צילום: ריאן

הסיפור הזה יכול היה בקלות להיות רומן רב מכר או שובר קופות הוליוודי. פשוט יש בו הכל: אהבה ושנאה, מלחמות ושלום, גאולה ועוד שלל מילים שלרוב מעטרות כרזות של סרטים. הוא מתחיל בכפר קטן בדרום גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה, אז מינו השלטונות הנאצים את יוהאן ברטלה לראש הכפר ולמי שאחראי על לכידת "גורמים לא רצויים" ומסתיים, נכון לעכשיו, בלטרון, כשגאיה, 19, נכדתו של יוהאן (מצד אביה) ושל ניצולת שואה (מצד אמה) סיימה בשבוע שעבר קורס מפקדי כיתות חי"ר בצבא ההגנה לישראל.

"אם סבא שלי היה יודע שנכדתו לוחמת בצה"ל, הוא היה מתהפך בקברו כמה פעמים", אומרת גאיה, ואביה הנס מוסיף: "הוא היה יורה בי ברגע שהיה שומע שאני בכלל נוסע לישראל".

האמין בהיטלר
הנס ברטלה, כיום אחד השפים-קונדיטורים הידועים בארץ, נולד ברגעיה האחרונים של מלחמת העולם בכפר מריאברון למשפחה נוצרית בת שבעה ילדים. "את אחד מאחיי גייסו בגיל 16 ותוך חודש הוא כבר היה בשבי הבריטי", מספר הנס. "הוא חזר משם הרוס לגמרי. אח אחר שלי היה טייס, מטוסו הופל והוא נהרג".
אבי המשפחה היה חבר המפלגה הנאצית ומונה לתפקיד ראש הכפר. "אבא שלי נלחם במלחמת העולם הראשונה והם חוו שם חוויות נוראיות ומשפילות", אומר הנס. "הוא באמת האמין שהיטלר יביא לגרמניה את התהילה והכוח, ובסופו של דבר את הכסף. רבים מבני המשפחה שלי היו בצבא הגרמני".

תפקיד ראש הכפר כלל, בין היתר, דיווח לשלטונות לגבי מי שנחשבו כאנשים "נחותים", אשר צריך לפנות מהכפר ו"להסיע לאן שצריך להסיע". בכפר לא היו יהודים, אבל האנטישמיות ושנאת הזר היו טבועים בדמם של תושביו, ובעיקר אצל העומד בראשו.

"היה נהוג וידוע לכולם שיהודים הם חזירים, תאבי בצע ורמאים, זה היה שיח נפוץ אצלנו", נזכר הנס. "יום אחד אבי רצה להעניש בת הכפר ש'התעסקה' עם בן מיעוטים. הוא רצה לשים אותה על סוס עם שלט 'אני זונה' ולהוביל אותה לאורך הכפר. אימא שלי אמרה 'כשהיא תגיע לקצה הכפר, אני כבר לא אהיה פה'. הוא נמנע מהמעשה, בסופו של דבר, אבל אין לי ספק שהוא היה משוכנע בצדקת דרכו".

זמן קצר לאחר לידתו של הנס הקטן, נכנסו כוחות צרפתיים לכפר והמלחמה באזור הסתיימה. המפקדה הצרפתית הוקמה בבית המלון של משפחת ברטלה. "לאבא שלי היה הרבה מה להסתיר, גם את המעשים והתפקידים שביצע וגם נשק לסוגיו", סיפר הבן. "כל הזמן עמד באוויר הפחד שיתפסו אותו. כדי להבריח את הנשק אמא שלי היתה יוצאת איתי לטיול לנחל הסמוך ואת הנשק החביאה מתחתיי, כשאני שוכב בעגלה".

בסופה של המלחמה חמק יוהאן מעונש. "אני מאמין שזה קרה בגלל שמהאזור שלנו לא יצאו טרנספורטים עם יהודים למחנות ההשמדה", מעריך הנס. "כשגיסי חזר מהמלחמה ברוסיה, הוא סיפר מה שהאס.אס עשה בפולין. שאלתי קרובי משפחה לגבי מה שקרה ליהודים והם אמרו: 'אנחנו לא ידענו כלום', ובזה זה נגמר".
בבעלות המשפחה, כאמור, היה מלון, ובהתאם לכך כל אחד מבני המשפחה נשלח ללמוד מקצוע הקשור למלונאות. "שלחו אותי ללמוד קצבות. נכנסתי לחדר של הקצב וכשיצאתי משם הפסקתי לאכול בשר", הוא משחזר. "בגיל 15 יצאתי ללמוד קונדיטוריה. אם אבא שלי היה יודע לאן תוביל אותי ההחלטה הזאת, הוא היה נמנע ממנה".

הנער הנס החל ללמוד קונדיטוריה. "באחד מבתי הספר הגיעו ביצים מתל אביב וחשבתי לעצמי 'מעניין אותי איפה ה'תל אביב' הזאת נמצאת", סיפר הנס.
הוא החל לעבוד בבתי מלון יוקרתיים באירופה, וכאשר היה בשוויץ פרצה בישראל מלחמת ששת הימים. "היינו בעד ישראל. היתה לנו מפה על הקיר והיינו מסמנים בכל יום את התקדמות הטנקים הישראליים בסיני ובגולן", מספר הנס. "למה ישראל? כי היא היתה אנדרדוג. זה לא תקף אצלי לגבי כדורגל", הוא מוסיף בחיוך, כשאני מפנה את תשומת ליבו למדבקה של באיירן מינכן, ענקית הכדורגל הגרמנית, המקבלת את פניהם של הבאים בדלת בית המשפחה.

ברית בגיל 26
זמן קצר לאחר המלחמה, נשלח השף של מלון הילטון בברלין, איתו עבד הנס, לעבוד במלון הרשת בתל-אביב וביקש מהנס להצטרף אליו. "אמרתי לו שהוא משוגע. מה יש לי לחפש במדינה מוקפת האויבים הזאת?", מספר הנס בחיוך. "הוא אמר שהוא פה עם אשתו והיא נהנית, אז שאני לא אשתפן. הגעתי לישראל כאזרח שוויצרי. זה היה התנאי של מנהל המלון. באותן שנים כמעט ולא היו גרמנים בארץ ולא ממש קיבלו אותם בצורה יפה. כשהבינו שאני גרמני, ועד העובדים במלון ניסה כל הזמן להוציא אותי, אבל אני עקשן גדול והתעקשתי. אגב, הגעתי לעבוד לשנה, כשכבר היה לי חוזה מוכן לעבוד אחר כך באיים הקאריביים. עדיין לא הגעתי לקאריביים".