צילום: דובר צה"ל

לאון דוד (21) מפתח־תקוה היה עד לא מזמן חייל בקומנדו הימי היווני, ואף התבקש להמשיך לשירות קבע. אלא שהוא סרב להצעה, והחליט במקום זאת לעלות ארצה ולהתגייס לצה"ל. "אני חושב שאין מקום אחר ליהודים לגור בו מלבד ישראל", הוא אומר.

דוד נולד וגדל באתונה למשפחה "רומניוטית" דתית ־ זרם מיוחד של יהודים יוונים, שלא התבוללו לאורך הדורות. רבים מהם הושמדו בשואה, כמו גם רוב משפחתו של דוד. "נולדתי למשפחה ציונית מאוד", הוא אומר. "מהסיפורים שלהם למדתי מה קורה ליהודים בעולם".

דוד עלה ארצה עם אחותו, ובמהלך הקיץ הקודם שב ליוון לביקור משפחתי. במהלך השהייה שם, החליטה גם אמו לעשות עלייה ולהשתקע בפתח־תקוה. "אני מקווה שבקרוב תגיע כל המשפחה המורחבת שלי לארץ", הוא מציין. "הם מאוד גאים בי וחושבים על הנושא ברצינות".

עם גיוסו לצה"ל באפריל האחרון, הוא הגיע לבסיס מחוו"ה אלון, שם הוא עובר קורס בעברית וקורסי הכנה נוספים לעולים חדשים. "רציתי מאוד להתקבל לטיס, אבל בגלל בעיות בראייה לא יכולתי", הוא אומר. "במקום זאת עשיתי גיבוש לצנחנים, והשבוע קיבלתי הודעה שהתקבלתי".

במה שונה הצבא היווני מהישראלי?
"קודם כל, בתקופת השירות. היתה לי הזדמנות לשרת שם רק שבעה חודשים במקום תשעה בגלל שאני הגבר היחיד במשפחה. זה נקרא 'שומר משפחה', אבל לא רציתי. הגיוס שם היה שוק בשבילי. כבר בהתחלה המפקד הביא את ספר חוקי הצבא ואמר שלא אכפת לו מי פה יהודי, נוצרי או מוסלמי. אחרי זה הוא הסביר מה קורה למי שמסרב פקודה. העונש הניתן על סירוב הוא תשעה חודשים בכלא צבאי בתקופת שלום, כאשר בזמן מלחמה רשאים להרוג אותך בלי משפט. הצבא הישראלי הרבה יותר הומני כלפי חייליו. מתייחסים אליך כאל בן אדם ולא כמו לרובוט".

למרות הדברים, דוד מסביר כי הוא שמח על השירות ביוון. "זה הכין אותי לצבא הישראלי", הוא מוסיף. "ידעתי תמיד שאתגייס לצה"ל. נולדתי ביוון ואני אוהב אותה מאוד. אני מרגיש שלא עזבתי בלי לתרום את החלק שלי לחברה".

הוא התאהב בישראל זמן רב לפני שהחליט לעשות עלייה. "לפני שש שנים הגעתי לשלושה ימי ביקור בארץ, והשהות פה עשתה לי טוב בנשמה", הוא נזכר. "ראיתי ברחוב אנשים שרובם יהודים, בלי בעיות של אנטישמיות כמו ביוון. הרגשתי מאוד בטוח. כמו שאומרים: 'החיים שלנו תותים'. התאהבתי במנטליות של האנשים. ישראלים אולי קשים מבחוץ, אבל רכים מפנים. הם אנשים חמים מאוד".

נתקלת ביוון באנטישמיות?
"בוודאי. הרבה פעמים נאלצתי לנקות גרפיטי של ניאו נאצים ולהתמודד עם קריאות גזעניות. המקרה שהכי זכור לי אירע בבית הספר בו למדתי. מורה אחת לא ידעה שאני יהודי ואמרה בפני כל הכיתה שמה שישראל עושה היום לפלסטינים, זה מה שהיטלר עשה ליהודים בשואה. שמעתי את זה וכל הדם עלה לי לראש.
"אחרי זה דיברתי איתה, והיא מיד התנצלה. הסברתי לה שזה לא משנה שאני יהודי, היא לא אמורה ללמד ילדים דברים שקריים כאלו. יכולתי ללכת ולהתלונן עליה ואני בטוח שהיא היתה מאבדת את עבודתה, אבל בחרתי שלא לעשות את זה. בסופו של דבר, המורה הזאת נתנה לי עוד דחיפה לעשות עלייה".