כשרימון חייט (46) מפתח־תקוה עזב לפני 18 שנה את קיבוץ תל יוסף בו נולד וגדל, הוא קיבל 6,000 שקל, איתם יצא לדרכו העצמאית בעולם. על הדרך הוא עשה תארים בכלכלה ובמנהל עסקים, עבד בחברות היי-טק בניתוח ובניית מסדי נתונים ופגש שם לראשונה את הבנקים, להם ייעץ מטעם החברה.

בהמשך קבע את עבודתו בבנק הבינלאומי ומשם עבר לקבוצת דוד לובינסקי, המוכרת יותר כחברת יבוא רכב המחזיקה גם בחלק מהשליטה בבנק איגוד. המעבר, הוא מסביר, מהיי-טק לבנקים לא היה חד במיוחד, להיפך. "יש חוסר הבנה גדולה לגבי מה שבנק עושה", הוא אומר. "בנק למעשה מוכר רישיונות תוכנה. כשאתה עושה תוכנית חיסכון, השתמשת בתוכנה.

"כל עניין הסניפים והעובדים מסביב זו תפאורה. זו התייחסות שונה ממה שמקובל לחשוב", אומר חייט כשהוא חוזר שוב ושוב על המשפט האחרון במהלך הראיון. גם הבנקים יוזכרו לא מעט. הצעיר שעזב את הקיבוץ ללא רכוש משלו מחזיק כיום בחמש דירות להשקעה, לקח שבע משכנאות ולאחרונה גם הפך לסופר החובק את ספרו הראשון - "משכנתא יעילה" (הוצאת מדיה 10), שמוגדר כ"חושף בגובה העיניים את הסודות שהבנקים מסתירים מהציבור".

החשיבה מחוץ לקופסא של חייט מוליכה אותו כיועץ משכנתאות, ואותה הוא גם מיישם בביתו, למשל, באמצעות שתי בנותיו שלומדות במסגרת ביתית ולא הלכו מעולם לבית ספר או גן.

"לא גורו גדול"

מרבית השאלות ששאלתי את חייט היו שאלות תם. כמוני, כך גם האדם הפשוט שמגיע לעולם המשכנתאות ובכלל מול הבנקים, מגיע כתמים ולרוב חושש מהלא נודע. בבורות הזאת מנסה חייט להילחם, הן בעבודתו הנוכחית כיועץ משכנתאות והן בספרו החדש. שאלת תם שכזאת היתה מדוע צריך בכלל יועץ משכנתא חיצוני לזה שהבנק מספק.

"באחת ההרצאות שאני מעביר, יש קטע שמדבר על איך שימוש במילים מסוימות עלול לגרום לנו לבלבול", הוא מסביר. "השתמשת במילה יועץ משכנתאות, אבל המילה הנכונה מבחינת הבנק היא 'מוכר' משכנתאות. אותו יועץ נמדד ומתוגמל על פי גובה המשכנתא שיביא לבנק. ככל שהיא תהיה גבוהה יותר, היא תהיה טובה יותר עבורו ועבור הבנק. זה לא האיש שאתה רוצה לצידך, כשאתה לוקח התחייבות ל־30 שנה עם הרבה מאוד כסף.

"אנשים טועים לחשוב שלעובד הבנק תמיד יש השכלה כלכלית. בסופו של דבר, זה לא תמיד המצב. אם תסתכל על מודעות הדרושים, לא פעם תמצא דרישות סף מאוד נמוכות. אחד הבנקים דרש עבור משרת יועץ משכנתא ניסיון במכירת סלולר. למה סלולר? אין לדעת. כשאני לוקח את אחת ההחלטות המשמעותיות בחיי זה לא האיש שהייתי רוצה שייעץ לי בנושא".

את דרכו בעולם הנדל"ן החל חייט לפני כ־15 שנה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בזמן שעולם הנדל"ן היה בשפל עמוק. "התחום היה אפוף בפשיטות רגל של קבלנים ובירידות מחירים דרסטיות", הוא משחזר. "אני לא חושב שאני איזה גורו גדול, אבל היה לי הרבה מזל. לא הרגשתי שאני נכנס לעולם במשבר. גם היום אני לא ממליץ לאנשים להקשיב לתחזיות, אלא לפעול על פי המצב ביום האפס. אם קניתי דירה בקרית אונו ב־400 אלף שקל, אמרו לי שאני אידיוט שאני קונה בקומה רביעית בלי מעלית ואף אחד לא יבוא לגור שם. היום יגידו לי אותו דבר על מיליון שקל לאותה דירה".

מאיפה התעוזה לקחת שבע משכנתאות ולהתחיל לקנות דירות להשקעה, כשאתה בן 30 ודי חסר ניסיון?

"זו הרפתקה לא קטנה, אבל בניגוד למי שגדל בקיבוץ, אבא שלי היה מאוד לא מקובע ונתן לי המון דחיפה לעניין. כמה מהדירות קניתי יחד עם חבר, כך שיש דחיפה נוספת וגם הסיכון מתחלק. לקחתי שבע משכנתאות ועם הזמן התחלתי לייעץ לחברים ומשפחה. בהמשך זה הפך למקצועי העיקרי. אנשים מפחדים מכל מה שלא מוכר להם. אנחנו מתוכנתים מגיל אפס ללמוד טוב ולקבל ציונים טובים, מה שיאפשר להמשיך ללימודים גבוהים כדי לקבל עבודה ולהיות שכיר. אנשים מפחדים מכל מה שפורץ את המסלול".

"הבנק אינו אויב"

הספר החדש נולד מתוך עבודתו כיועץ משכנתאות. "החזון שלי היה להיות מקור ידע גם עבור מי שלא הגיע אליי כלקוח, כך שאוכל לעזור לאנשים להתמודד טוב יותר מול התאגידים הבנקאיים", הוא מספר. "התחלתי לכתוב מאמרים מדי כמה שבועות באתר שלי ולהפיץ את הידע. בכל פעם נוסף עוד פרק, עד שנוצר נפח מספיק לספר.

"המטרה היא לאזן בין הידע שמגיע איתו האזרח לזה שיש למוכר המשכנתא. מספיק שתבוא עם שפה ומינוחים מקצועיים, ההתייחסות אליך תהיה שונה. כשאנשים הולכים לקנות רכב, הם בודקים מה הצרכים המשפחתיים והכלכליים ואחר כך מתחילים משא ומתן מול המוכר. מעטים האנשים שעושים תהליך דומה עם משכנתא, אבל מול מוכר דנים על מחירים, לא מקבלים עצות".

אתה מתאר מציאות לפיה הבנק הוא מעין אויב של הלקוח.

"הוא לא בא נגדך, אלא פשוט רוצה למכור במחיר גבוה ולהרוויח. אם תיקח את נייר הטואלט שמונח על השולחן שלי, מי שייצר אותו רצה למקסם את הרווח עליו. הוא לא בא נגדי, אלא סיפק לי מוצר שמאוד חשוב לי. הבנק אינו אויב שלי, להיפך. הוא שותף עסקי. כל הרעיון של הלוואות נובע מחוסר הסבלנות שלנו. אם היתה לנו סבלנות, היינו חוסכים ובגיל 70 קונים דירה. בגלל שאנחנו כל כך תלויים בבנקים אנחנו מפתחים קשר רחב יותר. בגלל זה היינו מוכנים לקבל מנכ"ל בנק, שמרוויח שמונה מיליון שקל בשנה, לעומת מנכ"לים אחרים שמרוויחים פחות. התפיסה שלנו לגבי כסף היא כמעט מיסטית".

אז למה אנשים כל כך מפחדים מהבנקים?

חייט חושף גם את אחד הסודות המקצועיים של הבנקים - התלבושת האחידה וסיכת היחידה. "יש מקומות שאתה נדרש למלא בהן פקודות מבלי לחשוב יותר מדי, וברבים מהם אתה נדרש ללבוש תלבושת אחידה. כשאתה נכנס למדים, אתה באווירה מסוימת וברמת צייתנות הדדית גבוהה. כלומר, אתה מציית ומצייתים לך. במקומות עם רמת סיכון גבוהה, כמו בצבא או בחדר ניתוח, מקפידים להיראות אותו דבר. זה מכניס למסגרת צייתנית. כשעובדי הבנק שמים חליפות ועניבות זהות ולכולם דש דומה על הבגד, מי שמולך צייתן יותר. באופן הזה הציבור מזהה את הפקיד הפשוט עם המנכ"ל הבכיר".

איך מבטלים את ההשפעות האלה?

"מגיעים עם ידע. אם זורקים לך מונחים שאתה לא מכיר - תשאל. או, למשל, כשאומרים לך לקחת הלוואה עם ריבית כדי לכסות את המינוס תדע שזה קשקוש מוחלט. הפקיד עצמו לא יודע אם בעוד שלוש שנים אהיה במצב שיש לי יותר חובות לבנק".

חייט מציג פרסומת של אחד הבנקים, בה נאמר 'שמור מרחק מהמינוס, קח הלוואה'. "כאילו מינוס זה שלילי והלוואה זה חיובי", הוא אומר. "לא מזכירים שהלוואה זה עוד חוב לבנק. יש עוד מילים שמקלות עליהם לעשות עלינו מהלכים. אנחנו עושים עסקאות גדולות פעמים בודדות בחיים. להם יש המון אנשים כמונו בכל יום".

בגלל הסיבות האלה הבנקים הפכו להיות מהגופים היותר מושמצים בחברה הישראלית.

"לדעתי הם איבדו את הבושה. ככל שהציבור יהיה יותר מודע לדברים, הגופים הגדולים יהיו פחות נצלניים, ירוויחו פחות ויהיו להם פחות עודפים להתפרע עם משכורות עתק".

הספר מוגדר כחושף סודות שהבנקים מסתירים מאתנו. אתה לא חושש?

"יש לי סיבה לחשוש כי אני יועץ משכנתא והולך בשם הלקוחות שלי לנהל איתם משא ומתן. הם שותפים עסקיים שלי. אם תשאל את רוב התושבים במדינה מה הגוף החזק ביותר, הם יגידו לך שהצבא או הכנסת. מעטים יגידו את התשובה הנכונה, שהיא המערכת הבנקאית. זו בעיה שלא ייחודית רק לדמוקרטיה הישראלית, אבל אני בחרתי שלא לחשוש".

יש סיכוי שמערכת היחסים בין האיש הפשוט והבנקים תהפוך לצודקת יותר?

"הסודות בעולם הולכים ונעלמים. לא מזמן טסתי לכנס בפירנצה, כשאת כל הארגון עשיתי לבד. בעבר לא היה עולה על הדעת לעשות זאת בלי סוכן כי כל המידע היה אצלו. לאט-לאט כל מי שעוסק רק בתיווך, כמו הבנק שלוקח פיקדון מאחד ונותן אותו כהלוואה לאחר, הולך והופך מיותר. כשבנקים פותחים סניפים דיגיטליים, הם בעצם אומרים שהעובדים שלהם מיותרים. אין סודות, הכל אלגוריתמים שקופים. רק הייעוץ החיצוני ישרוד כי אף אלגוריתם לא יידע לענות על שאלות שהן מעבר לבסיסיות".

"בתוך מטריקס"

באנגליה, מספר חייט, הוחלט כי ייעוץ משכנתא יהיה שירות שהמדינה נותנת מחוץ לבנק.

האם מדינה במשבר דיור עמוק כמו ישראל לא נדרשת להעניק שירות דומה לתושביה?

"לא היתה מודעות לעניין עד כה, גם מקבלי ההחלטות חשבו שהבנק הוא חבר".

חבר של מקבלי ההחלטות?

"אני תמיד מעדיף לדבר על טיפשות ולא על זדון. הבנקאות נתפסה כעניין עם ערך חברתי. גם מבחינת החוק, לבנק יש חובת נאמנות ללקוח, מה שאין לחברות מסחריות אחרות. המשמעות היא שאם אתה מגיע בחוסר ידע, לבנק אסור לנצל את זה. אלא שזו הגדרה רחבה, שאין באמת דרך לקבוע מתי היא מופרת. בחצי השנה האחרונה התאגדנו למעלה מ־200 יועצי משכנתאות במטרה להעמיק את הידע, להפיצו לציבור ולקבוע אמות מידה מקצועיים".

חוסר הידע הזה, עליו מדבר חייט, נוגע לא רק לאנשים הפשוטים. "עשיתי שני תארים הקשורים לכלכלה ולא דיברו איתי מילה על משכנתא", הוא מסביר. "כשאתה לומד על הלוואות בתואר ראשון ושני, אתה לומד מספרים מתורגמים ברובם, שאין התמקדות בבעיות שיש אצלנו. זה עולם שיש בו מעט מאוד ידע, למרות שהמשכנתאות קיימות עוד מתקופת חז"ל והמילה מופיע במשנה.

"ברגע שאתה מתחיל להבין את המספרים אתה מרגיש כאילו חיית בתוך מטריקס. כשהתחלתי לעשות את החשבונות בעצמי ולא להיתלות באלה של הבנקים, חשתי כאילו על העולם שלי עד אז היה מדומין. כשהעיניים נפתחות, נוצר צמא גדול יותר. ושוב, הבנקאי לא שיקר אותך. בבנק הוא הלך לסדנאות שאימנו אותו למכור. זו מערכת שעוטפת את כולנו ואנחנו הקורבנות שלה. השליחות שלי היא לתקן".

כיום חייט מתגורר בבית פרטי עם חצר רחבת ידיים בשכונה ממוצעת בעיר, ומשכיר שתי דירות עם שותף בחולון, ודירות בעפולה וקרית אונו.

הפעולות שנעשות בשנים האחרונות, כמו מס על דירה שלישית, יכולים לפתור את המשבר?

"אין ניסיון אמיתי לפתור את המשבר, אלא להסיט את האש מהמערכת הפוליטית ל'מרושעים שגנבו את כל הדירות מהציבור'. השאלה שצריכה להישאל היא איך ייתכן שהאוכלוסיה עלתה משמעותית מאז אמצע שנות ה-90', ובכל זאת, אז הצליחו לבנות הרבה יותר ממה שבונים היום? איך זה קורה ומי עוצר את המשך הבנייה? כללי הכלכלה הבסיסיים הם שככל שיהיו יותר דירות, המחיר שלהם יירד. לטעמי, הפיתרון נמצא בהאצת הבנייה. בנו מערכת שלמה של מסים עבור אולי 30 אלף איש. בנוסף, המיסים מוטלים לפי כמות הנכסים ולא הערך שלהם. אין בכך שום היגיון".

ההתעקשות ללכת בניגוד לזרם מתבטאת לא רק בחייו המקצועיים אלא גם בחייו האישיים. שתי בנותיו מעולם לא למדו במסגרות רשמיות. "את רוב הדברים החשובים באמת לחיים לא מלמדים במסגרות האלה", הוא אומר. "יש להן פעילויות בנושאי מדע, טבע, מוזיקה, לדעת איך להסתדר ברחוב ולהתגונן אם מישהו מניח עלייך יד. את זה לא לומדים בבית ספר. הן לומדות לצד ילדים נוספים כמוהן. יש כמה עשרות משפחות כאלה בגוש דן".

אתם לא חוששים שייווצרו להן פערי ידע?

"אני לא חושש מכך שהן לא יידעו לפתור משוואות ריבועיות. גם אני, שעוסק במספרים, לא יודע לעשות זאת. אני שמח שיש להן עולם ידע הרבה יותר רחב. הן קוראות המון ומעשירות את עולמן. הייתי ואני עדיין תולעת ספרים, אבל בתיכון הפסקתי לקרוא כי היתה בגרות בספרות. כשאתה מכריח ילד ללמוד מתמטיקה, הוא לא יבקש בנסיעה ארוכה לשחק בחידות מתמטיות".

אילו תגובות יש מהסביבה?

"הרוב לא שואלים על הידע החסר, אלא על העניין החברתי, כמו זה שהן לא מוקפות בילדים. אם זו המטרה של בית ספר, אז ההפסקה היתה צריכה להיות 40 דקות ושיעור חמש דקות. רוב הזמן הבנות שלי משחקות וקושרות קשרים חברתיים עם בני גילן".

ומה עמדת משרד החינוך בנושא?

"החוק מחייב לשלוח למוסד של המדינה או לבקש היתר לעשות זאת אחרת. הקושי שאתה נדרש לעבור הוא לארח פעם בשנה מפקחת של משרד החינוך לכוס קפה. צריך להציג תוכנית, אבל אין מגבלות של ממש עליה. רק מוודאים שאתה עושה את מה שהתחייבת לעשות".