צילום: פרטי

דרור גליס מעולם לא היה טיפוס ספורטיבי במיוחד. תחרויות ספורט הוא ראה רק בטלוויזיה, אלא לאחר שחברו הקרוב, שניאור חשין, נהרג בתאונת פגע וברח בזמן שרכב על אופניו, כחלק מאימונים לתחרות "איש הברזל" לפני כשש שנים, הוא החליט לשנות את אורח חייו. בשבוע שעבר שב גליס ארצה מאוסטריה, לאחר שהשתתף לראשונה בחייו בתחרות "איש הברזל", במה שהוא מכנה כסגירת מעגל.

אלא שהתחרות אליה התאמן על בסיס יומי במשך שנה וחצי קיבלה תפנית, כאשר במהלכה הוא נפצע והחליט שלא לקבל טיפול רפואי על מנת שלא להיפסל. בסיום המסלול המפרך, כשהוא עם כתף שבורה ופצועה, הוא נעצר לרגע על השטיח האדום, והניף לעיני כל סרט שחור עליו נכתב 'שניאור, ממשיכים בדרך'. רק אז חצה את קו הסיום, כשהוא דומע מהתרגשות. "עשיתי את זה בשבילי ולא פחות, בשביל חברי הקרוב", הוא אומר, רגע לפני שהוא נכנס לניתוח.

החברים לא שכחו
לפני כשש שנים איבד גליס (45), יזם היי-טק מפתח־תקוה, את חברו הקרוב ושותפו למספר מיזמים, שניאור חשין, בנו של שופט בית המשפט העליון מישאל חשין, שנהרג בתאונת פגע וברח. נהג בשם טל מור, שהיה תחת השפעת סמים ואלכוהול, פגע בחשין, שרכב על אופניו סמוך למחלף קסם, כחלק מאימוניו לתחרות "איש הברזל," ונמלט מהמקום בטענה שחשש לאבד את רישיונו. מור נדון מאוחר יותר ל-12 שנות מאסר.

גליס, שבאותם ימים לא התעניין כלל בספורט ובטח לא בספורט אתגרי, שינה את אורח חייו בהדרגתיות, לאחר מותו של חשין.

"שבוע אחרי שחשין נהרג, יצאו 400 רוכבים על אופני כביש ועברו במקום התאונה שבה נהרג", הוא משחזר. "לי לא היו אופני כביש, אבל החלטתי להצטרף בכל זאת, אז הגעתי עם 'הצעצוע' שהיה ברשותי". במהלך אותה רכיבה חולקו למאות המשתתפים סרטים שחורים, שעליהם הכיתוב: "שניאור, ממשיכים בדרך'".
"אני מודה שכשחשין היה בחיים לא הבנתי את האהבה שלו לספורט", אומר גליס. "הוא היה אקסטרימיסט. הוא צנח צניחות חופשיות ועוד דברים מהסוג הזה, אני פחות התחברתי לעולמות האלה וזה לא זרם לי בעורקים. בעיניי, מעבר לזה שהוא היה איש מאוד מיוחד, הוא היה גם בלתי מנוצח ולכן אף פעם לא הבנתי איך דבר כזה יכול לקרות לו".

מתי התחלת להשתתף בתחרויות?
"הפעם הראשונה היתה במרתון טבריה, שנערך לזכר חשין. השתתפתי בו עם קבוצה שנקראת 'החברים של שניאור'.

רבים מהם היו חברים מהצבא, מהשייטת, שהציעו לרעייתו דנית להקים קבוצה שתרוץ במרתון. בסופו של תהליך, 140 איש רצו ואני אחד מהם. מהנקודה הזאת התחילה להיות מסורת שבכל שנה אנחנו בוחרים יעד אחר בעולם ועושים מרתון. היינו כבר בפריז, אמסטרדם, ברצלונה ועוד. זה תמיד עם חולצות מיוחדות שאנחנו מכינים וסרטים שנושאים את שמו של חשין".

אחרי עשרה מרתונים ומינוס 26 קילוגרמים, גליס החליט לאתגר את עצמו עוד יותר ולהתחיל להתאמן לתחרות 'איש הברזל'. "זה נראה לי כדבר נשגב. לא הבנתי איך בן אנוש יכול לעבור דבר כזה", הוא אומר.

התחרות אכן קשה מנשוא, וכוללת 3.8 קילומטרים בשחייה, 180 ק"מ של רכיבה על אופנים ולקינוח 42 ק"מ ריצה, והכל ללא הפסקות ומנוחה.
"התאמנתי שבעה ימים בשבוע", מספר גליס. "זה מצריך המון השקעה וראיתי בתחרות הזאת, מעבר לאתגר האישי, גם סגירת מעגל. חברי חשין ז"ל, נהרג, למעשה, באימון האחרון לפני התחרות".

התאונה של חשין לא הרתיעה אותך?
"בוודאי שכן. בכל אימון שאני עובר, אני חושב על הסיכון שקיים. חשין, לרוע מזלו, עשה את הרכיבה יחד עם עוד רוכב, ולא היה מוגן עם רכב ליווי, שיכול היה לספוג את המכה במקומו. אני תמיד רוכב באזורים שהם יותר מוכרים לנהגים. אני לא ארכב בכביש 5, למשל. זה ספורט אתגרי וזה מסוכן, אבל אני משתדל למזער את הסיכונים ולקדם את הקמפיין של 'לשים לב לרוכב', אותו יזמה המשפחה של חשין. אני תמיד רוכב עם השלט הזה כדי לעורר מודעות, ובכל מקום שאפשר לאזכר ולקדם את המיזם - אני שם".

עפתי באוויר
כשהוא נחוש וחדור מוטיבציה, נסע בשבוע שעבר גליס לתחרות הראשונה שלו באוסטריה, מלווה במאמן האישי שלו, אריאל הלר, שבאופן לא מפתיע היה גם מאמנו של חשין לפני כשש שנים.

אלא שעל אף התכנונים המוקדמים והאימונים, דברים השתבשו בדרך.

"אחרי שסיימתי את הסיבוב הראשון של מסלול הרכיבה, שכלל 90 ק"מ, התחלתי את השני - ואז הגיע תרחיש שלא ציפיתי לו", משחזר גליס.

"רוכב שהיה מספר מטרים לפניי בלם בפתאומיות וחתך לנתיב שלי. ניסיתי לבלום, אך לא היה לי שום סיכוי. נכנסתי בו בעוצמה ועפתי באוויר תוך שאני נוחת על כתף ימין בחוזקה".