אבישי ווהב. יו"ר יד לבנים בפתח תקוה. צילום: באדיבותו

"המטרה שלנו היא להיות יחד, כי כולם חיים אותו שכול", כך אומר השבוע אבישי ווהב (65), יו"ר סניף "יד לבנים" בפתח־תקוה, בראיון מיוחד שנערך ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

ווהב, שמכהן בתפקידו כשמונה שנים, הגיע אליו במטרה "לזכור ולא לשכוח". לדבריו, "ההורים ובני המשפחה לא חיים לנצח, אז אם אנחנו כארגון לא נפעל כדי להנציח אותם, מי יעשה זאת? אנחנו שמים לנגד עינינו שלושה נושאים משמעותיים: חינוך, מורשת והנצחה, כשכל אחד מהם קשור בשני. כשאין חינוך, אין מורשת, וכשאין מורשת, אין הנצחה".

מעבר להנצחת החללים ונפגעי פעולות האיבה, משמש הארגון ככתובת ובית לקרובי משפחתם, בין אם בייצוגם בפני גורמי ממשל ובין אם בארגון פעילויות שונות עבורם כמו טיולים, הצגות, סדנאות והרצאות למיניהן. "אנחנו עוסקים בעיקר בפן החברתי כי חשוב לנו לאחד את המשפחות", הוא אומר.  

עשהאל (אסי) ווהב ז"ל. נהרג במלחמת לבנון הראשונה. צילום: באדיבות אבישי ווהב

ספר על הקשיים בהם אתה נתקל בתפקידך.

"בעיקר קשיים רגשיים. כשאתה עומד מול משפחה שכולה, ולא תמיד יכול לעזור, למשל, אם אחד ההורים במצב סיעודי. קשה לראות את ההורים דועכים כך. יש חללים שכבר לא נותר מי שיעמוד ליד קבריהם באזכרות או בטקסי יום הזיכרון. פשוט עצוב".

איך מתמודדים עם המצבים האלו?

"יש בני נוער שבמסגרת בתי הספר או תנועות הנוער מגיעים לבתי העלמין, עומדים ליד הקברים ומניחים נר זיכרון ודגל. מערכת החינוך וראש העירייה עובדים איתנו בשיתוף פעולה מבורך".

לא שוכח

השנה תתייחד פתח־תקוה עם זכרם של 858 חללי מערכות ישראל ו־66 נפגעי פעולות איבה, כשהאחרון שבהם הוא סמ"ר אביב לוי ז"ל, שנהרג מאש צלפים בחודש יולי אשתקד.

היום, יום הזיכרון, מתקיימים מספר טקסים ברחבי האזור. מלבד הטקס בחלקה הצבאית, יתקיים בשעה 16:00 אירוע בשיתוף עיריית ראש העין באנדרטה בפארק אפק לזכר חללי ההגנה וחטיבת אלכסנדרוני.   

יוסף שרון (שרעבי) ז"ל. נהרג במלחמת יום הכיפורים. צילום: באדיבות אבישי ווהב

ווהב עצמו מגיע ממשפחה שכולה אחרי שאחיו עשהאל (אסי) ווהב ז"ל נהרג במלחמת לבנון הראשונה חודשים ספורים לאחר גיוסו לצה"ל. עוד לפני כן נהרג דודו יוסף שרון (שרעבי) ז"ל במלחמת יום הכיפורים. "אמא שלי הפכה תוך מספר שנים מאחות שכולה לאם שכולה", הוא מספר. "יותר מזה, אחי נהרג ב-ל' בניסן. מספר ימים מאוחר יותר, כשכולם חגגו את יום העצמאות, אנחנו ישבנו שבעה".

אובדן אחיך ודודך משפיעים על התנהלותך בתפקיד?

"אני לא מביא את הכאב שלי לעבודה. אני בהחלט זוכר ולא שוכח, אבל את השכול שלי אני משאיר בבית לעצמי וחווה אותו בשקט. אני תמיד מנסה לשדר שמחת חיים ולא עצב".

האם ההתייחדות עם הנופלים הופכת קשה יותר מדי שנה או שהזמן משכך מעט את הכאב?

"הפצע נשאר פתוח ולא מגליד".

בכל שנה עולה הסוגיה סביב המעבר החד מיום הזיכרון לחגיגות יום העצמאות. מהי עמדתך בעניין?

"הדעה שלי חיובית. השכול תמיד יהיה, אבל המטרה היא גם להכניס שמחת חיים למשפחות עם כל הצער והכאב שהן חוות".

איזה מסר אתה רוצה להעביר למשפחות השכולות בפרט ולציבור בכלל לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות?

"שאלוהים יאמר לצרותינו די, ושלא יהיו חללים יותר".