סא"ל אשרת בכר. צילום: דובר צה"ל

"הרבה לפני הגיוס היה לי ברור שאצא לקצונה ולא אסתפק בשירות סדיר". אלה הדברים שאומרת השבוע סא"ל אשרת בכר, שמשרתת היום כסגנית היועצת לרמטכ"ל אביב כוכבי לענייני מגדר ובעברה מפקדת הגדוד הקרבית הראשונה בצה"ל. שוחחנו איתה לרגל יום האישה הבינלאומי.

בכר (41) גדלה בפתח תקוה וגרה בעיר גם היום, כשבתווך התגוררה לתקופות קצרות במקומות אחרים ברחבי הארץ. "אני פתח תקוואית בנשמה", היא אומרת. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון "אחד העם", התגייסה לצה"ל בשנת 1995 לתפקיד מפעילת מכ"ם בחיל הקשר וזמן קצר לאחר מכן בחיל איסוף קרבי.

זה היה בתקופת בג"ץ אליס מילר, בה נקבע כי יש לפתוח את קורס הטיס גם לנשים, לאחר שהוחלט שלא צריכה להיות הבחנה בין המגדרים. יותר מאוחר, בשנת 2000, כבר נכנס לתוקפו תיקון לחוק שירות הביטחון שקובע כי כל אישה רשאית למלא כל תפקיד בצה"ל אלא אם כן ישנה מגבלה מאופי או מהות התפקיד. "כבר כשהתגייסתי, רציתי להיות בתפקיד הכי קרבי ועם הכי הרבה משמעות שיש", מעידה בכר.

אשרת בכר בפגישה עם נציגי צבאות זרים. צילום: דובר צה"ל

מה גרם לבחורה צעירה לרצות להיות קרבית, בטח בתקופה בה הדבר לא היה נהוג בכלל?

"כבר לפני הגיוס ידעתי שאשרת בקרבי ואצא לקצונה. באתי ממשפחה צבאית, שמאוד אוהבת את הארץ, בה מספר קרובי משפחה היו בצנחנים ורובם היו קצינים. גם אבי משרת בכוחות הביטחון בתור קצין במשטרה. התאהבתי בצבא ותמיד ידעתי שארצה לתרום מעבר לשירות הסדיר".

המשפחה והחברים לא אמרו לך שקריירה צבאית יכולה לפגוע בחיי משפחה כשתרצי להקים כזו?

"ממש לא, בדיוק ההיפך. זכיתי באופן קבוע ולאורך כל הדרך בתמיכה מלאה גם בשלבים מאוחרים יותר".

לאחר שיצאה לקצונה, השלימה את הכשרתה כקצינת קשר. בין היתר שימשה כמפקדת פלוגת אילת, מפקדת פלוגת ערבה וקצינת מבצעים בגדוד איסוף. בהמשך, כשהיא בת 27, נישאה  לאוהד, איש קבע גם כן. ולאחר כשנתיים, כשהיא לומדת לתואר במדעי ההתנהגות בבר אילן, נולדה ביתם היחידה עמית. "הייתי צריכה לחזור באוגוסט והיא נולדה באפריל. כשהייתה בת 4 חודשים חזרתי לצבא, תחילה לתפקיד מטה כדי להיות קרובה אליה", מתארת בכר. לאחר 3 שנים כראש מדור שילוב נשים ביוהל"ם חזרה לשטח והייתה למפקדת מגמה בבית הספר לאיסוף קרבי.

בהמשך עברו אשרת ואוהד להתגורר ביבנה למשך שנתיים ולאחר מכן הגיעו גם לקיבוץ קטורה שבדרום למשך שנה בגלל תפקידים שעשו באזור. לתקופה קצרה אשרת חזרה לתפקיד מטה כדי לסיים את לימודי התואר השני במשפטים. בהמשך התמנתה כאמור לתפקיד של מפקדת גדוד איתם באיסוף הקרבי, תפקיד שהצריך ממנה שהות רבה מחוץ לביתה, כשבתווך, התגרשו גם בני הזוג.

לדבריה של בכר זהו היה גם התפקיד המאתגר ביותר אותו מילאה. "פיקדתי על כמה מאות חיילים חיילות. זה מאתגר בגלל המחויבות לתפקיד והאחריות הגדולה. בנוסף הייתי צריכה להיות מסונכרנת בין הבית לבין הגדוד".

לא הייתה לך תחושת החמצה שלא היית עם עמית במשך ימים רבים בזמן שהיא גדלה? לצאת איתה לגן שעשועים, לעשות איתה שיעורי בית וכו'?

"לא הרגשתי פספוס כי ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות בשבילי ובשביל המדינה ותמיד היה מישהו עם עמית. ההורים שלי עזרו המון וגם אוהד היה בשטח. תמיד אנשים הציעו לנו עזרה וזכיתי לתמיכה מאוד משמעותית. היום לאחר שאני כבר לא מפקדת גדוד אני משלימה איתה זמן איכות".

משנת 2016 משמשת בכר כסגנית היוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). היא עוסקת בכל הקשור לקידום שיוויון הזדמנויות, בסוגיות מגדריות ובכל הקשור למדיניות בנוגע למניעת פגיעה בחיילים וחיילות על רקע מיני.

"יש מערכת מסודרת", מספרת בכר בנושא. "במידה שמתקבלת פניה, יש אסטרטגיה מאוד ברורה כיצד לטפל בה. חשוב לציין שהצבא ממוקד בהסברה, מניעה, אכיפה וכמובן שגם בענישה אם מישהו אכן נמצא מטריד. היום יש מודעות מאוד גדולה לנושא. אם פעם חשבו שיש הרבה הטרדות מיניות בצבא, אז היום אני יכולה לומר שבצה"ל אין יותר הטרדות מבמקומות אחרים. יש לנו מערך הסברה גדול כדי ליצור סביבה מכבדת לכל מי שמתגייס, וגם כדי להחזיר את החיילים הביתה בשלום".

ואיך בכל זאת מתמודדים עם תלונות על הטרדות מיניות?

"יש לנו מרכז התמודדות ותמיכה (מהו"ת) שנותן את כל המענה לאותם חיילים וחיילות שנפגעים. בין אם משפטית ובין אם בדרכי טיפול שונות".   

צילום: דובר צה"ל

סדר היום שלה כולל ישיבות, דיונים וביקורי שטח ביחידות השונות, כשהיא עושה את מירב המאמצים לשוב לביתה בשעה סבירה כדי להיות עם עמית לפני שהיא הולכת לישון. "עמית ילדה מאוד פעילה והולכת לחוגים, אז אני משתדלת להגיע עד שהיא חוזרת באזור 18:00. אחר כך אנחנו יושבות לקשקש ולאכול יחד ארוחת ערב", מספרת בכר.

במקביל, היא משלימה לימודי תואר ראשון נוסף במשפטים במכללת קרית אונו. אז איך מצליחים לתמרן בלו"ז הצפוף הזה אתם שואלים? "כשרוצים משהו אז מוצאים לו זמן", היא עונה עם המשמעת העצמית שצברה במשך השנים. "הכל מתוכנן ומאורגן. מי לוקח ומחזיר את עמית, הכל. ההורים שלי עוזרים מאוד וביום שאני לומדת, אבא של עמית איתה. את סופי השבוע אני מקדישה לטיולים עם המשפחה כדי להשלים פערים".

מה ההבדל ביחס הצבא לנשים בין התקופה בה התגייסת לתקופה בה אנו נמצאים?

"הצבא עבר כברת דרך משמעותית. פעם פחות ראו נשים בתפקידי לחימה והיום נפתחו הרבה מאוד תפקידים, כש-86 אחוזים מכלל התפקידים בצה"ל פתוחים גם בפני נשים. אני חושבת שהצבא הרבה יותר פתוח, מכיל, סובלני ורוצה נשים כי הוא הבין שאין חשיבות למגדר אלא לאנשים המתאימים שעושים את העבודה בצורה הכי טובה. ורואים את התוצאות בשטח".

מה זה עושה לך שאת עולה על מדים בכל בוקר?

"גאווה גדולה, שליחות. אני קמה בידיעה שאני יכולה להשפיע על הרבה חיילים וחיילות בצבא. אני חושבת גם שאני מעבירה בכך מסר לעמית וחברותיה על נתינה ואהבת הארץ".

תדחפי את עמית גם לקריירה צבאית?

"עמית רוצה להיות שחקנית כרגע. אתמוך בה בכל דרך שתבחר".

נשארו לך עוד שנים ספורות לסיום השירות ב-2021. יש לך כבר תוכניות לעתיד?

"אם אהיה אל"מ אשאר בצבא, ואם לא אז אהיה עורכת דין".

מה נאחל לך לקראת יום האישה?

"שבכל בוקר אמשיך לקום עם תחושות של סיפוק וגאווה, ושארגיש טוב עם מה שאני עושה".