דיוויד אבידור (ב-ב' דגושה). בקרוב הספר? צילום: סער כרמלי הפועל פ"ת

הבלם היהודי/אמריקאי הגיע להפועל פ"ת כשהוא מתפאר בשם דיוויד אבידור (עם ב' דגושה). ואתם יודעים איך זה עובד אצלנו. מהר מאוד הישראלים כבר החליטו עבורו שקוראים לו דויד (כמו המלך) אבידור (כמו יובל, החלוץ של הפועל נצרת עילית).

כנצר למשפחה יהודית, ידע השחקן שאין טעם להביע התנגדות או להסביר והוא פשוט זרם עם העניין ואפילו סיפר בחיוך שיובל אבידור הוא אחיו, אותו מעולם לא פגש. המפגש הראשון שבהם, אגב, הפך לעימות של ממש והסתיים בהרחקתו של החלוץ הצבר. "חיפשתי אותו אחרי המשחק, אבל הוא כבר הלך להתקלח", סיפר הבלם בחיוך.

דיוויד אבידור (הרשמיות מחייבת אותנו לנקוט בשמו, כפי שמופיע בתעודת הזהות הכחולה שקיבל לאחרונה) התאקלם מהר מאוד בישראל ובהפועל פ"ת. בגיל 26 הוא פתח פרק חדש במסע הנדודים שלו סביב הכדור (הארץ) ובעקבות הכדור (רגל) ובינתיים נראה כי מדובר בפרק המצליח ביותר שלו.

קצת פחות מצליח היה משחקה של הקבוצה ביום שישי האחרון מול הפועל עפולה, שהסתיים בתיקו 1:1 מאכזב, כשהאורחים מבירת העמק משווים לקראת הסיום מנגיחה אחרי הגבהת קרן. "זאת הייתה אכזבה", הודה אבידור, "אבל מדהים לראות כמה הקבוצה השתנתה בחודשים האחרונים. עפולה קבוצת צמרת מצוינת ותיקו מולם מרגיש עבורנו כמו הפסד. היו לנו דקות טובות יותר ופחות, אבל צריך לזכור שזה היה שבוע לא קל, שיחקנו שני משחקים וכנראה שנגמר לנו הדלק לקראת סיום המשחק. נכון שחזרנו קצת אחורה בחלק האחרון של המשחק, אבל לאף קבוצה אין תמיד משחק מושלם. יש מומנטומים שמתחלפים. יכולנו להיות קצת יותר טובים".

על שער השיוויון אמר אבידור: "זה מבאס, כי ספגנו שער בדיוק ממהלך עליו אנחנו עובדים כבר הרבה זמן – לא לספוג מהגבהות ומכדורים נייחים. איבדנו ריכוז לרגע ושילמנו מחיר".

התיקו מול עפולה סגר את הגולל על פנטזיות ההעפלה לפלייאוף העליון של הפועל. מאכזב? "הסיבה שהצלחנו כל כך בחודשיים האחרונים, היא שהתרכזנו כל הזמן במשחק הבא", הסביר הבלם, "כך שזה אולי מאכזב, אבל אנחנו כבר מסתכלים קדימה".

 חלום ישראלי

ואבידור צודק. הפועל באמת הפכה קבוצה חדשה מאז הגיע אליה – בתשעת המשחקים בהם הוא משחק בהרכבה צברה הקבוצה 18 נקודות וזאת אחרי שצברה 27 (לא כולל הפחתת הנקודות) ב-20 המחזורים שקדמו לה. יתרה מזאת, ההגנה, שלמעשה התחלפה לחלוטין בינואר, עם הגעתם של אבידור, עומר ורד ודניאל בורחל, ספגה ארבעה שערים בלבד והפכה מאחת הלא יציבות בליגה לכזאת שרק הפועל נצרת עילית ספגה יותר ממנה. איך מתחברים כל כך מהר? "ורד, בורחל וירין חסן הם שחקנים עם הרבה ניסיון בליגת העל והלאומית והם עזרו לי להתאקלם", הוא מסביר, "כולם שחקנים מאוד חכמים וקל לשחק איתם. יש לנו חבורה מאוד טובה ומגובשת, צעירים שמאתגרים את הוותיקים. קבוצה מאוד תחרותית".

הגעת כשהקבוצה במצב מעורפל – מקצועית וניהולית.

"ידעתי שהמצב לא פשוט והמועדון במערבולת. אבל גם ידעתי שהעתיד אמור להיות ורוד, בזכות הקהל שלנו. הוא השחקן ה-12 וזה מדהים לשחק מולו ולמענו. זה מה שקרץ לי באפשרות להגיע להפועל ולהגשים איתה את החלום שלי לשחק בישראל".

גם לך לקח מעט מאוד זמן להתאקלם בקבוצה ובליגה החדשה.

"אני מאוד ביקורתי ומחמיר עם עצמי ועדיין, אני מרגיש שבכל משחק אני משתפר ולומד להכיר יותר ויותר את הסגנון. כששיחקתי בשבדיה ובארה"ב, הכדורגל היה הרבה יותר ישיר – קבוצות חיפשו להעביר את הכדור לאגפים ומשם הגביהו לרחבה. היו גם הרבה כדורים ארוכים. בישראל יותר נותנים לשחק כדורגל. מניעים כדור מאחור, מעבירים לקשר. הכל מסודר. כשלמדתי באקדמייה לכדורגל, ככה לימדו וחינכו אותנו. כך שהיה לי קל מאוד להבין מה מסאי דגו רוצה ממני".

ואיך החיבור עם מסאי דגו?

"הוא אדם מאוד אישי. טוב מאוד בלעבוד עם אנשים. יש לו שלווה פנימית מדהימה. לא היה לי מאמן שכל השחקנים כל כך מכבדים אותו ואת החלטותיו. ראיתי מאמנים בישראל ורבים מהם משוגעים. שחקנים לא אוהבים את זה. מסאי שקט ונותן חופש על המגרש. הוא מבין שלא מדובר פה במשחק "פיפ"א" ואנחנו לא רובוטים. מאחורי כל אימון שלו יש מחשבה. אנחנו לא מתאמנים רק כדי להתאמן. לא תמיד זה מיתרגם על המגרש, אבל כולנו מנסים לעשות כל מה שהוא אומר לנו. הוא יכול להפוך לאחד המאמנים הכי מובילים בארץ".

 "יש לנו קבוצה מאוד מגובשת", אבידור חוגג עם החבר'ה. צילום: סער כרמלי

הקור הפיני

בסוף חודש אוקטובר 2018 קיבל אבידור פנייה מסוכן שחקנים שהציע לו לבוא ולשחק בישראל, בה ביקר מספר פעמים בעבר, כשחקן נבחרת ארה"ב למכביה ולביקורים משפחתיים בנתניה. "הוא ידע שאני יהודי ושיש לי חלום לבוא ולשחק בישראל", סיפר אבידור, "זה תמיד ישב לי בראש. יש לי משפחה בנתניה, תמיד עקבתי אחרי מה שקורה פה ורציתי לחוות את המגורים בישראל. הגעתי בנובמבר למבחנים, מסאי רוצה אותי וכל שנשאר היה לטפל בביורוקרטיה של המצאת מסמכי עלייה".

הוא נולד בשיקגו להורים יהודים שהיגרו לארה"ב מאוקראינה, בה שיחק אביו כדורגל ואף היה חלק מאקדמיה של דינמו קייב. בגיל שמונה הוא החל לשחק בצורה מסודרת ובגיל 16 קיבל מלגה לאקדמיה לכדורגל במינסוטה. מי שנולד בעיר קפואה אחת ועבר לעיר שרק לאחרונה נרשמו בה טמפרטורות של מינוס 50 מעלות, די מגחך מהחורף ה"קשה" שעובר עלינו. "גם היום הגעתי לאימון במכנסיים קצרים וכל החבר'ה צחקו עליי", סיפר למראיין שעטף עצמו בכמה שכבות בעיצומו של יום סגרירי של סוף מרץ.

הוא שיחק באוניברסיטת דייטון, אוהיו ואת השנה האחרונה בקולג' עשה בקרייטון, שנחשבת לאחת מעשר הקבוצות הטובות בליגת המכללות האמריקאית. "קשה לומר שהרמה שם מאוד גבוהה ויש כמה בעיות כמו העובדה שהליגה נמשכת משהו כמו שלושה וחצי חודשים", הודה אבידור.

כשסיים עם האקדמיה, החלו נדודיו בעולם, שהביאו אותו לכמה מקומות מאוד מפתיעים. הקבוצה הראשונה הייתה דאלקרוד מהעיר אופסלה שבשבדיה, שהוקמה לפני כ-15 שנה בידי כורדים שגלו מתורכיה. "הייתי היהודי היחיד בקבוצה שהקיפה שחקנים מכל הדתות והעדות, אבל הדינמיקה בין כולם הייתה מצוינת ולא הייתי צריך להסתיר את היותי יהודי או משהו כזה", סיפר.

שלווה פנימית מדהימה. מסאי דגו. צילום: אורן אהרוני

בחלוף עונה חזר לארה"ב ושיחק בטולסה וניו יורק רד בולז 2, המשחקות בליגה השנייה במדינה. אחד מחבריו לקבוצה היה ברדלי רייט פיליפס, אחיו של שון ובנו של איאן רייט, שחקני נבחרת אנגליה לשעבר.

התחנה הבאה, קפואה עוד יותר – פינלנד. "אלה היו מהחודשיים היותר מטורפים בחיי", הוא מספר, "נסעתי בכלל לחתום במועדון סורי (זאת לא טעות), אבל לא אהבתי את ההתנהלות שם. הייתה לי אפשרות לעבור לפינלנד, אבל חששתי תחילה. זה מקום קר ומרוחק, אך בסוף שמחתי שלקחתי את הצ'אנס". כשהסתיימה העונה בה שיחק בפ.צ. האקה מליגת המשנה בפינלד, הוא חיפש את היעד הבא. ואז הגיעה ההצעה מישראל והשאר – היסטוריה קרובה. "המשפחה שלי מכיר את המצב פה היטב, אבל הרבה חברים שלי שאלו מה לעזאזל אני הולך לחפש בישראל", סיפר בחיוך, "כשהייתה אזעקה בתל-אביב בשבוע שעבר, הם שלחו לי הודעות היסטריות ולא הבינו איך אני שלו נפש. האמת? כשאני הולך ברחוב אני אולי זהיר יותר, אבל זה לא שונה בהרבה מארה"ב. גדלתי בשיקגו, בה שיעור מעשי הרצח תמיד גבוה ואתה תמיד צריך להיות מוכן".

מהרמה בישראל הוא מבסוט מאוד. "כל קבוצה נגדה אנחנו משחקים באה עם התקפה מאוד מוכשרת", הוא מספר, "אפשר לראות שיש הרבה כישרון יחסית לגודל האוכלוסיה. בלאומית יש בעיקר צעירים שיכולים עוד להגיע רחוק".

בלוג וסלטים

כמו כל ישראלי, גם אבידור קיבל לאחרונה את ההודעה לבוחר וב-9/4 יילך לקלפי ויממש את זכותו. כמו רבים מהישראלים, גם הוא מבולבל ועוד לא ממש בטוח מי יזכה בקולו. "אעשה מחקר רציני לפני שאלך ואבחר, לא אלך לקלפי ואקח פתק בעיניים עצומות", הוא אומר בתמימות רבה, "אני יודע שכל המועמדים לראשות הממשלה נמצאים בתחילת השבוע בארה"ב. הם יודעים ללכת למקום בו נמצא הכסף".

עברית הוא עדיין לא יודע והחברים לקבוצה דואגים לסנוט אותו על כך לא פעם. "אני לומד דרך האינטרנט מנהיגות עם דגש על עסקים, כך שאין לי ממש זמן ללכת ללמוד באולפן", מצטדק אבידור. אחד שכתב לא מעט ספרים על מנהיגות בעסקים, הוא האיש הכי חזק בעולם היום. "טראמפ? איזה בחור הוא", אמר אבידור, "נשמע מדבריי שהצבעתי לקלינטון? אין תגובה".

בכל בוקר הוא שורד את הפקקים בדרך מנתניה לפ"ת ולא מתלונן עליהם, אלא על הנהג הישראלי. "בכל פעם שאני בנהיגה, אני מתעצבן מאוד". לעומת זאת, הוא אחד הסניגורים הכי גדולים שתמצאו על אוכל ישראלי. "חברים שלי חזרו מישראלי ואמרו שהאוכל גרוע", סיפר, "זאת טיפשות. מסעדות של "על האש", עם כל הסלטים האלה שפורשים בפנייך. זה נהדר. אבל גם מאוד כבד. אפשר לאכול פעם בשבועיים". מעבר לכך, הוא מת על הישראלים. "האנשים החמים פה הם משב רוח מרענן עבורי", הוא מתפייט, "מקבלים אותך בדיוק כמו שאתה. אחרי כל משחק אני מקבל המון הודעות מאוהדים וזה נותן לי תחושה של מועדון גדול. הציפיות שלהם בהתאם".

את לשונו הפיוטית של אבידור אפשר למצוא גם בבלוג שהוא מנהל כבר תקופה ארוכה, בשם slabby's joint, ע"ש הכינוי שהודבק לו בשנתו הראשונה בקולג'. "התחלתי בפינלנד וזה מנע ממני להשתגע", הוא מספר, "ולהשאיר את חבריי מעודכנים. אני רוצה לעדכן אותו אפילו יותר ואני מבטיח – צפוי פוסט חדש בקרוב. כישרון כתיבה? כנראה. לא למדתי את זה. בקולג' למדתי כלכלה".

יש סיכוי שנהנה מתישהו מספר פרי עטך?

"אני מאוד רוצה. עברתי דברים בקריירה שלי ופתחתי דלתות עבור אחרים. לא תמיד הייתי הכי מוכשר, אבל אני גאה בכך שתמיד עבדתי קשה. כישרון אומר משהו, אבל לא הכל. הימים שלי בפינלנד, למשל, לא היו הכי נוצצים ועדיין – לא נשברתי. זה משהו שיכול ללמד אחרים. להמשיך לרדוף אחר החלום. ואני חי אותו כבר היום – כמה אנשים מקבלים כסף על לעשות את הדבר שהכי אוהבים?"

"מרגיש שמשתפר בכל משחק". אבידור. צילום: סער כרמלי"מרגיש שמשתפר ממשחק למשחק". אבידור. צילום: סער כרמלי הפועל פ"ת

נראה שהדבר היחיד שחסר לו בישראל, חסרה ליתר דיוק -  היא חברתו נטלי, שהתגוררה איתו בפינלנד, אבל שבה לארה"ב. הזוג לא נפגש כבר יותר מחודשיים ובקרוב תגיע בת הזוג ארצה. "זה קשה מאוד, ואנחנו מנסים לדבר כל יום בסקייפ, אבל השעות הפוכות וזה לא פשוט", הוא מתוודה.

מחר (שישי, 16:00) תשוב הפועל למגרש ברמלה, בפעם הראשונה מאז פיצוץ המשחק מול הקבוצה המקומית, שהפעם היריבה תהיה הפועל מרמורק, במשחק שינעל את הליגה הסדירה. "יהיה משחק חזק", מבטיח אבידור, "התיקו מול עפולה נתן לנו אקסטרא מוטיבציה. בלאומית אין משחקים קלים ואנחנו צריכים להתרכז רק בעצמנו. כשאנחנו משחקים את הכדורגל שלנו, אנחנו הכי טובים בלאומית". במשחק, אגב, צפויה אבטחה מוגברת לאור אירועי המשחק הקודם. עומר ורד (צהובים) וטאקויה מוריאמה (פציעה) ייעדרו.

כמה שנים עוד נראה אותך פה איתנו? יש סיכוי שעוד תלבש גם כחול לבן של נבחרת?

"זאת תהיה התגשמות חלום, אבל כרגע אני מתרכז רק בהפועל פ"ת. מקווה שאישאר פה עוד הרבה שנים, טוב לי פה, ואעזור למועדון לחזור לימיו הגדולים. זה המקום בו אני רוצה להיות".