רבינזון עם השחקן האגדי, עמיחי כרמלי, במשחק לזכר דני ספוקויני ז"ל. צילום: רונן יום טוב

ביום שישי שעבר, בחג השני של פסח, היה לי הכבוד להשתתף במשחק ותיקים לזכרו של דני ספויקויני ז"ל, שחקן העבר של מכבי פ"ת, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים. כל החבר'ה מפעם נפגשו שוב ולמרות שהיה זה משחק ראווה ידידותי, אפשר היה לראות את ההקרבה, הלהט והרצון לנצח". גם אם היינו מפסידים, משהו מאיתנו היה נשאר על המגרש. סופגים צהוב, מתרגזים ואם היה VAR, אולי היו אפילו מורחקים. זה בא מתוכנו וטבוע בנו.

אי אפשר לשנות אופי וסגנון משחק של שחקן מסוים ולא משנה אם הוא שוער, בלם, קשר או חלוץ.

בשבת, כשמכבי פ"ת ואשדוד נפגשו למשחק על עונה שלמה, שני שחקנים של מכבי היו צריכים לקבל צהוב כבר בעלייה למגרש. שאשדוד יידעו – אנחנו בעלי הבית. אין נקודות. אתם יוצאים מפה מובסים ומושפלים. מה שקרה בפועל הוא ההיפך הגמור. אשדוד הגיעה למשחק חוץ והרגישה, כמו בסיסמא של "אל-על" – הכי בבית שאפשר. וכל זאת במשחק שיכול היה להשאיר את מכבי בליגה ועכשיו יכול להיות זה שמוריד אותה. להפסיד 3:0 במשחק כזה, שקול בעיניי ל-10:0 במשחק אחר. אשדוד באה למשחק חוץ מכריע, כשכל המרכיבים לרעתה ועשתה בית ספר ליריבתה. זה לא היה הפסד, זה היה הרבה יותר מזה. נוק-אאוט. השפלה וביזיון.

מימין: שיש, דנינו, טאקו ואלבז לא מבינים איך זה קורה להם. צילום: אורן אהרוני

אני לא מוריד מאשמתו של גיא לוזון כהוא זה. אבל אני הייתי שחקן ואת נפש השחקן אני מכיר מצוין ואני לא מצליח להבין את שחקני מכבי פ"ת. ביום שישי, בזמן שהוותיקים הזיעו על כר הדשא, הקבוצה הבוגרת ערכה אימון מסכם, בו צפיתי מרחוק. נכון שלהעביר ביקורת בדיעבד זה הכי קל, אבל התחושה הקשה קיננה בי עוד לפני כן. באימון כזה, לפני משחק כל כך חשוב, האש שבוקעת ממנו הייתה צריכה להמיס אותי. מה שראיתי היה אימון שהתנהל על מי מנוחות, לא כמו שצריך להיראות אימון של קבוצה הנאבקת על חייה.

הרבה גורמים הביאו את מכבי למצבה – חילופי מאמנים בסיטונאות, חילופי שחקנים שלא הרימו את מכבי לרמה גבוהה יותר, אלא בדיוק להיפך. מכבי לא פגעה בזרים, הזרים פגעו בה. גם הישראלים לא ממש שדרגו אותה, בלשון המעטה.

השורה התחתונה היא שהמצב מאוד נזיל. מכבי אולי תלויה בעצמה, אבל כך גם היה לפני המשחק מול אשדוד, מה שלא בדיוק עזר לה. אם הפועל חיפה, שכבר סיימה את הליגה, תהיה ספורטיבית, למכבי צפויה בעיה, כי נכון להיום היא הקבוצה הכי חלשה בליגת העל. לא סכנין ולא אשדוד – מכבי פ"ת. למזלה, היא צברה קצת נקודות לפני חודשיים, כשאשדוד וסכנין כרו לעצמן בור.

למכבי אין את סוג השחקנים שדרושים למאבקי תחתית. אין את השחקן עליו אפשר לסמוך. סביר להניח גם ששמונה או תשעה שחקני הרכב לא יהיו פה בעונה הבאה. ועדיין, תחושת הבטן שלי היא משכבי יכולה לצאת מ"סמי עופר" עם נקודות ובכל מקרה, היא תישאר בליגה, לא בלי הרבה דפיקות לב מיותרות.. זה לא יוריד כהוא זה מהעונה הזוועתית שעוברת על הקבוצה. אולי למסיבת חגיגות האליפות הצפויה והמשמחת של קבוצת הנוער, תצטרף חגיגת הישארות של הבוגרים. שמחת עניים.