צילום: אביגיל עוזי

האם היתה זו כת שולית ואלימה או ניסיון נועז להציף את סוגיית ילדי תימן בפרצופה של החברה הישראלית? הוויכוח אודות תפקידם החברתי של הרב עוזי משולם וחסידיו רק מתגבר עם השנים. הפצע המדמם מימי ראשית המדינה שב לכותרות בעקבות שורה של כתבות ותחקירים, ולאור התערבותם של חברי כנסת שדורשים לפתוח את הפרוטוקולים מוועדת החקירה הממלכתית, שאמורים לצאת לאוויר העולם רק ב-2071.

מה שהיום נראה כמחאה וירטואלית ותקשורתית בעיקר, הוא כאין ואפס לעומת המחאה שהוביל בשנות ה-90 הרב עוזי משולם, יליד פתח־תקוה, שקיבץ סביבו עשרות חסידים שהלכו אחריו ואחרי רעיונותיו בעיניים עצומות (ר' מסגרת). יחד הם אספו עדויות, קיימו הפגנות והפיצו עלונים, שחלקם משווים את הפרשה לשואת יהודי אירופה. עם הגרעין הקשה של חסידיו נמנה גם יואב שבי (55), שהגיע אל הרב דרך אחיו הגדולים.

שבי, תושב פתח־תקוה, נחשב למקורב מאוד למשולם ושהה עמו במהלך ההתבצרות המפורסמת, בסופה נהרג אחד מחסידיו מירי של צלף משטרתי ו-11 נעצרו ונידונו לתקופות מאסר של עד חמש שנים. שבי שילם את המחיר הכבד ביותר וריצה 12 שנות מאסר בפועל מתוך 16 שנגזרו עליו, לאחר שלעונשו התווספה גם עבירה על ניסיון לרצח סוהר.

כיום, כשהוא חסר בית ומתגורר עם אשתו וארבעת ילדיו במקלט בשכונת שעריה, מודה שבי ששילם מחיר אישי גדול - אבל לא כמו הרב שלו, שנפטר לפני שלוש שנים בגיל 60. "המדינה הרגה אותו. הוא היה אדם בריא", הוא טוען. באשר לפרוטוקולים החסויים, הוא משוכנע שמה שבאמת קרה בימיה הראשונים של המדינה יישאר סודי לנצח.

ההשוואה לשואה
חזרנו עם שבי 22 שנה אחורה, להתבצרות המפורסמת, שלה היה שותף. "היינו רדופים ומאוימים באותם ימים", הוא מספר. "לא היו לנו כלי נשק כמו שאז אמרו ולא כיתרנו את הבית 24/7. אני באופן אישי הייתי מגיע כל ערב להתקלח ולישון וחוזר בבוקר. ניסו להציג אותנו כתמהונים. בפועל, החסידים היו אנשים נורמטיביים. היו חסידים משכילים, מהנדסים ואנשי היי-טק, אנשים מכל הסוגים. אני יודע מי אני. אני לא טמבל ואף אחד לא יכול לתייג אותי ככזה. אני יודע לאיזה מסמכים נחשפתי, לרשימות של ילדים, לאמהות שהגיעו בוכיות לרב. מהרגע שנחשפתי לפרשה הזאת היא לא עוזבת אותי. זה מנקר לי במוח. אני רואה בעיר שלי רחובות שקרויים על שמם של אנשים שמעורבים עד צוואר בפרשה הזאת. רחובות על שם של פושעים, לא פחות מזה".

היה גם מימד של הערצה לרב?
"בוודאי. הוא היה איש חכם וכריזמטי. מי שלא הכיר אותו לא יבין לעולם, אבל זה יותר הערצה לתורה ולאיך שהוא העביר אותה. הוא היה אדם משכמו ומעלה למרות הניסיון להציג אותו כפנאט. כיום כבר לא יכולים להציג אותו ככה. חברי כנסת קמים ומספרים על אחים שלהם שנעלמו וקוראים להתנצל מעל קברו. היתה לו תעודת קצין, שבה הדרגה שלו מחוקה כי זה לא נוח להציג אותו כגיבור בתקשורת. אבל בפועל הוא השתתף במבצע סבנה. היה ידוע, למשל, שאין לו שערה אחת בגוף בגלל שהוא נשרף במבצע בסיני, במהלכו נהרגו שני חיילים".

באותם ימים הרב וחסידיו השוו בין מה שנעשה לילדים שנעלמו לבין מה שעשה ד"ר מנגלה בשואה. אתה לא חושב שההשוואה מופרכת?
"לחלוטין לא. גם היום אני בטוח בכך שהילדים הכהים יותר, התימנים, נשלחו לחו"ל על מנת שיעשו עליהם ניסויים רפואיים. היה ידוע כבר אז שלתימנים יש תוחלת חיים ארוכה ורצו להבין מה יש בגנים שלהם. גם בארץ, רוב חולי הפוליו הם תימנים כי גם פה ניסו עליהם כל מיני תרופות. את הילדים הבהירים יותר, שזה העיראקים והטוניסאים לדוגמא, שלחו לאימוץ למשפחות פה בארץ. בגלל צבע העור שלהם, אף אחד לא שאל שאלות. יש לזה השלכות הרות גורל. לא סתם המדינה מתפוררת. כל בניין במדינה נבנה מדם של ילדים. עם ישראל משלם עד היום על המכירה של יוסף. על המכירה של הילדים האלו ישלמו בכל דור דור".

הצטרפת למחאה של הרב משולם מתוך מקום אישי?
"במעגל הראשון של המשפחה שלי זה לא קרה, כי היה לנו מזל. היתה לי דודה שהיתה סייעת של אחיות בבית ילדים, וכשאמא שלי ילדה את אחי הבכור היא היתה דרוכה. ובאמת באותו היום, רגעים אחרי שאמא שלי עזבה את החדר, הדודה צעקה לה שתחזור מיד. כשהיא חזרה, היא ראתה אחות מעבירה למישהי את אחי דרך החלון. היא הקימה שם צעקות ומנעה את זה. היא גם החביאה אותו מתחת למיטה כשבאו אנשים לבית, ובצדק".