בן אדם מודה שהוא קצת בודד בתקופה הזו. "סיימתי לא מזמן קשר, ועדיין אני מאמין גדול באהבה. מאחר שאני מגיע מתחום שהוא מאוד לא אינטימי, אני במיוחד מחפש חום ואהבה", אבל גם מי שנחשב לאחד הסלבים הצעירים הכי לוהטים בשטח, מבהיר שבהחלט יש לו גבולות. "יש משהו טיפה אובססיבי בהודעות שאני מקבל ממעריצות. קיבלתי הצעות רומנטיות וגם מעבר לכך, אבל זה מבחינתי פשוט לא מוסרי".

למה?

"הנערות ברובן מאוד צעירות, ולא הייתי מרגיש נוח לצאת עם מעריצה שלי".

אם עברתם את גיל הצרחות, ההערצה והחצ'קונים, תכירו: בן אדם (28), כוכב סדרת הנוער "גאליס", שזכתה להצלחה מסחררת והרייטינג שלה הרקיע שחקים. אדם, שנולד וגדל בפתח־תקוה, סיים בימים אלו לצלם סדרה חדשה שתעלה לאוויר בחודש הבא. התוכנית נקראת "המלאך השומר שלי", ובה הוא משחק לצד כוכבים כמו ישראל אטיאס, ירדן הראל ועוד. בין היתר הוא משחק בהצגות  בתיאטראות "אורנה פורת" ו"השעה", כותב סדרה משלו ("חשוב שהעיסוק יהיה מגוון"), לא מאמין בריאליטי ("זה מוזיל את האמנים"), אין לו התנגדות לשחק בסצנות סקס ("אם התסריט מצדיק את זה") ובעיקר, כמו שהבנתם, מחפש אהבה ("משפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים").



אתה חפץ

כשאדם התקבל לעונה הראשונה של הסדרה "גאליס", בגיל 23, הוא לא האמין שזו תהיה המקפצה שלו לעולם הבמה. סדרת הנעורים שודרה בערוץ הילדים וכללה 213 פרקים בשבע עונות שידור. הסדרה זכתה חמש פעמים ברציפות בפרס סדרת השנה בטקס "נבחרי הילדים", ובעקבות הצלחתה נמכרה לערוץ ילדים איטלקי ודובבה לאיטלקית.

"למען האמת, הופתעתי מאוד מהצלחת הסדרה", אומר אדם, למרות שלדבריו אהב את התסריט מהרגע הראשון. "כשהתחלנו לצלם, כולנו היינו אנונימיים וצעירים ולא היה לנו מושג מה יהיה. בזמנו, שודרו הסדרות 'השמינייה' ו'האי', שמאוד הצליחו. חשבתי שבטח יעשו עונה אחת ונמשיך הלאה.  לא תיארנו לעצמנו שהסדרה תהפוך להצלחה בסדר גודל כזה, ושמחתי שהוחלט להפיק עונות נוספות".

יחד עם הפרסום וההצלחה הגיע גם אובדן הפרטיות ואדם, בחור ביישן וצנוע בדרך כלל, לא ידע איך להתמודד עם בקשות הסלפי הבלתי נגמרות, הצעות החברות בפייסבוק ממעריצות, וגם הצרחות שמקבלות את פניו ברחוב. "היה לי קשה להתרגל לזה", הוא מודה. "יש משהו מיוחד בלהיות שחקן מוכר. מצד אחד נעים לקבל אהבה ברחוב, אבל מצד שני, אני ביישן מטבעי, והיה לי מורכב להתרגל לכך שכולם מכירים אותי.

"הבעיה היא הרבה פעמים דווקא ההורים, ולא הילדים. לפעמים אתה נמצא בסיטואציה הכי פחות מתאימה, כמו דייט עם בחורה, וההורים מסתכלים עליך כמו חפץ, וממש מושכים אותך בידיים כדי להצטלם עם הילדים. עם הזמן למדתי לקבל את ההערצה כלפיי, ליהנות ממנה ולהחזיר אהבה".

"גאליסמניה", כך נקראה תופעת הבאז שעשתה הסדרה, ששחקניה הפכו לכוכבים ברגע אחד. "זה היה פרסום מיידי. היו מפגשי מעריצים, יומנים ומה לא. הרגשנו כמו 'הביטלס', ובסך הכול מה עשינו? שיחקנו בסדרה".

במה התבטאה ההערצה?

"בעיקר ברשתות החברתיות. אני מקבל מלא הודעות ופניות בפייסבוק, וגם בקשות חברות. לא יכולתי לענות סביב השעון ואם הייתי נכנס לזה, זה לא היה נגמר. אי אפשר לשלוח סרטון לבת מצווה לכולן. בגלל שגיל המעריצות צעיר יחסית, הדרך שלי לעדכן אותן היא לרוב דרך האינסטגרם. זה כלי עבודה שגם נותן טעימה מהחיים האישיים שלי. לפעמים יש משהו טיפה אובססיבי בהודעות האלו אבל אי אפשר לשפוט, הם ילדים.

"קרה לי הרבה פעמים שהסתובבתי עם בנות זוג ופתאום קפצו עליי בצרחות ובקשות להצטלם, וזו סיטואציה מביכה. למדתי לקבל את זה כי זה חלק מלהיות אדם מוכר, אבל אני מודה שלא זכור לי שהערצתי סדרה או שחקן עד כדי כך כשהייתי ילד. סיימתי קשר לא מזמן וכמובן שהחברה שלי לא היתה מעריצה אלא שחקנית. אני מאוד מאמין באהבה. זה חשוב לי מאוד בחיים, במיוחד כי העבודה שלי לא אינטימית אלא מול קהל, אז אני מחפש את החום הזה בקשרים אישיים".

כמה קל לאבד את הראש כשמתפרסמים?

"אני רוצה להיזהר בלשוני, אבל ראיתי מפורסמים, שהפרסום חיזק להם יותר מדי את האגו, בלי פרופורציות, וחלקם החלו להתנהג בשחצנות ובגסות רוח. זה נראה רע בעיניי. הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה גדול או מצליח אהיה – לא אאבד את הראש. אני ישר מתחבר עם הסאונדמן ונערת המים, ולא בהכרח עם הכוכבים הגדולים. הרגליים שלי על הקרקע, לפעמים אולי יותר מדי. אני מאוד מציאותי ויודע שהמקצוע הזה דורש עבודה יומיומית קשה, ושצריך לדעת להמציא את עצמך מחדש כל פעם. אני בטוח שההצלחה לא שינתה אותי ויודע שצריך להישאר מאוזן כדי להמשיך וליצור". 

איך היתה האווירה בין השחקנים בסדרה? היתה תחרות או קנאה?

"עד היום אני בקשר טוב עם חלקם. החיבור האישי בין השחקנים הוא אחת הסיבות להצלחת הסדרה, ורואים ומרגישים את זה על המסך. בבית ספר למשחק נתקלים לפעמים בתחרות בין השחקנים, אבל דווקא ב'גאליס' זה לא היה ניכר. זה אמנם מקצוע תחרותי, אבל אני לא מאמין במרפקים. לי יש את הדרך שלי. אני לא יכול לומר שאני בכלל לא מקנא באף אחד – קורה שאני שומע ששחקן קיבל תפקיד שרציתי, וזה עושה לי משהו. תמיד יש בראש השוואה בין המקום שאני נמצא בו מול אחרים. אבל אני משתדל לעשות את העבודה הכי טובה שאני יכול, ולא להתעסק בזה יותר מדי".

נוצרו בסדרה זוגות או רומנים?

"בואי לא ניכנס לזה. ברור שהיו, אבל עזבי. אני לא רוצה להיכנס לפרטיות של אחרים בצוות".

 ולך היו?

"יכול להיות...", הוא מחייך.

מה הדבר הראשון ששואלים אותך כשמזהים אותך ברחוב?

"'אתה אדם מגאליס'? ומיד אחרי זה, 'אפשר סלפי'? בהזדמנות הזו, יש לי טענה רצינית לכל צלמי הסלפי הצעירים: הם בדרך כלל נמוכים ממני ומכוונים את המצלמה לעצמם, ככה שאני יוצא חצי חתוך בתמונה. אז אני קורא מכאן לילד הבא שמבקש להצטלם איתי: עשה טובה, תרים קצת את המצלמה למעלה".

הבאד גאי

אדם, שסיים לאחרונה להופיע בעונתה השביעית של "גאליס", מופיע על המסך מגיל 23. אהבתו לבמה הגיעה מהבית, ותפקידו הראשון היה בסרט הקולנוע "שוטר", שבו שיחק לצד מיכאל מושונוב, מיכאל אלוני ויפתח קליין. הסרט השתתף בפסטיבל קאן וזכה להצלחה בעולם.

"זה בער בי מגיל קטן", הוא מספר. "אני זוכר את עצמי כילד מלא דמיון, ועם רצון וצורך בימתי ואמנותי. הייתי תמיד שר ומשחק בהצגות בית הספר, ובגיל 14 התחלתי ללמוד בתיכון לאמנויות על שם 'תלמה ילין'. למדתי שם תיאטרון וזו היתה אחת התקופות היפות בחיי, להיות חלק בסביבה עם כל כך הרבה אמנים מכל מיני תחומים".

בצבא הוא שירת בתיאטרון צה"ל, ולאחר השחרור התקבל ללימודי משחק בבית הספר למשחק של ניסן נתיב וידע שזה יהיה המקצוע שלו בכל מחיר. "השקעתי המון זמן בשיפור הטכניקה והמיומנות שלי. הבנתי שזה כמו בכל מקצוע אחר. אני חייב להשקיע ולהעמיק אם אני באמת רוצה לעסוק במקצוע כל החיים", הוא אומר.

והוא מכיר את זה היטב מהבית, שם חי ונשם את עולם הבמה והתרבות מגיל צעיר. אביו הוא הבעלים של משרד הפקות מצליח, שהעלה לאחרונה את המופע "קרקס הדינוזאורים", שרץ ברחבי הארץ, ואמו היתה רכזת תרבות ועבדה שנים רבות במחלקת אירועים.

"את הבמה אני מכיר מהבית", הוא אומר. "תמיד הייתי חשוף לתרבות ותמיד הייתי מאחורי הקלעים, אז לא מפתיע שנמשכתי לזה. למדתי בבית הספר היסודי 'הס' בפתח־תקוה, והשתתפתי שם באופרה שהועלתה כל שנה. כמובן שהשתתפתי גם בהצגות וטקסים. אדי מוכתר, המוכר בכל העיר בזכות ההפקות המוצלחות שהוא מפיק עבור העירייה, הוא שגרם לי להבין שיש בי פוטנציאל למשחק מקצועני, ולא רק כתחביב. הוא טיפח והדריך אותי. שיחקתי בהצגות רבות שלו, ולקראת התיכון הוא המליץ לי להיבחן לבית הספר למשחק 'תלמה ילין', ושם נפתח בפניי השער לעולם הבמה באופן מקצועי".

אז אתה חייב לפתח־תקוה את תחילת דרכך האמנותית.

"לאחרונה פגשתי במאי שאמר לי 'תראה כמה שחקנים יצאו מפתח־תקוה', והוא צודק: איתי טיראן, נעה קולר, איתי פולישוק, יניב פולישוק, עדי חבשוש. זה מדהים בעיניי, כי הרי אין תיאטרון מסודר בעיר. כנראה יש בעיר הזו קסם, שמוציא ממנה כל כך הרבה כישרונות".

תמיד ידעת שזה הייעוד שלך?

"כן. עוד מהתיכון זה היה ברור לי, והבנתי שזה מה שאני הולך לעשות בחיים שלי. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות ויודע לעשות הכי טוב. אני גם מנגן על גיטרה כך שאולי גם קריירה מוסיקלית עומדת על הפרק, אבל אין לי ספק שמה שלא אעשה, זה יהיה בתחום אמנויות הבמה. גם ההורים שלי קיבלו את ההחלטה שלי ותמכו בה. יש קלישאה שאומרת שהאמא מעדיפה שהילד יהיה רופא או עורך דין. אבל ההורים שלי חיים את עולם התרבות ומבינים את עולם הבמה, כך שקיבלתי מהם תחושת ביטחון לכל אורך הדרך.

"קשה לי להסביר את ההרגשה, אבל כשהנפש נמשכת למשהו, יש מין תחושה פנימית שפשוט צריך לרוץ עם זה. כשהגיע התפקיד הראשון שלי בסרט קולנוע, הרגשתי שקיבלתי גושפנקא לכך שזה המקצוע שלי מעתה והלאה, ומשם דברים התגלגלו".

החשיפה האמיתית של אדם הגיעה כשהתוכנית "גאליס" עלתה לאוויר. הוא שיחק שם את דמותו של... אדם (כן, זה השם שלו גם בסדרה), ה'באד גאי', שהגיע מבית עם אבא שהסתבך בפלילים. "אפשר להגיד ששיחקתי שם דמות של ילד מניאק". משם, הוא ביסס את מעמדו כשחקן מוביל, בעיקר בקרב בני הנוער. "הפכתי באמת לכוכב. הסדרה נתנה לי חשיפה גדולה והפרסום היה בהתאם, כך שהסדרה פתחה לי פתח לעבודות נוספות בהמשך".

עם זאת, אדם מנסה להישאר עם שתי רגליים על הקרקע. "ההצלחה אף פעם לא גרמה לאגו שלי להתנפח. אולי זה בגלל שהיא לא הגיעה בגיל צעיר מדי, וכבר הספקתי ללמוד שהמקצוע הזה דורש קודם כל עבודה קשה. כשאתה מבין את זה, אי אפשר באמת להרגיש כוכב. אתה מבין שזו רכבת הרים. יום אחד אתה 'סלב', ויום אחד אתה לא יודע מה יבוא הלאה. חיים מרגע לרגע, וצריך לדעת לעשות כל מיני דברים במקביל. אני עובד קשה כדי ליצור בעצמי, ולא להיות תלוי רק ביצירה של אחרים".

כיום אתה נתפס בעיקר ככוכב נוער. זה היה מכוון?

"ממש לא. אני רואה בעצמי אמן ויוצר. לא כיוונתי בכלל לכל הפרסום והכוכבות. ההערצה הזו אפילו מביכה אותי. הז'אנר שכיוונתי אליו הוא תיאטרון איכותי. תמיד רציתי להופיע במחזות של שייקספיר ולכתוב בעצמי, אבל יש פער בין החלום למציאות. כדי לשרוד ולהצליח להתפרנס ממשחק בארץ, שחקן חייב לעשות הכול. גם מופעי חנוכה וסדרות. כל מה שבא".

אתה רוצה לעבור לעולם המבוגרים?

"רצה הגורל והמראה שלי עוד צעיר. התפקידים בתיאטרון לא רבים לצעירים, ומן הסתם, יש יותר עבודה בהצגות לילדים ולנוער. אני בהחלט מתכוון לשלב בין השניים ולא מתכוון לירוק לבאר ששתיתי ממנה. נכון לעכשיו אני מוכר יותר אצל הנוער. הקהל הצעיר מראה המון אהבה ופרגון ואצל מבוגרים זה לא ככה. הם גם לא מגיבים כמו ילדים והפרסום לא מיידי".

בימים אלו סיים אדם להצטלם לסדרה חדשה, "המלאך השומר שלי". מדובר בסיטקום לנוער שיעלה בחודש הבא בערוץ 'ניקולאודיון' של הוט. כרגע הוא עוסק גם בכתיבת סדרה חדשה, ביחד עם שלושה חברים קרובים, המיועדת דווקא לקהל מבוגר יותר.

"זו קומדיה דרמטית בת עשרה פרקים, המספרת את הסיפור של בני הדור שלנו שמתקרבים לגיל שלושים. הסדרה מתארת את הקושי של החבר'ה בגילנו להתבגר".

ותופתעו  או לא – הוא גם כותב שירה.

כל כך הרבה עיסוקים ־ אז יש במקצוע הזה פרנסה?

"זה לא קבוע. אין תלוש משכורת כל חודש. יש תקופות טובות יותר ופחות. לא נראה לי שאפשר להתעשר מלהיות שחקן בארץ. אם היה מעניין אותי רק כסף, ודאי הייתי בוחר במקצוע אחר. אני שוכר דירה, אוכל, שותה ומבלה, ובסך הכול מצליח לחיות בצורה מכובדת. הבעיה של הדור שלנו היא שלקנות דירה זו מטרה שנראית רחוקה מאוד מהמציאות. הבעיה בארץ היא פחות הפרנסה, ויותר יוקר המחיה". 

איזה תפקיד או סצנה לעולם לא תעשה?

"אין דבר כזה. אם התסריט טוב ומצדיק את הסצנה אז גם סקס או עירום יכולים לבוא בחשבון. אין לי שום בעיה עם זה".

יש חשש מהרגע הזה, שבו התהילה עלולה להסתיים?

"לא. הנה 'גאליס' נגמר ואני עדיין עובד. ברור שיש חשש כמו לכל שחקן אחר. כשאתה עצמאי, אתה תמיד מפחד ממה שיהיה, אבל אני משתדל להיות עסוק בכאן ועכשיו, כדי שהדאגה מהעתיד לא תשפיע. אני מאמין שכששומרים על חיוביות – דברים טובים באים".

יש טענה שהצפת השוק בתכנים ישראלים גרמה דווקא לירידה ברמה הכללית.

"זה דווקא מבורך בעיניי. מה שגרם לפגיעה הן כל תוכניות הריאליטי. כל יום בערב אני פותח את הטלוויזיה ויש תוכנית ריאליטי. בערוצים המסחריים כמעט שאין יצירה ישראלית, וחבל. רוב הסרטים מדברים על צבא, הסכסוך הישראלי־פלסטיני או יחסי דתיים חילוניים. כמעט שלא עושים סרטי אהבה או קומדיות רומנטיות על בני אדם פשוטים. אני מקווה שבשנים הבאות זה יתפתח לכיוון אחר. הרי יש עוד נושאים מעניינים שאפשר לגעת בהם, וכמה שיותר זה מבורך".

אז לא היית משתתף בתוכנית ריאליטי?

"לא. זו לא אמנות בעיניי. זו חשיפה מהסוג שלא הייתי רוצה. אני חושב שזה מוזיל את האמנים. יש לי חברים מוסיקאים שעובדים קשה, ובא מישהו עם סיפור חיים טוב לריאליטי ונהיה מפורסם ומצליח ברגע. אני מקווה שהתופעה הזו תחלוף. נראה לי שהייתי מוכן לעשות דוקו, אולי כמו 'מחוברים', כי בזה דווקא יש עומק ואמנות. לעומת זאת, לשים אנשים בבית סגור ולראות מי נוחר זה פשוט עלוב בעיניי. אני מקווה שאנשים ידרשו תכנים מקוריים וטובים. מי שבאמת טוב ומוכשר יצליח גם בלי קיצור דרך".

מי הטיפוס שלך?

"אני נמשך לבחורות יפות. כל החברות שלי עד היום היו יפהפיות ושחקניות. בדיוק עכשיו אמרתי שאולי אשנה כיוון. אולי איזו רופאה או סטודנטית לפסיכולוגיה".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"שאלה טובה. שאני מתעסק בפילוסופיה ועושה מדיטציה וחוקר את העולם הפנימי שלי. זו הדרך לחיות בצורה נעימה יותר. ואני קורא ספרות רוסית, זה מרחיב את הדמיון".   

איזה טיפ יש לך לשחקן מתחיל?

"לעבוד כמה שיותר בשיפור היכולות. לקרוא מחזות, לצפות בתיאטרון ולעשות כל דבר שמרחיב את הדמיון".

ולעצמך?

"קודם כל, אני מקווה שבשנה הקרובה נצלם את הסדרה שאנחנו כותבים. הייתי רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה – להופיע בתיאטרון ובטלוויזיה.

"אני גם מקווה למצוא את אהבת חיי, להקים בית ולהביא ילדים. בעוד עשר שנים, אולי תראו אותי משחק בתיאטרון ובסדרות, אחרי שהופעתי בכמה סרטי קולנוע.

"אולי גם משהו בחו"ל. כמובן, עם המשפחה שכבר הקמתי – זה לא פחות חשוב מעבודה".