שם: תמר לב ארקין.

גיל: 44.

מצב משפחתי: "נשואה לאופיר ואימא לאור, לדרור ולרון".

מגורים: "אנחנו גרים בשכונת כפר גנים ג'".

מקצוע: "אני בעלת עסק בשם 'רגעים ־ כי אפשר לאצור את הזמן' למיון תמונות ועיצוב אלבומים".

תמר לב ארקין. צילום: ריאן

מדוע בחרת במקצוע? "כשהייתי ילדה אבא שלי היה לוקח אותי לפתח את התמונות שצילמנו. אני עדיין זוכרת כמה התרגשתי בכל פעם שהוא נכנס הביתה ובידיו המעטפה הצהובה שהכילה את התמונות. לשמחתי, התמונות לא העלו אבק כי לאבא היה תחביב: בכל שנה הוא היה אוסף אותן ומכין אלבום מהרגעים שצילמנו בשנה שעברה. הייתי יושבת ומסתכלת עליו בהערצה ־ איך הוא מיין וסידר את התמונות בסבלנות, איך הוא וידא שכל תמונה תספר סיפור ואיך הוא השתמש בחוש האסתטי המפותח שלו כדי לעצב אלבומים לתפארת.

"לאחר שהקן המשפחתי שלי החל להתרחב הכנתי אלבומים משפחתיים, וגם לי היה אותו ברק בעיניים, והברק הזה גרם לסובבים לגייס אותי למשימה. בשבת של קיץ חם אחד, כשבני האמצעי דרור היה בן עשרה חודשים, יצא אבא שלי לרכוב על אופניים ולא חזר. הוא סיים את חייו על האופניים בדום לב בגיל 62. בעקבות הרצון להמשיך את דרכו ואת האהבה להנצחת רגעים נולד העסק שלי. מאז, במשך שמונה שנים, אני עוסקת באהבה גדולה בתמונות שמספרות סיפורי חיים של אנשים ומשפחות".

כמה זמן את מתגוררת בפתח־תקוה? "רוב חיי, חוץ מגיחות קצרות לתל אביב ולגבעתיים בתקופת הרווקות".

מה הפינה האהובה עלייך בעיר? "גן יונתן. ראשית, השם שלו הוא כמו שמו של אבי ז"ל, ושנית, זה הגן שבו העברתי את רוב ילדותי ־ בשעות אחר הצהריים עם החברים מהשכונה, בהליכה הביתה מבית הספר ובלימודי שחיה בבריכה הידועה שהייתה פה. מאחר שאמי עדיין מתגוררת בקרבת מקום, אני באה לפה לעתים עם ילדיי. מרגש אותי לגדל את ילדיי בנוף ילדותי".

מה החוויה המשמעותית ביותר שחווית בעיר? "מאחר שאני גרה פה רוב חיי, יש לי אין־ספור חוויות, החל ביום הראשון שלי בכיתה א' וכלה בהליכה הראשונה עם בתי לחטיבה שבה אני למדתי לפני יותר מ־30 שנים".

מה היית רוצה לשנות בעיר? "את נושא הקצאת המשאבים לחינוך. הייתי רוצה שתהיה חלוקה יותר שוויונית בין המגזרים, האזורים ובתי הספר בשכונה".

מה הכי מעצבן אותך בעיר? "לחפש עמדות מחזור. בזמנו חולקו לנו תיקים למחזור אשפה לפח הכתום, אבל למרות בקשותיי לא הציבו לנו פחים כאלה בחדר האשפה. מצאתי את עצמי ממלאת את האוטו במוצרים ונוסעת לחפש פחים כאלה ברחבי העיר".

מה הכי מיוחד לטעמך בעיר? "אולי זה לא מייחד דווקא את פתח־תקוה אלא זה רק בגלל העובדה שאני גרה במקום שבו גדלתי, אבל אין יום שבו אני לא פוגשת מישהו שאני מכירה מילדותי. לא מזמן פתחו קבוצה לארגון פגישת מחזור של החטיבה, ואז קלטתי שכל הליכה למכולת היא פגישת מחזור אצלי. יש פה הרגשה שכולם מכירים את כולם".

איך היית מתארת את פתח־תקוה במשפט? "עיר שיודעת לאצור את הזמן אבל לא לעצור בזמן".