שמואל ריינר. צילום: ריאן

"עברו כמעט שבעה חודשים מאז שבט גורשה מהארץ. אנחנו מדברים כל יום, היא בוכה לי המון ורוצה לחזור הביתה". כך מספר שמואל ריינר (59), נהג משאית מפתח־תקוה, שעדיין מקווה שהסוף של סיפור האהבה הגדול של חייו יהיה אופטימי.

אבל נכון לעכשיו, אשתו ליליבט כלור (48), אזרחית הפיליפינים, נמצאת בחזרה בארצה לאחר שבמשרד הפנים וברשות האוכלוסין וההגירה טענו כי בני הזוג לא סיפקו את המסמכים הנדרשים להוכחת הקשר הזוגי ביניהם. בחודש אוגוסט האחרון נתפסה כלור על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה, עוכבה, נעצרה וגורשה מהארץ. מאז חיים השניים בשני קצוות שונים של העולם, ובעוד הגעגועים זה לזו גוברים, הכסף של שניהם הולך ואוזל.

שמואל וליליבט. צילום: באדיבות ריינר

מרדף המסמכים

ריינר וכלור הכירו בשנת 2007 במפגש אקראי בצפון תל אביב. היא עבדה בישראל מאז 1999 בטיפול בקשישים ובמשק בית, והוא היה גרוש ללא ילדים. "נפגשנו בתחנת האוטובוס של קו 66 בכיכר המדינה", משחזר ריינר בחיוך. "היא ישבה וחיכתה לאוטובוס והתחלתי לדבר איתה. היא ענתה לי בנימוס ובאדיבות, אז החלטתי להשאיר לה את מספר הטלפון שלי. למחרת היא התקשרה ושאלה אם נוכל להיפגש בשעות הערב ואכן נפגשנו. אחרי שלושה שבועות עברנו לגור יחד בפתח־תקוה. זו היתה התאהבות מאוד מהירה".

השניים החליטו כעבור שנה למסד את הקשר בחתונה אזרחית בפראגוואי. לאחר החתונה ניגשו למשרד הפנים וביקשו להירשם להליך מדורג לקבלת אזרחות בארץ, במקביל לטיפוח זוגיות מאושרת לצד משפחה וחברים. "ערכנו מסיבת נישואין ביולי 2008 ואחריה הגשנו למשרד הפנים בפתח־תקוה את כל המסמכים הדרושים כדי שבט תקבל אזרחות. היא אף נרשמה בספח תעודת הזהות שלי, כאשתי", משחזר ריינר.

אלא שבמשרד הפנים סברו אחרת. שם לא הכירו בנישואיהם וטענו כי השניים לא המציאו את כל המסמכים הנדרשים. "בהתחלה טענו שמחפשים אותה כבר חמש שנים, למרות שלמשרד הפנים יש את כל הפרטים של שנינו, כולל טלפונים, והם יכלו ליצור איתנו קשר בכל רגע נתון", אומר ריינר. "אחר כך טענו שאחד המסמכים שהבאנו מהפיליפינים מזויף. התברר שהבת שלה הלכה לעורך דין חאפר שעבד עליה, נתן לנו אישור מזויף, לקח 1,500 דולר ונעלם. ביקשו מסמך חדש וגם אותו השגתי, על אף שהוא עלה עוד 4,000 דולר. הגשתי אותו כבר בתחילת ינואר, כדי לעמוד בדד ליין שהציבו במשרד".

ריינר טוען כי גם האישור הזה היה רק אחד מתוך האישורים והמסמכים הרבים, שבני הזוג נדרשו להמציא. בין היתר, התבקשו להשיג אישור ממשרד הפנים הפיליפיני, שיאשר שכלור נשואה לריינר וגרושה מבעלה לשעבר. "הסברנו שוב ושוב שבט היא קתולית ולכן לא יכולה להתגרש. אצל הקתולים אין גירושין, רק חיים בנפרד. בהתאם לכך היא הביאה את כל האישורים שהיא ובעלה לשעבר חיים בנפרד זה 21 שנה, ושהוא עצמו בכלל חי בתאילנד ולא ניתן לאתר אותו".

לטענת ריינר, על אף ההסברים ושלל המסמכים שהגישו, אשתו גורשה מהארץ ונכון לרגע זה, הרשויות ממשיכות להקשות על השניים. "על כל מסמך שאנחנו מגישים צצים עוד חמישה חדשים. כל המסמכים כבר אצלם במשרד הפנים בפתח־תקוה. ואיכשהו בכל פעם שאנו באים לשם, נעלמים מסמכים מהתיק והם טוענים שהם לא קיבלו אותם או שאבדו. במקביל מבקשים מאיתנו דברים הזויים, כמו להדפיס את כל הודעות הווטסאפ ביני לבין אשתי מהחודשים האחרונים. ברור לי שהם מנסים להוכיח את הקשר שלנו, אבל מצד שני, הם לא מוכנים להסתכל בטלפון".

שמואל ריינר. צילום: ריאן

"עצובה ובוכה"

מאז שכלור גורשה מהארץ, עושה ריינר כל שביכולתו כדי להשיב את אשתו ארצה. אבל לדבריו, הרשויות לא מפסיקות לטרטר אותו, לדחות פגישות, לאבד מסמכים שכבר הוגשו ולייצר אינספור בעיות. "משפחה שלמה נהרסת כאן", הוא אומר בתסכול, "המשפחה שלנו. חברים, בני משפחה ואפילו חברי כנסת בארץ תומכים בנו ומנסים לסייע לנו, אבל שום דבר לא עוזר. אני לא מבין, הרי כבר הכירו בנישואין שלנו, עובדה שהיא רשומה אצלי בספח תעודת הזהות".

אתה וליליבט מצליחים לשמור על קשר קבוע?

"אנחנו מדברים כל יום. אני מסתכל על הפנים שלה, שם בפיליפינים, כמה היא עצובה ובוכה וזה שובר לי את הלב. יותר מעשר שנים שאנחנו יחד ויותר מעשר שנים שמתעללים בנו. אני מקיים כל מה שמבקשים ממני, מדבר יפה ועושה הכל בדרך הישרה, אבל זה פשוט לא משנה דבר".

בינתיים החודשים נוקפים, וריינר מודה שמצבו הכלכלי הולך ומידרדר, עד כדי כך שהוא בקושי מצליח לסגור את החודש. "בהתחלה עוד שכרתי עורכי דין, אבל היום גם אם אני רוצה לקחת עזרה משפטית, אין לי את היכולת לשלם, שחטו אותי", הוא מסביר וקולו רועד.

במה זה מתבטא?

"נאלצתי למכור דירת שלושה חדרים יפהפייה והגעתי למצב שאני חסר כל. היום אני גר בשכירות בדירת חדר עלובה ואני חושש מהרגע שבו אזרק לרחוב, לצערי הרגע הזה קרוב. כיום אין לי כסף לאוכל ואם המצב יימשך כך, אצטרך לעמוד בצמתים ולקבץ נדבות. אני מתבייש מהמצב שהגעתי אליו ומתבייש לבקש תרומות בשביל לגמור את החודש".

כמה כסף אתה צריך?

"לפחות 35 אלף שקל. בעיקר בשביל הוצאות עבורה, כי היא ללא קיום בכלל. את רוב ההכנסות שלי אני מעביר לה או משתמש כדי לעזור לה לחזור הביתה. מהמעט שנותר לי משכר המינימום, אני משלם את השכירות והחשבונות".

אין עוד מי שיכול לעזור לה?

"לבט יש שלושה ילדים שגרים בפיליפינים ונכדים שהיא מממנת. אחרי שבעלה ברח הכל נפל עליה – היא גם אמא, גם אבא וגם סבתא. כל ההוצאות שלהם על הכתפיים שלה וכרגע אין לה הכנסה, כי העבודה שלה כאן בארץ. אז אני מנסה לעזור לה במה שאפשר ושולח לה קצת כסף, כמה שאני מצליח, על חשבון האוכל שלי. אתמול שלחתי לה בערך 300 דולר ונשארו לי בערך 400 שקל עד למשכורת הבאה, שאמורים להספיק לי לאוכל ולהוצאות נוספות. אני כמובן לא יכול לספר לה את כל זה כי זה ימוטט אותה סופית. אני חושש שהיא תפגע בעצמה".

"מה רוצים?"

בשיחה מהפיליפינים, כלור מאשרת ל"ידיעות פתח־תקוה" את מצבם הקשה של בני הזוג. "אני אוהבת אותו כל כך ומתגעגעת אליו, הוא החיים שלי", היא אומרת על סף בכי. "קשה לי ששמוליק ואני רחוקים. עשינו כל מה שביקשו מאיתנו במשרד הפנים, נתנו את כל המסמכים כבר לפני יותר מחמש שנים, אבל הם טוענים שחסר מסמך שמוכיח שאני לא נשואה כאן בפיליפינים, גם אותו כבר שלחתי".

ומה יהיה?

"הקשר שלנו חזק, אנחנו יחד כבר כמעט 12 שנה, אבל אני לא מבינה מה עוד רוצים מאיתנו".

ריינר המיואש מסביר כי לא נותרו הרבה אפשרויות להציל את המצב, וגם הבודדות שקיימות, כמו הליך משפטי הן עניין מסובך שעלול לסבך את מצבם אף יותר. "קראתי לאחרונה שרשות ההגירה שללה לאחרונה את אשרת העבודה של עשרות עד מאות עובדים זרים מאחר שקיימו קשרי זוגיות. אני מכיר הרבה מקרים דומים לשלנו שניגשו לבית משפט וזכו. אבל בינתיים אני לא מנסה ללכת לכיוון הזה כי אני חושש ולא רוצה שיתנכלו לנו יותר ממה שכבר קורה היום".

אתה מאמין שהאהבה תנצח?

"ליליבט היא כל עולמי", ריינר מתקשה לעצור את הדמעות. "בפסח לפני שנה הייתי מאושפז בבית החולים 'השרון'. במשך חמישה ימים, היא לא עזבה את מיטתי והיתה לצידי 24 שעות ביממה, ישנה על הכורסה לצידי ודאגה לשלומי. המשפחות של שנינו מאוד קשורות זו לזו, כולם בארץ קיבלו אותה כבת משפחה. וגם כאשר נסעתי לבקר בפיליפינים ב־2011 ולהכיר את משפחתה, קיבלו אותי מיד כבן־בית. כל מה שאני מבקש זה שיחזירו לי את אשתי הביתה".

תגובה

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "גב' ליליבט כלור קיבלה בשנת 2013 אשרת שהייה זמנית, בהתאם להחלטת שר הפנים ומטעמים הומניטריים, לשם השלמת המסמכים הנדרשים לקבלת מעמד בישראל.

"עם השנים נדרשו הפונים להמציא מסמכים רלבנטיים, חלקם שוב ושוב ושוב, בהתאם לנהלי הרשות (המפורסמים לכל באתר האינטרנט) אך זמן רב לא הגישו אותם. תוקף רישיון השהייה של גב' כלור פג ביום 25.7.2014, אולם היא נותרה לשהות ישראל גם לאחר מכן ועל כן עוכבה על ידי פקחי הרשות.

"בחודש אוגוסט האחרון נדון עניינם בבית הדין לעררים ונקבע כי על גב' כלור לצאת את הארץ, ולאחר יציאתה נקבע למר ריינר מועד לפגישה, וזאת בהתאם לפניות התורים. התור נקבע ל־6.1.19, מה שלא מנע ממנו לפנות לגורמים רבים בבקשה להקדים מועד זה. "בנובמבר 2018 הגיש מר ריינר בלשכה מסמכים, ושוב נדרש להשלימם כדי שניתן יהיה לטפל בבקשה. ראוי לציין כי גם במועד הפגישה, הגיש מסמכים נוספים אך לא שלמים.

"נבהיר כי המסמכים הם מסמכים בסיסיים ועם זאת, בהתאם למסמכים המוגשים ייתכן שיתבקש הפונה להשלים מסמכים נוספים. הקביעה של הכתב כי, 'המשרד דוחה פגישות, מאבד מסמכים, על כל מסמך שמוגש צצים עוד חמישה חדשים...' אינה מקובלת עלינו ומעידה על חוסר בקיאות בנושא כולו".

לתרומות:

הבנק הבינלאומי 31
סניף אפק מספר 036
מספר חשבון 105474576