"הבוזזים", כדורגלני הפועל פ"ת חוגגים ניצחון שכולו אופי. צילום: עדי ברקוביץ', הפועל פ"ת

אחרי שני משחקים טובים שהסתיימו בתיקו מאכזב, נגד הפועל רמת גן והפועל עפולה, הפועל פתח־תקוה חשפה ביום שני כל חולשה אפשרית, שמעלה הרבה סימני שאלה לגבי העונה, והראשון שבהם הוא לאיזו הפועל להאמין?
בניגוד לחצי גמר גביע הטוטו ומשחק פתיחת העונה, הפועל הפגינה נחיתות כמעט בכל פרמטר - הייתה רחוקה מהכדור, משחקני היריבה, וכשכבר נוצר מגע, בהגנה נכשלו השחקנים במאבקים פיזיים ובהתקפה הזדמנויות קורצות קרסו בעקבות רמת ביצוע ירודה. הפועל לא גנבה ניצחון מרמת השרון, היא ממש בזזה את נועם שוהם ושחקניו, על רשימת האקסים הבלתי נגמרת בלבן.
לקראת יום ראשון, באשקלון, יהיה מעניין לראות אם מה שראינו ביום שני הוא מה שיש, או שמא מדובר בנפילה מנטלית שכמעט עלתה לקבוצה בשתי נקודות שבמצב מסוים עלולות להיות יקרות מאוד.

כחול, לבן ובלי שחור. שחקני הפועל מודים לקהל בצבעים האמיתיים של המועדון. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת

× × ×
נכון, זאת הייתה בחירת האוהדים, אבל גם בקרב יושבי היציע שבחרו במדים כחול־שחור התעוררה ביום שני התהייה שמדובר בעצם במדים שחורים עם קצת כחול. משהו ברומנטיזציה של אותם מדים מעונת 1993 קיבל טוויסט מבאס במציאות של 2019 והפך את הפועל של האוהדים להפועל שחורת המדים.
אבל לצד ההתמרמרות עלו גם כמה פתרונות לשיפור המצב הקיים, כי הרי לא באנו רק כדי לצקצק - מכנסיים כחולים במקום שחורים או לכל הפחות גרביים בצבע כחול לשיפור המאזן. וכל זה בתקווה שעד העונה הבאה נחזיר את הקבוצה לצבעים האמיתיים שלה: כחול־לבן. ועדיף בפסים.

מלחמת קרדיט על שום מה? האיצטדיון בפ"ת. צילום: אורן אהרוני

× × ×
במסגרת קמפיין הבחירות מפלגת השלטון התפארה באצטדיון 'המושבה' (או בשמו המוכר יותר: "ראש הזהב"), כאחת מתרומותיה הגדולות. ראשית, האצטדיון נבנה מכספי המסים של תושבי העיר, הטוטו ועל ידי ראש העירייה לשעבר, יצחק אוחיון ('העבודה'). אם בכל זאת בליכוד מתעקשים לקחת קרדיט, נזכיר בעדינות: נבנו בישראל אצטדיונים יפים יותר, נגישים יותר ועם חניון שלא סובל מעומס ביציאה בגלל 2,000 אוהדים.