אל"מ (מיל') נתן ברק העביר ארבע שנים מהקריירה הצבאית שלו כשליח בחברה אזרחית בארצות הברית. בשנותיו שם הוא למד שהאמריקאים טובים בהרבה מאוד דברים, אבל אם הם היו צורה הנדסית, הם היו מלבן מושלם. "כל אחד שם עושה את התפקיד שלו במדויק, לא מחפש לעשות מהפכות ויודע היטב מה גבולות הגזרה שלו", הוא מסביר.

הישראלים, לדבריו, שונים לגמרי. הגיאומטריה עוד לא המציאה את המצולע, שיתאר את אופי הישראלי הממוצע, בעיקר כשמדובר בעולם ההיי-טק, לתוכו החליק ברק בטבעיות מיד עם שחרורו.

"ברגע שאתה ממנה אדם לתפקיד, אתה מיד רואה שהוא מנסה לעשות את העבודה של החבר שלו. זה מוביל לקצת בלגן, אבל גם לפריצת גבולות", הוא מספר, אחרי שביקשתי שיסביר איך לקח חברה שהקים יחד עם שלושה מפקודיו לשעבר, והפך אותה להצלחה בינלאומית בשם "אמפרסט", שכיום הוא משמש בה כמנכ"ל. זו החברה, שבלעדיה כל שיגור של "כיפת ברזל" היה נראה אחרת לגמרי. או שאולי אפילו לא היה מתקיים.

את רוב הפרטים הטכניים השארנו בצד, גם מסיבות של חיסיון ביטחוני ומקצועי, אבל מה שחשוב באמת הוא סיפור ההצלחה הענק הזה, שנולד מחברה קטנה, שחיפשה את דרכה וקבעה את ביתה בחצר האחורית של פתח־תקוה. ומכאן, העולם הוא הגבול.

בדרך ליירוט

בסוף 2003 השתחרר אל"מ ברק (58) מצה"ל. "לאורך הקריירה הייתי מהנדס מחשבים בתפקידים שונים במרכז התקשוב של החיל", מספר ברק, שאף זכה בכמה וכמה פרסים על הישגיו בצבא, ובראשם הקמת ענף שליטה ובקרה של חיל הים.

"עד אז היו הרבה מערכות שליטה ובקרה שונות – מטוסים, מסוקים, שליטה חופית, צוללות, שייטת 13, סטי"לים ועוד. הובלתי מהלך שאיחד את כולם בכפיפה אחת. זה אפשר לחיל לעבוד באופן משותף, בתיאום שמאפשר לכולם לתרום בצורה מיטבית לבניית הכוח והפעלתו".

כמה חודשים לאחר השחרור נולדה בפתח־תקוה "mPrest מערכות", אותה הקים יחד עם שניים מפקודיו לשעבר, לצד חבר נוסף מחיל האוויר.

למה פתח־תקוה?

"החברה הקודמת ישבה ברמת גן, אבל מהר מאוד עברנו לפה. החברה ממוקמת בצורה מדהימה, קרוב לכביש 6, מה שמאפשר גישה נוחה צפונה ודרומה. אנחנו לא צריכים לשלם את המחיר של כניסה לתל אביב. זה נוח לנו וללקוחות. בכלל, זו עיר עם פוטנציאל אדיר – אתה מרגיש בתוך העסק, אבל נמצא מחוץ לבלגן של תל אביב. אנחנו לא מתלוננים".

השלושה (מלבד ברק) הקימו קודם לכן חברת הזנק בשם "אמפרסט טכנולוגיות", שלא מצאה את דרכה ונסגרה. השם, אגב, מתייחס גם למונח מקצועי וגם למילה האנגלית impress (מרשים). למעשה, ברק "איזרח" את התכנית שהגה בחיל הים.

"מחברת תוכנה החלטנו להפוך לחברה שעוסקת בעיקר בשליטה ובקרה", הוא מסביר. "הפכנו לחברה שמספקת מוצר".

שליטה ובקרה, אלה צמד המילים שחוזרות בשיחה עם ברק פעם אחרי פעם. מה זה אומר? "במבט מגבוה - אם עד היום החברות השקיעו המון במערכות ניהול המידע שלהן, כיום הן משקיעות בתפעול הארגונים. אנחנו מפעילים את הארגונים בצורה הרבה יותר יעילה וחכמה עם מערכת שנותנת תמונה אמיתית בזמן אמת ובהינתן אירוע, מפעילה את מי שצריך בין רגע".

ההצלחה של החברה לא היתה מיידית. עשר שנים חלפו עד שהצליחה לגייס הון משמעותי ממשקיעים חיצוניים. אבל אין ספק שגולת הכותרת של עבודת החברה היתה המעורבות הפעילה בבניית מערכת "כיפת ברזל", שנדמה כי אין צורך להרחיב על חשיבותה למדינת ישראל. mPrest אחראית על אחת המערכות החשובות ביותר במערכת – זו של השליטה והבקרה.

"המערכת שלנו אוספת את המידע מהחיישנים, מעבדת אותם, מחליטה שמדובר באיום קונקרטי ולא במטוס או במסוק, מעריכה את נקודת הפגיעה של האיום ומייצרת את פיתרון היירוט הנכון", מסביר ברק.

"את השלבים האלה, עד ההחלטה להוציא מיירט, המערכת אמורה לעשות תוך פחות משנייה. עד היום המערכת יירטה מספר טילים בשיגור אחד, והיא מסוגלת להרבה יותר, מבלי לפרט כמובן. מערכת 'כיפת ברזל' עדיין לא הראתה, ולו שמץ קל, מהיכולות שלה, ואני מאמין שהיא תוכל לעמוד בכל איום שיעמוד מולה. לפי העיתונות, אחוזי היירוט היו מעל ל-90 אחוז הצלחה, וברבות הימים יעלו גם מעל 95 אחוז. לצד זאת, עדיין צריך להישמר, וכשיש אזעקה צריך להתגונן ולא ללכת לצלם את היירוטים".

לא האמינו

מסקר שערך לאחרונה משרד המדע עולה כי מרבית הישראלית רואים ב"כיפת ברזל" את ההמצאה הישראלית החשובה ביותר, אפילו לפני "וויז", "דיסק און קי" ושאר המצאות פרי המוח היהודי הקודח.

"קשה לשים בשורה אחת את 'כיפת ברזל' מול שלל המצאות שהתברכנו בהן", אומר ברק, "אבל אין ספק שהיא שינתה את מאזן הכוחות באזור. אם עד היום אפשר היה לאיים עלינו ולהגיע להישגים על ידי ירי רקטות, כיום מבינים שיש לנו פיתרון טוב ואנחנו יכולים לנהל את חיינו בצורה שונה מאשר, למשל, במלחמת לבנון השנייה. 'כיפת ברזל' השפיעה יותר מכל על האזרח הפשוט. אנחנו גאים מאוד להיות חלק מהתהליך החשוב הזה. זו זכות מאוד גדולה.

"מעל לכל, הפרויקט הזה מוכיח את העוצמה שיש למדינת ישראל, כשכל הכוחות עובדים ביחד. הפרויקט נוהל בצורה מדהימה על ידי כל הגורמים. שמנו בצד את האגו ורצנו קדימה לקראת המטרה. כשהפוליטיקה בצד, אפשר להגיע להישגים מדהימים ואני בטוח שאפשר להשיג כך עוד ועוד".

למה "כיפת ברזל" לא נולדה קודם לכן? הרעיון היה קיים, כמו טילי ה"פטריוט" שניסו להגן על ישראל במלחמת המפרץ.

"הפטריוט לא עבד. על הרבה רעיונות גדולים אפשר היה לומר 'איך לא חשבנו על זה קודם'? בדיעבד, אפשר לומר הרבה דברים. בתהליך עצמו, גם בחיל הים, היו הרבה שטענו שמדובר בשטות. הרעיון של כיפת ברזל אולי היה קיים, אבל הביצוע אינו מובן מאליו.

"היו הרבה פטנטים של רפא"ל, אתגרים מטורפים בשלל תחומים. כל אחד מהרכיבים נחשב למוביל מסוגו בעולם, ולכן כשהגיעו גורמים מהארץ ומחו"ל לבחון את המערכת, הם לא האמינו שהמערכת תעבוד. אנחנו לא יכולים לקחת כמובן מאליו את זה שהעסק עובד בצורה המיטבית בה היא עובדת. אין שום מערכת דומה לה בעולם. נעשתה פה פריצת דרך משמעותית.

"לאורך התהליך, עלו הרבה סימני שאלה. היו פרויקטים כמו ה"נאוטילוס" (קרן לייזר), שאמור היה לעבוד, אבל היו בו המון מגבלות. החשש היה ששוב יושקעו מאות מיליוני דולרים ובסוף ניתקע בקיר. היו לא מעט סיבות למה זה לא יעבוד. אני שמח שהתקבלה החלטה ללכת על זה, עם כל הסיכונים. היינו חייבים זאת לתושבי מדינת ישראל".

אתה היית משוכנע שהמערכת תעבוד?

"אין פרויקט עם אפס סיכון, אבל משלב מאוד מוקדם היה ברור שזה יעבוד, כשראינו שהרכיבים מתחילים לנגן ביחד. מהצד של מערכת השליטה והבקרה, היה לי ברור שזה יעבוד, כי לא מדובר בלשנות את הפיזיקה, אלא בפלטפורמה הכי מתקדמת מסוגה, שידענו בדיוק מה לעשות איתה. בנושאים אחרים, כמו יכולות גילוי מכ"ם ותמרון טיל היו סימני שאלה רבים שלשמחתי נפתרו בצורה הכי נכונה.

"היו שחשבו שהמערכת לא כדאית. יש שטוענים שמדובר ברמאות ובמשחקי מחשב, והטילים מתפוצצים באוויר. מי שמבין איך המערכת עובדת, וכמה אנשים מעורבים בתהליך, מבין שזה לא רציני לחשוב שאנחנו מרמים".

מתח גדול

באפריל 2011 רשמה כיפת ברזל את היירוט המוצלח הראשון שלה. התקופה שלפניה היתה מוזרה למדי עבור ברק ושאר המפתחים. מחד, אחרי כל הניסויים המוצלחים, היה רצון עז לראות את המערכת פועלת בשטח. מאידך, אף אחד לא באמת רוצה שטילים יתעופפו לעבר ישראל, ושאזרחיה ייאלצו להימלט למרחבים מוגנים.

"מהרגע שהמערכת הפכה מבצעית המתח היה גדול", הוא משחזר. "אנחנו כמובן מתפללים שלא יצטרכו את המערכת שלנו. אנחנו נצליח לשרוד, גם אם לא נמכור כיפות ברזל. עשינו הרבה מאוד ניסויים לפני שיצאנו לשטח. ראינו את היירוטים קורים בשדה הניסויים, וחיכינו שיהיה ירי מעזה כדי לוודא שהיא עובדת בשטח. זה היה אירוע מוצלח ומשמח.

"לא ראינו בפרויקט הזה עוד פרויקט בחיינו. זה לא היה אירוע פיננסי לאף אחד מהמשתתפים. כולם השקיעו שעות ארוכות יום יום במשך שנים, מעל ומעבר למה שמשתלם כלכלית. כשאתה רואה את זה מצליח ואתה מציל חיים, זה משתלם הרבה יותר מכל סכום שהוא".

למרות ההצלחה המרשימה בשמי ישראל, ברק רואה בכך רק שלב בדרך להצלחה עולמית. "ברור היה לנו מראש שאנחנו רוצים להיות חברה בינלאומית", מספר ברק.

"ישראל היא מדינה קטנה, עם חברת חשמל אחת, חברת מים אחת ושוק קטן למדי. ישראל משמשת כמעין מעבדת ניסויים שלנו. כשזה יעבוד פה, נעבור לעולם. כשהתחלנו להתעסק עם "כיפת ברזל", שמנו בצד את כל ההזדמנויות הבינלאומיות שנקרו בדרכנו. היה ברור שאם נצליח, זה יביא לנו עוד הרבה הצלחות בחו"ל.

"מרגע שירד הלחץ של "כיפת ברזל", פתחנו את מערך השיווק והמכירות. זה נשמע מוזר, אבל באמת לא היה לנו מערך כזה קודם לכן. הפכנו לגמרי את ההתנהלות שלנו. נסיים את השנה עם כעשרה אנשי שיווק בעולם. זה שינוי מאוד משמעותי ומהותי".

רשימת ההצלחות הבינלאומיות של החברה כבר מתחילה להיות ארוכה ומפורטת, וכוללת בין השאר הקמת תשתית ומערכות שליטה ובקרה להגנת גבולות והגנה אווירית במדינות אסיה, דרום אמריקה ובריטניה.

אחת העסקאות המרשימות ביותר שעשתה החברה לאחרונה היתה מול רשות החשמל של מדינת ניו יורק. "המערכת חוזה מתי השנאים, שכל אחד מהם עולה עשרות מיליוני דולרים, עומדים להישרף. הנזקים משריפה כזאת הם אדירים", מספר ברק.

מתברר כי אפילו במדינת הענק הודו ובמזרח הרחוק משתמשים במערכות השליטה והבקרה שנולדו בפתח־תקוה. "אנחנו מאפשרים ללקוחות שלנו לשים את השכל שלהם בתוך המערכת, מבלי לעבור בכל פעם מחדש הגדרות של דרישות", הוא מסביר. "אלה מהלכים דרמטיים. מחירי החיישנים יורדים בצורה משמעותית והם מאפשרים פריסה רחבה, שנותנת את התמונה הכי מדויקת שאפשר. אנחנו מאפשרים להם למעשה לעשות מה שהם רוצים עם המידע בזמן קצר".

כשאתה מגיע לחברות בעולם מישראל, האם זה יתרון בשל היותה מעצמת היי-טק או חיסרון בשל מצבה הפוליטי?

"יהיו מקומות שיעדיפו לא לקנות מאיתנו, שלא ימהרו להכניס ישראלים לתוך הקרביים שלהם. ישראל ידועה ביכולות הטכנולוגיות הגבוהות שלה. לא ייקחו זאת מאיתנו, ויש מדינות שמעדיפות לקנות מישראל מאשר מהאמריקאים. אנחנו באים עם שם מאוד טוב. 'אמפרסט' מגיעה גם עם ההילה של כיפת ברזל. בכל הקשור לטכנולוגיה, ישראל יכולה להסתובב בעולם בגב זקוף".

המשימה הגדולה הבאה של החברה היא "העיר החכמה", בשיתוף עם חברת בזק. מהי עיר חכמה? שילוב בין טכנולוגיות מידע ותקשורת באופן מאובטח במטרה לנהל את נכסי העיר, כמו מערכות מידע מקומיות, בתי ספר, ספריות, מערכות תחבורה, בתי חולים, תחנות כוח, תשתיות הולכת מים, אשפה, אכיפת חוק ושירותים קהילתיים אחרים. 

"בזק יכולה להתחבר לכל דבר שהעירייה מנהלת והכל בזמן אמיתי", מסביר ברק. "העירייה תוכל כך לנהל את עובדיה טוב יותר והתושבים יוכלו לקבל תמונה טובה יותר. כל עיר תוכל לנהל את העניין כפי שתרצה. לא יהיה צורך להתקשר יותר למוקד העירוני. הכל יהיה בלחיצת כפתור, כולל אפילו איתור מקום החנייה הקרוב ביותר". בראשית חודש אפריל יהפוך העניין למבצעי בעיר מודיעין ובהמשך, מקווה ברק, יגיע לכל הערים בארץ.

כשהתחלתם, האמנת שתגיעו למקומות האלה?

"חברים אמרו לי 'אתה הולך ל'סטארט-אפ'. אמרתי שהתשובה שלילית, שאני הולך לחברה קטנה שתהיה גדולה. אני לא סטארט-אפ וגם כיום, אחרי שגייסנו הרבה כסף, אנחנו לא מתנהגים ככאלה. אנחנו רוצים להיות חברה מובילה בתחומה. בתחום ההגנה, יש הכרה בינלאומית ביכולות שלנו, בפיתוח ובתשתיות. אני מאמין שיש לנו את הטכנולוגיה הטובה ביותר, ואנחנו רוצים להתעמק יותר בשוק האזרחי. עכשיו צריך להשקיע בשיווק ומכירות".

איך עושים את הזינוק הזה?

"קודם כל, זו הנחישות שלנו הישראלים, שעובדים קשה משחר ילדותנו כדי להגיע להישגים. כשמשווים את ההיי-טק הישראלי למקומות אחרים, אנשים נותנים בו את הנשמה ורוצים להגיע להצלחות. אנחנו ידועים כ'אומת הסטארט-אפ', כי יש פה אנשים רעבים מאוד להצלחה, עם רצון לעשות, לשנות, להשפיע".

שבירת כללים לא בדיוק נשמעת כמו דפוס פעולה רצוי בארגון כמו צה"ל, אך ברק מפתיע ומספר כי ההיפך הוא הנכון. "בעולם הטכנולוגי, הצבא יחסית חדשני", הוא מתאר.

 "בחיל הים, בגלל שהוא קטן ועני במשאבים, כל מי שרצה לדחוף קדימה, נתנו לו להתבטא ולרוץ. מדובר בארגון קטן ביחס לחיל האוויר או יחידה 8200 של המודיעין. מעודדים את החשיבה החופשית, כפי שנתנו לי לפתח את מערכות השליטה והבקרה.

"עשינו דברים מדהימים בחיל הים, שעל רבים מהם אי אפשר לדבר. מה שקורה אצלנו הוא ברמות הכי גבוהות בעולם, וזה בזכות אותה יצירתיות, שאף אחד לא עצר. "חלק גדול מההצלחה הישראלית בעולם הטכנולוגי נובע מכך שאנשים כמוני קיבלו את החופש להתנסות ולפנטז בצבא. לקחנו את מה שלמדנו בצבא והפכנו אותו לאזרחי. יש עשרות דוגמאות לחברות, שהחלו עם ידע עקרוני שרכשו בצבא, והפכו לטכנולוגיות מתקדמות. צריך גם ליהנות מהמצב הביטחוני שלנו, אי אפשר רק לסבול ממנו".

אתם מתכננים אקזיט בסגנון "מובילאיי", שנמכרה ב-15 מיליארד דולר?

"אני מניח שהחברה תצא להנפקה מתישהו. אשתי אמרה שאם הם מכרו ב-15 מיליארד, אנחנו יכולים ב-30. אני מרגיע אותה. זה לא עובד ככה. רעיון פשוט, עם מעט טכנולוגיה, יכול להיות שווה יותר מרעיון מתוחכם ומתקדם. כולנו גאים ב'מובילאיי', והלוואי ויהיו עוד הצלחות ישראליות דומות, אבל אנחנו לא ממהרים. בניגוד להרבה חברות, לקח לנו עשר שנים לגייס כסף.

"ידענו מה אנחנו רוצים להשיג, ידענו גם שנצליח ולכן לא מיהרנו. הגישה שלנו שונה. אנחנו מעדיפים לייצר חברה מצליחה וצומחת. יש לנו משקיעים שירצו לממש את הרווחים שלהם, אבל רובם לא מחפשים רווח מיידי. לי אישית מאוד נוח לא למהר לשום מקום. בוא נעשה את הדברים הכי יפים וטובים בעולם ונתפרנס מזה בכבוד".

יש לך הערכה לגבי השווי?

"אנחנו משתדלים להיות צנועים, כך ש-15 מיליארד דולר זה לא יהיה. אם יהיה מיליארד, גם אהיה מרוצה, כשהתכנית שלנו מכוונת לאזור החצי מיליארד. כמובן שיש אפשרות שנעלה על איזשהו רעיון מהפכני שיקפיץ את הסכומים. אם אתה לא רוצה לבנות תכנית לטווח ארוך מדי, ושהאקזיט לא יהיה בעוד 20 שנה, אז הכיוון הוא לאזור החצי מיליארד".

בתוך כל הריצה הזאת קדימה, נותר לך זמן למשפחה, לילדים ולעצמך?

"אנחנו עובדים סביב השעון, עם מעט שעות שינה. אם אין מערך תומך של אישה וילדים, זה יכול להיות אסון. האישה דואגת להסיר ממני כל דאגה חוץ מהעבודה, וזו ברכה. מאוד חסר לי הזמן הזה לנשמה וכאדם דתי במהותו, אני מכניס את הנשמה בעיקר בשבת. הייתי רוצה לעשות הכל, אבל צריך לבחור".