צופין (מימין) ואיסמעיל עאמר. "כל אחד מאיתנו יודע את מקומו". צילום: באדיבות המועדון

"הייתי שחקן מאוד שקט והיחיד שהיה שקט יותר ממני היה איסמעיל עאמר", נזכר שרון צופין בקריירת המשחק שלו. כעת, 15 שנים אחרי שפרש ממשחק פעיל, הוא חובר בשנית לחברו השקט לחוליית ההגנה של מכבי פ"ת. השניים אחראים על התפקיד הכי לא שקט במועדון מאוד לא שקט. השבוע מונה צופין לעוזרו של עאמר, מאמנה של מ.ס. כפר קאסם, העולה הטרייה לליגה הלאומית. "איסמעיל תמיד היה בחור מאוד רציני, לא הוציא מילה באימונים, אבל מאז התבגרנו שנינו ולא תהיה שום בעיה בתחום הזה", מבטיח צופין.

גם אם עשה זאת רחוק מהזרקורים, שרון צופין חי ונושם כדורגל בלי הפסקה גם אחרי שפרש. הוא שיחק קצת בליגה ג' ומשחק עד היום בקבוצת הוותיקים של הכח ר"ג ובכל טורניר של ותיקי מכבי ובעיקר אימן שנים ארוכות במחלקות נוער. המשרה האחרונה שלו הייתה עוזר מאמן בקבוצת הנוער של הפועל פ"ת, כשזו שיחקה בליגת העל בעונת 17/18', עונה שאחריה, כמו רבים אחרים, נזקק לשנה חופש. "זאת הייתה עונה מגעילה", סיפר, "ירדנו ליגה, לא קיבלנו כסף וגם היום אנחנו עוד במרדף אחריו. זה הוציא את החשק. לקחתי חופש, התאווררתי ונהניתי. פתאום בא לי לעבוד עם בוגרים. ידעתי שאף אחד לא ייקח אותי לליגה גבוהה והתחלתי לברר בליגות הנמוכות- ליגה א' וב'. גיליתי שאם אין לך סוכן שדואג לך ודוחף אותך, כמעט בלתי אפשרי להיכנס. זה נראה לי מוזר ותמוה ולא משהו שרציתי להיכנס אליו".

או אז הגיע הטלפון מהחבר עאמר. "לא חשבתי הרבה לפני שהסכמתי", הוא מספר, "ידעתי שאיסמעיל הוא אישיות שיהיה כיף לעבוד איתה. מאוד משך אותי לעבוד בליגה גבוהה ועם אנשים שאני מעריך כמו איציק שאקי. נפגשתי עם חברי ההנהלה וגיליתי אנשים מאוד חיוביים. אני מגיע עם הרבה מאוד רעב. לא באתי לפה כדי להתעשר, אלא עבור האתגר וכדי לחזור לכדורגל. השנה מחוץ לענף הראתה לי כמה הוא חסר לי. זה החיים שלי. הייתי חוזר מהעבודה (כנהג אוטובוס ב"דן") ופתאום אין מה לעשות. זה חסר".

צופין (ראשון משמאל) באחד ממשחקי הוותיקים שארגנו אוהדי מכבי .צילום: מושיקו הרלינג

כפר קאסם, שתשחק העונה באיצטדיון בלוד, החלה השבוע בבניית הסגל  והחתימה שניים מהשחקנים הבולטים בעונה שעברה – המגינים איהם אבדח ובן כוואז. אליהם מצטרפים הקשר אליאן רוחנא (21), שהבקיע בעונה החולפת שני שערים במדי הפועל עכו, אחד מהם לרשתה של הפועל פ"ת, כשזו הפסידה בעכו 2:0, הבלם גיל סלם (23), בוגר מחלקת הנוער של מכבי חיפה, שנאבק עם כפר קאסם על העלייה ללאומית במדי הכח והחלוץ מוחמד בדיר (22), שחקן הבית של המועדון, שהבקיע אשתקד 17 שערים במדי היריבה העירונית שמשון. "אני עוד לא מספיק מכיר בכדי להצהיר לאן אנחנו יכולים להגיע, אבל אני יודע שהשאיפה במועדון היא לא להעביר עוד עונה ולהגיד שנשארנו בליגה. משיחות ראשונות שערכתי עם אנשים במועדון, הם באים עם הרבה ביטחון ודיברו על פלייאוף העליון".

זה מקום עם הרבה לחץ להצליח.

"זאת עיר של כדורגל. אני גר בראש העין ונמצא הרבה בכפר קאסם בלי קשר לענף ורואה כדורגל בכל מקום. זה לא חדש לי. עקבתי אחרי הקבוצה בעונה שעברה וראיתי את השינוי. גם אחרי תקופה קצת פחות טובה, הם ידעו לצאת ממנה".

איך תיראה העבודה עם עאמר?

" אני עוזר לאיסמעיל, יכול לייעץ ולהעביר קטעים באימון, אבל ההחלטות המשמעותיות הן שלו. הוא צעיר ממני בכמה שנים טובות, אבל שנינו אנשים שיודעים את מקומנו. אין משחקי כבוד. אני בטוח שבלי קשר לתוצאות, היחסים ביננו יהיו מצוינים".

שרון צופין שיחק מילדות ועד שפרש מכדורגל מקצועני במכבי פ"ת, לצד אחיו מיכה. "זה לקח שנה, כי כמו רבים שפרשו, היחסים עם מכבי לא נגמרו כל כך יפה, אבל אז עשינו סולחה והתחלתי לאמן במחלקת הנוער של המועדון", הוא מספר. הרומן המחודש נמשך שנתיים בלבד. "חטפתי כמה מכות שגרמו לי להרגיש קצת לא רצוי ושאולי זה לא בשבילי והחלטתי ללכת למקומות אחרים", נזכר צופין. רצה הגורל וכבר בעונה הראשונה שלו כחלק מצוות אימון בקבוצה בוגרת הוא יפגוש את מכבי פ"ת, דווקא בליגה הלאומית. "מאמין שתהיה פיקנטריה סביב העניין, אבל אני לא מרגיש משהו מיוחד", הוא מספר, "בנוער של הפועל היה לנו דרבי והייתי בטוח שאתרגש במיוחד, בכל זאת מדובר בקבוצה בה גדלתי והייתי מזוהה איתה. אבל זה לא קרה. אני בקשר טוב מאוד עם האוהדים, משתתף בכל הטורנירים שהם מארגנים, אבל עם הקבוצה אני בנתק. גם כשאני צופה בהם בטלוויזיה, אני לא מרגיש משהו מיוחד. אני מאמין שהמשחק מולם יהיה כמו עוד משחק בליגה".

האמנת שתפגוש אותם דווקא בלאומית?

"לא האמנתי שהם ירדו. אני לא בא להתערב להם, אבל כמי שצופה מהצד, נראה שזאת הייתה טעות לפטר את אלישע לוי. הוא לא היה הבעיה ואם היה נשאר, אני מאמין שמכבי לא הייתה יורדת. אמרו שגיא לוזון בא להציג את הקבוצה, אבל הם היו אז במצב הכי טוב בתחתית. זאת הייתה הפתעה מוחלטת שכך הדברים התגלגלו. כנראה שהם רצו לעזור לגיא. הם משפחה וזה לגיטימי, אבל בדיעבד קרה ההיפך. אבל אני כבר לא שם. זאת לא בעיה שלי".

יש מחשבות לחזור לשם בעתיד?

"ממש לא. יש להם מחלקת נוער מעולה, שמנוהלת מצוין, אבל אין לי מחשבה לחזור לשם. זה גם לא ריאלי".

צופין, עאמר והאוהד מושיקו הרלינג לפני אחד ממשחקי הוותיקים של מכבי. צילום: פרטי

אחרי שעזב את מכבי, הוא המשיך ואימן בהוד השרון, הפועל כפ"ס ומודיעין. צופין, הסמל הגדול של מכבי פ"ת לאורך שנים, אף פעם לא היוה מטרה אמיתית לעלבונות של אוהדי הפועל. בטח לא כמו אלה בהם "זכה" המאמן שלצידו. למרות זאת, הוא מספר, לא תמיד חש בנוח בעונה שהעביר בהפועל. "הצוות המקצועי והניהולי של המחלקה קיבל אותי מדהים, אבל כל פעם שעברו אוהדים לידי, הרגשתי שמסתכלים עליי אחרת, שרואים בי מכביסט", הוא מספר, "זה קצת ביאס אותי, אבל אני לא יכול להרגיש מה שאוהד מרגיש. אני קצת מקנא לפעמים באוהדים. התחושה הזאת, שקבוצת כדורגל היא כמו אישה שנייה, ההתרגשות הזאת, זה משהו שהייתי מאוד רוצה להרגיש. עבורי זאת עבודה".

מחר (שבת) יחגוג צופין יום הולדת 49. אפשר לפתוח בקריירת אימון חדשה בגיל הזה? צופין ריאלי. "כרגע זה נראה לי רחוק", הוא מודה, "אני בא לעזור לקבוצה, לעבוד עם איסמעיל ולא מסתכל מעבר לעונה הקרובה. רציתי להיות מאמן ראשי, אבל אני מבין את המצב ולא בונה על ליגות גבוהות. יודע שזה לא קל ושקצת מאוחר מדי".

מתחרט שלא התחלת מוקדם יותר?

"אולי קצת. אבל מאוד נהניתי ב-15 השנים האחרונות במחלקות הנוער. אולי אם הייתי עושה דברים אחרים, זה היה נראה אחרת. שואלים אותי גם על קריירת המשחק, אם אני לא מתחרט שלא עזבתי את מכבי. אבל זאת הייתה תקופה אחרת ושחקן שמסיים חוזה היה נכס של המועדון. גם לא הראיתי נכונות. נהיתי במכבי, קיבלתי יחס טוב מהלוזונים והם ידעו להעריך את ההשקעה והאיכפתיות שלי. לא חיפשתי כותרות והקבוצה תמיד הייתה לפני הכל".

מזהים אותך באוטובוס?

"באוטובוס נוסעים בעיקר או צעירים מאוד או מבוגרים. יש מקרים שמזהים, אבל פרשתי לפני 15 שנה, אני כבר נחשב לענתיקה (אומר בחיוך). רק מי שבאמת חובב ספורט מזהה. אספר לך אנקדוטה - ב-2001, כשעוד הייתי שחקן פעיל, הייתה תכנית טלוויזיה עם טל ברמן, שכל פעם היה בוחר כדורגלן אחר ועושה איתו קטע קצר. אותי לקחו לסיור במדרחוב של פתח-תקוה וכבר אז לא ממש זיהו אותי, וזאת בתקופה שהייתי קפטן של מכבי. רק כשעברנו ליד אוהד מכבי, הוא זיהה, חיבק והתרגש. הייתה אז הרבה פחות חשיפה משיש היום וגם ככה אף פעם לא הייתי מאלה שמתערבבים, שיושבים בבתי קפה. חיפשתי שקט".