתף גם מנהל האגף לאיכות הסביבה של העירייה, אהוד שטיין.

על פי הפרוטוקול, ציין שטיין כי ההנחיות של המשרד להגנת הסביבה הן לשמור מרחק של 300 מטר מרצפטור ציבורי לעסקים העובדים עם חומרים מסוכנים. לאחר בדיקה שערכה ברטוב, ללא כניסה למפעל, נכתב דוח הקובע כי "על ידי מילוי תנאים בפעילות המפעל יהיה ניתן להפעיל את אולמי מייפל במרחק של 50 מטר ממנו".

שטיין ציין שוב כי אינו יכול לאשר את המהלך ללא אור ירוק של המשרד להגנת הסביבה, ובנקודה זו העלילה הסתבכה עוד יותר. על פי אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה, ולמרות הדוח שנכתב, יש לשמור בכל זאת על טווח של 200 מטר לפחות בין גן האירועים למפעל. כמה מטרים מפרידים בפועל? לטענת המשרד להגנת הסביבה, כ־30 בלבד. המשמעות היא שגם אם המרחק המאושר היה 50 מטר, מדובר במצב לא תקין.

"למיטב זכרוני, לאורך כל הדרך הבעיה היתה נושא איכות הסביבה והמרחק בין המפעל לאולם", נזכר השבוע ראש העירייה לשעבר, איציק ברוורמן. "היו נסיונות של בעלי האולם לקבל מאיתנו היתר, אבל בכל פעם שהנושא עלה על הפרק ונבדק הוא קיבלו תשובה שלילית. בתקופתי לא ניתן להם רישיון". 

א.ש. אקולוגיות. צילום: מתן דויטש

"סיכון ברור וממשי"

מצבו של מייפל השתפר ב־2 בדצמבר 2018, זמן קצר לאחר כניסת גרינברג לתפקיד, אז התברר כי הוועדה המקומית מתכוונת לתת למקום את היתר הבנייה. במסמך שנשלח כעבור כחודש על ידי המשרד להגנת הסביבה ליו"ר הוועדה, אוריאל בוסו, נכתב: "משמעות הוצאת היתר הבנייה... היא כי הוועדה, שאינה גוף בעל מומחיות בנושא חומרים מסוכנים, פעלה בניגוד גמור לעמדה המקצועית החד משמעית של המשרד להגנת הסביבה. בעניין זה ניתנה קביעה שאינה משתמעת לשתי פנים כי פעילותו של אולם אירועים בסמיכות של 30 מטר לתחנת מעבר לחומרים מסוכנים - מהווה סיכון ברור וממשי לחיי אדם!".

בהמשך הפנייה מציין עוד המשרד להגנת הסביבה לבוסו: "אנו מדגישים בפניך את החשש הכבד מהחלטת הוועדה המקומית והשלכותיה. לדעת המשרד, יש בהחלטה כדי להכשיר מצב קיים של פעילות בניגוד לחוק של אולם האירועים במיקומו הנוכחי, תוך סיכון ממשי לשלום הציבור המגיע לאירועים באולם. אנו ממליצים לוועדה לשקול בשנית את החלטתה בטרם תיקח על עצמה את האחריות לאירועים קשים שעלולים להתרחש במקום".

מדוע החליטה ההוועדה המקומית לבחור בקו המנוגד לעמדת המשרד להגנת הסביבה? לא ברור. מה שכן ידוע הוא שפרידמן נחשב למקורבם של גרינברג ובוסו. עם היבחרו של ראש העירייה לתפקידו החל בעלי האולם להיראות יותר ויותר בלשכתו ברשות המקומית.

גורם הבקיא בפרטים מספר כי פרידמן לקח לפחות פעם אחת חלק בדיון בנושא עירוני, למרות שאין לו תפקיד מוגדר ולבטח אינו מועסק על ידי הרשות המקומית. כך, למשל, אירע בישיבה בנושא מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים אשר התקיימה ב־7 בפברואר השנה. מהפרוטוקול שמצוי בידינו עולה כי לצד שמו של כל משתתף צוין גם תפקידו, למעט בזה של פרידמן. 

תגובות

העירייה: "אולם מייפל קיים מעל עשור, הרבה לפני שראש העירייה נכנס לתפקידו, וכל ההתנהלות ידועה שנים רבות ולא נעשה שום שינוי. יתר על כן, על פי מדיניות ראש העירייה, כל עסק בכל העיר מטופל אך ורק על פי הכללים המותרים בחוק, וכך גם במקרה הזה".

המשרד להגנת הסביבה: "המשרד להגנת הסביבה המליץ שלא לאשר מתן רישיון עסק לאולם מייפל במצב הקיים מסיבות סביבתיות שונות שפורטו לבעל האולם והעירייה. לבקשת בעל האולם נפגשו איתו נציגי המשרד להגנת הסביבה והציעו לו כיוונים אפשריים לפתרון".

משה פרידמן: "הקמתי את האולם לפני כחמש שנים. הגשתי בקשה לרשיון עסק והיתר בנייה, והבקשה מתעכבת בגלל ביורוקרטיה והחלטות פקידותיות לא הגיוניות. הגשנו כמה וכמה פעמים במהלך השנים האחרונות עתירות לבתי משפט. הגשנו כמה וכמה פעמים בקשות לוועדה לתכנון ולבנייה להיתר בנייה ורישוי עסקים. הוועדה ביקשה מאיתנו לעשות כמה פעולות ושכרה מומחית מטעמה שבדקה את המרחקים ואת החוזר מנכ"ל.

"הועדה קיבלה את חוות דעתה של מיכל ברטוב, שהיא ה-מומחית בנושא מאחר והיא היתה סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה וכתבה את חוזר המנכ"ל. בנוסף, היא מכירה את השטח והתנאים, ואלו הסיבות שגרמו לוועדה לקבל את חוות דעתה. הדיונים בוועדה החלו לפני מספר שנים בזמן כהונתו של ראש עירייה אחר, ואני מקווה שלא נצטרך להגיע למצב שאנחנו עדיין עוסקים בכך גם עם ראש העירייה הבא. לכן אין כאן שום קשר ליחסים עם ראש העירייה הנוכחי".

עו"ד פרטוש: "מעבר לעובדה שהעובדות המוצגות בכתבה אינן נכונות בלשון המעטה ואין בהם אלא דברים המעידים על חוסר הבנה בסיסית, הרי שהוועדה המקומית לא אישרה את בקשת האולם המקורית שהוגשה. מעבר לעובדה כי אנו מתנהלים בהליכים משפטיים כארבע שנים לערך, לא ברור מדוע עולה עניין זה כעת? הוועדה המקומית מינתה מומחית חיצונית (שעבדה בעבר במשרד להגנת הסביבה) לאחר שהתקבלה הסכמת המשרד להגנת הסביבה, והיא זו אשר קבעה מסקנות ואת הדרך בה יש לפעול".

אוריאל בוסו: "אולמי מייפל הגישו בקשה להיתר בנייה, ובמסגרתה ביקשו הקלה מהוראות התב"ע בדבר התייחסות האגף לאיכות הסביבה. לאחר דיון ארוך הוסבר לוועדה לתכנון שאין בידי האגף לאיכות הסביבה האפשרות לבדוק את חוות הדעת שצורפה על ידי המבקשים. הוחלט לא להיעתר לבקשה להקלה, אלא שיש לקבל את חוות דעתה של מיכל ברטוב, שהיתה מנהלת היחידה לחומרים מסוכנים באגף לאיכות הסביבה מחוז מרכז. הוועדה אימצה את חוות דעתה ולא את בקשת המבקשים".