יוצאים למסע בדרך חזרה למשפחת מועדוני הכדורגל. אוהדי ושחקני הפועל. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת

"אני לא פה בשביל הניצחון או השיא. אם לא ננצח את המשחק האחרון בסדרה הם יבטלו אותנו, וכל מה שעשינו כאן יהיה לריק. אבל אם ניקח אליפות עם הקבוצה הזאת, בתקציב הזה, נשנה את המשחק". (בילי בין, מנג'ר אוקלנד, מתוך הסרט 'מאניבול', על המצקצקים בליגת הבייסבול האמריקאית)

אחרי האכזבה הצורבת בחצי גמר גביע הטוטו (שביטולו יהווה צדק ספורטיבי, ארגוני, היסטורי, אזרחי ודתי) מועדון הפועל פ"ת מודל 2019-20 יוצא למלחמה האמיתית שלו, אל מסע צלב, שאמור להוביל אותו חזרה אל משפחת מועדוני הכדורגל, ולהשתיק על הדרך ספקנים מבית ומחוץ.

האוהדים שבמשך שני עשורים התריעו והזהירו מפני הסכנות והנזקים שהביא עידן הבעלות הפרטית אל הכדורגל הישראלי, לקחו את גורלם בידם והחל מיום שני הם ייצאו לדרך עצמאית, כנגד כל הסיכויים ונגד הרוח. כל זאת במטרה להוכיח שאפשר גם בלי משיח על חמור מסוג הונדה, או סתם משיח תימני.

ודווקא בגלל זה, יחכו למפעל של הכחולה בפינה, בציפייה למעידה הראשונה, רק כדי לומר "אמרנו לכם, אי אפשר בלי בעל הון". עם קרדיט כל כך קטן, גם החיבוק החם מהתקשורת יתחלף מהר מאוד בטון מזלזל ומבטל. ולכן, בפרק הזמן המצומצם שניתן לה הפועל תהיה חייבת להצליח העונה מעבר למצופה, עם מאבק על כרטיס העלייה.

האם יש לנו את הקבוצה למשימה הזאת? על הנייר, ממש לא - ההרכב טוב אבל הספסל צר, ולצד התשוקה והפיזיות, הנאיביות חוגגת. אבל הפועל כבר הוכיחה בשנה האחרונה שהיא יכולה לצאת מגדרה, להפתיע, לרגש ולכתוב היסטוריה, אז מי אנחנו שנבטל את האפשרות הזאת לפני השריקה הראשונה?

כחול-לבן זה הצבע

ביום שני אמורה הפועל לחנוך את מדיה החדשים לעונה - חולצת פסים כחולה-שחור, בדומה לחולצה שמזוהה עם אחת הקבוצות המרגשות שלנו באמצע שנות התשעים.

נכון, מדובר בעיצוב נוסטלגי שנותן הרבה צבע לעונה, אבל חשוב בנוסף להבהיר כמה עובדות היסטוריות  - הצבע של אגודת הפועל פתח תקוה הוא אדום, של מחלקת הכדורגל כחול לבן (בהתחלה עם סמל אדום), גם בגרסת פסים. כחול שחור זה הומאז' יפה לקבוצות של גיא לוי, אבל את צבעי המועדון אי אפשר לשנות ואין סיבה לשנות.