"למה אין כאן בכביש הזה אורות בכלל?", קראה בבהלה נערה צעירה שלא מכירה מקרוב כבישים פנימיים קטנים של המכורה האהובה. הפחד שלה הלך והתגבר כאשר עמוד התאורה היחידי שהוצב בכביש האיר את השלט "בית עלמין חצור".

"אתה בטוח שיש כאן מסעדה?", היא הקשתה, "מי מקים מסעדה במקום כזה? תראה, אפילו השער של הקיבוץ סגור. בוא נחזור".

אבל השער דווקא נפתח, לאחר שמצליחים להבין מהן הספרות (הדהויות משום מה) שמופיעות על השלט של "ביסטרוק" - המסעדה החדשה שנפתחה לפני מספר חודשים בקיבוץ חצור.

לאחר מכן ממשיכים ישר בדרך הגויבות, ובאי התנועה הראשון נכנסים לכביש סובב חדר האוכל, עוקפים את הקשישה בקלנועית (שבמהירות שנסעה בה בטח תהיה שם גם כשאתם תגיעו), ואז כשמגיעים להצטלבות עם דרך חורשת האקליפטוס נתקלים בנקודת האור היחידה בקיבוץ בשעה 18:30 - מסעדת "ביסטרוק" - אולי המסעדה היחידה בעולם שיש בה חניה גם לקלנועיות.

"ביסטרוק". הבטחה לבסס את חומרי הגלם על תוצרים עונתיים ומקומיים | צילום: אשר קשר

אבל אתה בטוח?

המסעדה, המשופצת למשעי ובטעם, נמצאת בבניין הסילו הישן (אסם תבואות שיצא משימוש) בקיבוץ חצור, היכן ששכן בעבר המועדון המיתולוגי "מטרוק" (מיתולוגי עבור תושבי האזור כמובן).

כשהגענו היה ריק והאנשים שהיו שם ממש התרגשו שהגענו, במיוחד עומר - המלצר שלנו שמגיע מגן יבנה ולומד סאונד בספיר.

אגב, מתברר שהכישרון של עומר לסאונד הוא טבעי, כי כשהתייעצנו בינינו בלחש אם לקחת את מנת מוסר הים עם תבשיל התרד וקרם התירס, עומר שמע אותנו ממרחק של עשרות מטרים (מדובר במסעדה רחבת ידיים ורגליים) והגיע במרוצה לומר שדווקא אין את המנה הזו היום - מה שמוזר, כי ב"ביסטרוק" מחליפים את הפריט מדי יום בהתאם לעונה ולמזווה.

עומר המליץ לי בחיבה גדולה על נתח הקצבים שהיום הגיע מאזור הסרעפת, ומוגש עם ריזוטו שורשים. הילדה ביקשה פיצה מרגריטה ולמנה ראשונה התלבטנו בין ירקות אפויים בטאבון לבין סלט עגבניות עם גבינת בוראטה.

להתלבט עם הילדה זו בעיה, כי ברגע שאתם מגיעים להחלטה, ואתה עומד להגיד לעומר באיזו מנה בחרתם, הילדה פולטת לפתע: "אבל אתה בטוח?", וכל ההחלטה שהתקבלה מחייבת דיון מחודש ומייגע.

זה קורה כבר שנים, אבל לא נראה שאפשר להתרגל לצרה הזו. ב"אבל אתה בטוח?" העשירי בערך החלטתי להתעלם מהילדה, והזמנתי מעומר את סלט העגבניות עם גבינת הבוראטה, אולי אחת ההחלטות הכי חשובות ונכונות שעשיתי בימי חיי.

השמנת שמסתתרת בפנים | צילום: אשר קשר

פרץ נתזי שמנת

כשהאחים ארנן ושאול קויפמן הקימו את המסעדה, הם הבטיחו לבסס את חומרי הגלם שלהם על תוצרים עונתיים ומקומיים. ואין יותר מקומי מחוות הבופאלו ששוכנת במושב ביצרון, מרחק יידוי כדור מוצרלה ממסעדת "ביסטרוק".

אז כן, הבוראטה היא מוצרלה, אבל משודרגת, כי כשנוצר גוש הגבינה פותחים אותו ידנית ולתוך החלל שנוצר (אתם יושבים?) מקפלים פנימה נתחי שמנת, שנוצרו מתהליך ייצור המוצרלה. את השק שנוצר סוגרים בחוט, שמהווה סימן ההיכר של הגבינה.

האם אתם משערים בנפשכם מה קרה לעגבניות, לבצל הסגול, לעלי הארגולה ולזיתים, כשהילדה בצעה את הגבינה ונוזלי השמנת פרצו החוצה? אין מספיק מילים לתאר מה היה גדול יותר: פרץ הרגשות שלי או אולי פרץ נתזי השמנת שכיסו את שלל הירקות הטריים בצלחת.

יש מי שיאמר שזו אולי חוויה של פעם בחיים, אבל אז הוא יהיה טיפש גמור, כי כבר לא צריך לנסוע לדרום-מזרח איטליה על מנת להשיג את גן העדן הזה.

רק המחשבה המסויטת על כך שיכולנו לוותר על העונג ובמקום זה להזמין ירקות אפויים בטאבון גרמה לי להיכנס לדיכאון קל, שאולי גם נבע מכך שהמנה הסתיימה חיש קל.

אל תקרא לה מרגריטה

בינתיים הקשישה שעקפנו בכביש סובב חדר האוכל עשתה את הלא ייאמן, הגיעה למסעדה והזמינה המבורגר. האחריות הכבדה שלנו כסועדים היחידים במסעדה ירדה והוקל לנו מאוד, אז התפנינו לעיקרית.

נתח הקצבים שקיבלתי היה נפלא. עשוי בדיוק במידה שביקשתי, נימוח באופן מופלא ומשתלב היטב עם ריזוטו השורשים הטעים שקיבלתי.

נתחים טובים של בשר גורמים לאדם להגות במחשבות על החיים ועל בכלל, ומאחר שהנתח היה מצוין אני תהיתי לעצמי האם נתח הקצבים שהגיע מהסרעפת מודע לכך שכיווץ הסרעפת מפעיל לחץ על הבטן, מה שממריץ את הקיבה וכך הסרעפת מסייעת לתהליך העיכול. תמהתני האם לבשר הנלעס אין בעיה עם זה והאם אין כאן ניגוד אינטרסים.

אם סלט העגבניות עם גבינת הבוראטה ונתח הקצבים נראו כאילו נלקחו מקטלוג, הפיצה מרגריטה של הילדה נראתה כמו משהו שאפילו חברת מעדנות לא תעז לשים על עטיפת הקרטון של אחת הפיצות הקפואות שלה.

החיים שלנו תותים | צילום: אשר קשר

פשוט לא הגיוני שמסעדה שמכבדת את עצמה ואת לקוחותיה כמו "ביסטרוק", שמגישה מצד אחד מנות כה טובות, מעזה להגיש את הפיצה הזו, ולקרוא לה מרגריטה.

ברור כשמש אוגוסט בנאפולי שבאף מקום בעולם אם היו קוראים לפיצה הזו מרגריטה היא לא היתה עונה. ולא רק באיטלקית. באף שפה. מה זה היה? בלי רוטב כמעט, עם ערבוב תמוה של אמנטל ומוצרלה, בלי איזה עלה בזיליקום לקישוט, בלי איזה זילוף שובב של שמן זית? מוזר מאוד.

אבל עזבנו עם טעם טוב, כי כשביקשנו את החשבון עומר ביקש שנתאזר בסבלנות ובגלל שאכלנו יפה (השערה שלי) מזמינים אותנו למנה אחרונה.

טוב, זה היה מצוין. תותים טריים עם גבינת מסקרפונה וקראמבל לוטוס. הלוטוס אומנם לא ממש הורגש, אבל זה היה כל כך טעים והמרקם כה מעניין, שאפילו הדרך החשוכה בחזרה הביתה הרגישה לילדה כאילו היתה מוארת באור יקרות.

מראה מקום:

"ביסטרוק", קיבוץ חצור

שעות פעילות: ה'-ו' 18:30 עד חצות, שבת 12:00 עד חצות

טלפון: 058-6757087

פסקול: יחסית למקום של מוזיקה והופעות (ערב קודם הופיעה לאה שבת) המוזיקה היתה מאכזבת. קאברים משעממים של שירי פופ ידועים

תג מחיר: סלט עגבניות ובוראטה - 54 שקל, פיצה מרגריטה - 40 שקל, ריזוטו ונתח קצבים - 85 שקל, תותים טריים עם גבינת מסקרפונה וקראמבל לוטוס - על חשבון הבית; סך הכל: 179 שקל