עמית מזרחי (במרכז) וחבריו פותחים עונה. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת

כשעמית מזרחי חתם בפגרה הקודמת בהפועל פ"ת, הוא לא ידע בדיוק באיזו ליגה תשחק הקבוצה והיו רגעים שכלל לא היה בטוח שתהיה קבוצה שתפתח את העונה. שנה חלפה, מזרחי הפך לאחת ההחתמות הראשונות של הקבוצה לקראת עונת 19/20' והאווירה, הוא מספר, שונה לחלוטין. "מספיק לראות את האימון הראשון, עם מאות האוהדים שהגיעו אליו, כדי להבין את ההבדל", סיפר מזרחי, "מאז שעמותת האוהדים רכשה את הקבוצה, האווירה שונה לגמרי. הכי חשוב – התחלנו את האימונים בזמן ולא באיחור של חודש כמו בעונה שעברה. המועדון מתנהל בצורה מסודרת ואני מאוד מרוצה שנשארתי ונרגש מההתחלה החדשה".

מזרחי (23), כאמור, הגיע בתקופה הקשה, אבל התאקלם במהרה בהפועל. הוא כבש את השער הראשון של הקבוצה בגביע הטוטו (מול הפועל עפולה שהוא מכיר היטב) ובליגה מול בני לוד. "לא הכרתי את מסאי דגו, אבל סיימתי חוזה בהפועל עפולה ורציתי להגיע למרכז, למועדון עם אוהדים", סיפר מזרחי, "וויתרתי על הרבה דברים, משכורות טובות והייתי מוכן לנסיעות ארוכות בכל יום מהגלבוע למרכז כדי שזה יקרה".

מזרחי אמנם שותף ב-33 ממשחקי הקבוצה, אבל למרות הפתיחה הטובה, פתח בהרכב רק ב-18 מהם. "ברור שהתבאסתי מכך, כי הרגשתי שפתחתי טוב ושהגיע לי לשחק יותר, אבל זאת ההחלטה של המאמן וכיבדתי אותה", הודה הקשר, "אמרתי לו את שעל ליבי ויחד עם זאת גם הבנתי את המצב".

"הרשים אותי מאוד". עמיר נוסבאום במדים החדשים. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת

למרות שעלה מהספסל פעמים רבות, מזרחי הפך לאחד השחקנים היותר מוערכים ביציע ומעל דפים אלה נבחר לתגלית העונה, בצוותא עם השוער דודי אלון. בתחילת הפגרה, כאמור, חתם על חוזה לשלוש עונות בהפועל. "מה שהשאיר אותי היה הקהל האדיר שתמך בנו, בעיקר מאמצע העונה", סיפר מזרחי, "לא הרגשתי דבר כזה בשום קבוצה בה שיחקתי. מעבר לכך, בהפועל הראו שרוצים אותי. כשדיברו אותי, הראו לי סימנים מעודדים, נתנו לי הרבה ביטחון שאהיה במרכז העניינים. זה לא מבטיח לי שום דבר ואצטרך להוכיח את עצמי, אבל הדבר הכי חשוב לשחקן הוא לדעת שסומכים עליו. אני מבין שאצטרך לקחת על עצמי יותר ומוכן לאתגר הזה. עברתי כבר כמה עונות בליגה הלאומית".

מזרחי נולד ועדיין מתגורר ביישוב הקהילתי גן נר שבגלבוע ועושה בכל יום את הנסיעות הארוכות לפ"ת. בקרוב יסתיימו המסעות והוא יעבור לאזור המרכז, ככל הנראה בפ"ת. במחזור הראשון, אגב, מצפה לו ולהפועל מפגש חוץ עם הפועל עפולה. "לפני המשחק הזה אחזור לישון אצל ההורים", הוא מספר בחיוך.

לאן אתם מכוונים העונה?

"עוד מוקדם לדבר על ציפיות. אני תמיד רוצה להיות למעלה ובטוח שלשם כולנו מכוונים. אפשר אפילו לעלות, אבל כרגע עדיף לא לדבר על זה. ימים יגידו. נראה איך נתחבר".

מי שאמון על מלאכת החיבור של הסגל שעדיין נמצא בבנייה, הוא המאמן החדש עמיר נוסבאום, שעושה את ימיו הראשונים כבוס הגדול על הקווים, אחרי שלוש עונות כעוזרו של ברק בכר בהפועל ב"ש. נכון לכתיבת שורות אלה, מזרחי הספיק להתאמן שלושה אימונים תחת נוסבאום, אבל הספיק לנפק כמה תובנות על המאמן החדש שלו. "עמיר מאוד הרשים אותי", סיפר, "הוא כבר ישב עם שחקנים, כולל איתי, הראה וידאו שלנו מהעונה שעברה והסביר בדיוק מה צריך לשפר ומה לשמר".

עמית מזרחי מודה לקהל שעודד אותו באימון הפתיחה. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת

למרות גילו, מזרחי השתחרר משירות צבאי רק לפני חודשים אחדים. הסיבות לכך מגוונות – חלקן קשורות לעובדה ששיחק שנים ארוכות בספרד ואחרות לטעות טכנית שהיום יכולה להיחשב כמשעשעת, אבל לפני חמש שנים ודאי ציערה את מזרחי מאוד.

על אף ששיחק חמש שנים בספרד ונמנה על סגל נבחרת הנוער, מיאן צה"ל להעניק לו מעמד של ספורטאי פעיל, שיאפשר לו להמשיך ולשחק כדורגל. במקום זאת, שובץ לשירות ביחידה קרבית. חודשים ארוכים של בירורים ודחיית שירות הסתיימו בהבנה. "שחקן בשם עמית מזרחי, שנולד יום לפניי הוא זה שקיבל בטעות את המעמד", מספר מזרחי. אותו שחקן, אגב, סיים את מחלקת הנוער של מכבי חיפה ואז שיחק בקבוצה בליגה ג'. שגיאה קטנה בהקלדת תעודת הזהות כמעט וחירבה למזרחי את הקריירה.

מזרחי החל לשחק כדורגל בהפועל עפולה ובגיל עשר עבר לבית"ר טוברוק. שם גילה אותו סקאוט של המועדון הספרדי ויאדוליד וזימן אותו למבחנים לאקדמיה ומחלקת הנוער של המועדון. מזרחי עבר אותם בהצלחה וחתם על חוזה לשש שנים. "נסעתי לשם לבד והיום, בדיעבד, אין לי מושג איך עשיתי את זה", הוא משחזר, "מפחיד מאוד. ילד בן 13, לבד בארץ זרה, זה די קשה. היו געגועים, נער צריך לפעמים את השיחה עם אבא ואימא, אבל התגברתי". אותה נחישות שמזרחי מפגין על כר הדשא, עזרה לו להתמודד עם החיים הרחק מהארץ והוא הפך לשחקן הרכב בקבוצה הנערים והנוער של ויאדוליד, כשהוא משחק מול שחקנים כמו מרקוס אסנסיו מריאל מדריד, אדאמה טראורה שמושאל מברצלונה לוולבס ואנצו זידאן, בנו של זינאדין. "ברוב המשחקים פתחתי בהרכב", הוא נזכר.

מרקוס אסנסיו, יריבו של מזרחי בליגה לנוער. צילום: רויטרס

שנה אחת לפני תום החוזה, הוא חזר לארץ כדי להתגייס לצבא. "היו מחשבות מה לעשות והרבה אנשים המליצו לי לא לחזור", הוא נזכר, "אבל היה חשוב לי לבוא ולעשות לפחות את השירות המינימלי. אבא שלי נכה צה"ל. לא יכולתי להשתמט".

כשחזר ארצה, שיחק בקבוצות הנוער של הפועל חיפה וק"ש ובהמשך בהפועל עפולה, עד שחתם בהפועל. למרות שעדיין לא הגיע לפסגות שיועדו לו, הוא לא מצטער שחזר ארצה. "הכל קורה לטובה", הוא משוכנע, "חזרתי, היום אני קרוב למשפחה ולמדתי הרבה דברים בספרד. אני מאמין שעם הרבה עבודה קשה, אגיע לאן שצריך להגיע. אולי טעיתי כשמיהרתי לעזוב את הפועל חיפה, אבל קיבלתי הצעה מעפולה, הם נתנו לי את הבמה. ברור שרציתי להגיע רחוק יותר, אבל אני מאמין שלאט לאט גם אגיע".