אייל לחמן. צילום: עוז מועלםמוזר מאוד שאנחנו רק שבועות אחדים לתוך העונה וכבר חלו תהפוכות כל כך גדולות במצב הרוח של הפועל ומכבי פ"ת.

מכבי, כביכול, נראתה בדעיכה בפתיחת העונה והפועל בפריחה. כל מה שקרה בתקופת ההכנה לעונה ובמשחקי גביע הטוטו נראה כמתהפך לחלוטין ביום פקודה.

לפני שנעמוד על ההבדלים בין הקבוצות, נאמר מה משותף להן - לשתיהן הליגה הלאומית עושה טוב. שתי הקבוצות יחד מתבססות על שחקני בית, מה שקרה במכבי שנים ארוכות וקצת נעלם בשנים האחרונות ולא קרה בהפועל כבר הרבה מאוד זמן.

לכל אחת משתי הקבוצות הבכירות של פ"ת יש את הייחודיות שלה ונפתח במארחת הפועל. הקבוצה של עמיר נוסבאום מאוד מהירה, מהמהירות ביותר שאני זוכר. עם שחקנים כמו עמית מזרחי, בן לוי, עוז פרץ, בר ירוחם, אמאדו סוקונה ועוד. החוליה הקדמית מתבבסת על מהירות, לטוב ולרע.

אבל מהירות בפני עצמה לא מספיקה. צריך לדעת איך להשתמש בה בצורה נכונה ובהפועל, כך נראה, עדיין לא יודעים בדיוק איך לעשות זאת. קבוצה מהירה צריכה קודם כל הרבה חטיפות כדור. בשליש ההתקפי, המרכזי, לא חשוב איפה. כל הבסיס של סגנון המשחק הזה יבוא לידי ביטוי רק אם יהיו הרבה חטיפות. אין מתפרצת בלי חטיפת כדור. ואת זה צריכים בהפועל לעשות יותר ויותר. עמית מזרחי הוא אולי המצטיין בתחום הזה וייעדר מהמשחק, אבל בר ירוחם יכול בהחלט למלא את מקומו.

עמיר נוסבאום, מאמן הפועל פ"ת. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת

הפועל מתורגלת בשתי שיטות משחק שתלויות בשחקן אחד - רם לוי. כשהוא משחק בקישור הפועל משחקת ב-4:3:3 וכשהוא יורד לעמדת הבלם - 5:2:3. הוא משייט בין העמדות וקובע. אפשר להחמיא לנוסבאום על היכולת הזאת, להזיז שחקן אחד ולשנות שיטה. אולם הבעיה היא שהבלמים שלצד רם לוי, לא ממש מתאימים לשחק בשיטת שלושה בלמים. לא מתן גושה ובעיקר לא יעקב אבבה, שלא יכול לשחק כבלם שמאלי. בלם כזה צריך לדעת להיפתח לקו שמאל, דוגמת עומרי בן הרוש ואוראל דגני, אבל אבבה גם לא שמאלי ברגלו. הכח הגדול שלו הוא באמצע ושם הוא הכי משפיע. חבל להזיז אותו שמאלה.

במכבי, לעומת זאת, המשחק ההתקפה מתבסס על הרבה דריבלים ובידודים של אחד על אחד. לידור כהן, ג'פרי מוג'אנג'י ביה, המגנים דניאל בוסי ודודי טוויטו, דור חוגי ואחרים. המישור הזה נותן למכבי יתרון משמעותי באגפים. המגן הימני של הפועל, יוסף עוודי הוא שחקן מהיר וחרוץ מאוד וכך גם השמאלי בר איבגי, אבל הם חלשים באחד על אחד כשהכדור על הריצפה וראינו זאת היטב בשער שכבשה הפועל קטמון, שהגיעה אחרי שרועי פדידה גבר באחד על אחד על איבגי.

האם הם יתגייסו לדרבי? אוהדי הפועל פ"ת. צילום: אורן אהרוני

החולשה הגדולה של מכבי היא גם היתרון שלה. ברגע שביה עובר לשחק באגף, מכבי מוצאת עצמה עם שניים באמצע מול משולש של הפועל. כשהוא במרכז, יש שלושה על שלושה, אבל שניים מהם (במכבי) יצירתיים ויודעים לייצר. אם הפועל ידעו להדביק את המשולש שלהם בשמירה אישית על אלה של מכבי, הם ינצחו את המאבק במרכז השדה.

לידור כהן, אחד מהכדררים של מכבי. צילום: ראובן שוורץ

אם מכבי תשחק 4:4:2 והפועל תבוא עם עוצמות, היא תנצח את המאבק במרכז.  אם מכבי תבוא, כאמור, עם משולש ובהפועל לא ידעו לעשות את ההתאמות ולהיערך עם שמירות נכונות, יהיו הרבה מרחבים לקישור של מכבי. אפשרות נוספת - הפועל תשחק עם קשר אחורי אחד ושניים בצדדים, זה לא יידבק לה. לא בטוח, למשל, ששחקן כמו נפתלי בלאי, יכול להיצמד לשחקן. יש להפועל כלים לבנות נכון את מרכז השדה ולבטל את היתרון של מכבי, אבל צריך לבנות אותו נכון.

גיא לוזון, מאמן מכבי פ"ת. צילום: אפי שריר

נסיים עם הדברים שהם מעבר לכדורגל - בחדר ההלבשה וביציע.

למכבי יתרון גדול בחדר ההלבשה, בדמות גיא ואבי לוזון. הם מאוד מנוסים במשחקי דרבי ורעבים לניצחון. זאת מעבר להיותם אנשים נלהבים מטבעם. אני לא רואה בהפועל את הדמות שתבוא ותדבר עם השחקנים על מורשת ותסביר להם מה זה דרבי. יש הרגשה שהשחקנים מגיעים לאיצטדיון, רואים את התמונות של כל כוכבי העבר תלויות על הקיר בדרך לחדרי ההלבשה  ולא מבינים מה הם רואים. זה נותן יתרון גדול למכבי.

באופן אישי, התחושה שלי היא שאין התגייסות אמיתית של אוהדי הפועל. הציפייה הייתה שימלאו את האיצטדיון ב-7000 צופים שידחפו את הפועל קדימה,  אבל לא מן הנמנע שאנחנו נחזה במחדל מצידם והיתרון הזה ייעלם.