נדב גדליה. צילום: ריאן

"לפתע אחד הצופים קם, חבט בשולחן בעוצמה ולעיני כולם צעק שהוא דורש לקבל את כספו בחזרה", משחזר נדב גדליה, "כשחזרתי הביתה, גיליתי שגם בפייסבוק וביוטיוב הוא השאיר תגובות מזעזעות, שקוראות לאנשים לא להגיע לסרט שלי. הוא טרח לפתוח שם משתמש חדש כדי להשמיץ".

נדב גדליה אוהב את אסי דיין. למרות המרחק האידיאולוגי שבין הדתי המאמין והאדוק לבין האייקון החילוני המנוח, הוא מרגיש שכמו את דיין, גם אותו יש כאלה שישנאו ואחרים שיעריצו, או לפחות יעריכו. אבל אף אחד מאלפי הצופים שכבר ראו את 'רווק עם אלוקים', לא נשאר אדיש לסרט ולדמותו של הבמאי. "אני לא מסכים עם מילה שאסי דיין אומר, אבל אני מעריץ את התעוזה", אומר גדליה בהתרגשות.

ב'רווק עם אלוקים' תמצת גדליה כמה שנים מחייו ל־45 דקות, בהן סיפר על ייסורי רווקותו, בשילוב מסרים על זוגיות ויחסי הורים וילדים, "אבל בעיקר", הוא מתפייט, "אתה פוגש נשמה".

אתה מספר בסרט שבגיל 26 הבנת שהקמת משפחה היא הדרך היחידה שבה תוכל להרגיש שמימשת את עצמך בעולם.

"משא הרווקות הוא התסבוכת הכי גדולה של אדם דתי. הוא מתעמת עם האתגר הכי קשה – היעדר הנשים. לכל השאר מתרגלים, אבל כשאתה מתמודד עם הצרכים הפיזיים שלך מול אלוקים, עם ההימנעות וההתנזרות, נוצר פיצוץ שאף רב לא מנסה להתמודד איתו. עד גיל 26 בניתי לעצמי יסודות. למדתי גמרא, הוצאתי אלבום. זה הסיח את דעתי מהעניין המיני. כשרציתי, זה פתאום לא קרה. למרות שהייתי מודע לערך שלי. היה לי חבר שאמר, אתה דווקא בחור נחמד, למה זה לא קורה לך?' והסכמתי איתו. אבל כשאתה לא מוגדר, השקר מנצח".

צילום: ריאן

מי אני?

גדליה, בן 30, נולד וגדל בשכונת מחנה יהודה בפתח תקווה ואחרי סיבוב בפנימיות ובישיבות, חזר לשכונה שאליה הגיע סבו לפני עשרות שנים. יש לו שתי אחיות, אבל מבחינה דתית, הוא אומר, הבית לא מוגדר. "היום, אם אתה לא מוגדר, אתה נדפק. אנשים מחפשים את המקום שלהם ושואלים מי אני. היפסטר? סרוג? חרדי? לאומי? דתל"ש? אפילו במיניות יש היום בלבול ולא כל גיי הוא 'רק' גיי. כשאתה מוגדר, אתה צריך להיות חלק מהקהילה שלך ולנהוג לפי הקודים שלה. אם אתה לא מגזרי, אתה פסול. אני יכול להבין את הצורך הזה, אנשים מפחדים לאבד את המקום שלהם. העניין הוא שאף אחד לא מציע פתרונות לבלגן הזה, ואני לא יכולתי להגדיר את עצמי. מצד שני, הרגשתי רעב עצום, שאי אפשר לחיות איתו. איך מתמודדים עם קונפליקט פיזי שסותר את האמונה שלך? הייתי בטירוף, אתרי היכרויות, דייטים. אם הייתי פוגש אותך אז, קודם כל הייתי שואל אם יש לך מישהי להכיר לי".

טוקבק חיובי אחד, בעיצומה של העבודה על הסרט. זה מה שהכיר בין גדליה לאישה שחיפש. בתוך ים תגובות ארסיות לטור שכתב באחד האתרים הדתיים, הוא זיהה מגיבה קבועה, אוהדת. "זה היה נס. חשבתי שההצעות יתחילו לזרום כשאהיה מפורסם", הוא אומר, "זאת כנראה אחת הסיבות שבגינן כתבתי את הטור. תגובה אחת פרגנה על הדרך שבה ראיתי את החיים". תגובה רדפה תגובה, שם המשתמש לא השתנה וגדליה הבין שמדובר באישה. הילה.

לסרט שלך יש הפי אנד. חתונה. זה כמעט הוליוודי.

"למדתי קולנוע, אני יודע שכדי שסרט יצליח הוא צריך סוף כזה. התחתנתי עם הילה, אולי כי הייתי חייב ליצור סוף טוב לסרט. היום יש לנו בן ובת".

ואם לא היה לסרט סוף טוב, איך היית מסיים אותו?

"כנראה שהוא היה מצליח עוד יותר, כי הסוף שלו היה שאני מתאבד".

עד כדי כך?

"היו רגעים שרציתי למות. לדתיים יש בעיה, אסור להם להתאבד, אז נדפקנו פעמיים. רציתי שיהיה כפתור שלחיצה עליו פשוט תבטל את הקיום שלי".

התקף חרדה

מהתקופה הנוראית ההיא הצליח גדליה להיחלץ, אבל כל הקרנה עולה לו בייסורים. "אני לא נהנה", הוא מודה, "קשה לי. אני חוטף התקף חרדה לפני כל הקרנה ומת להיות אחרי זה. בכל פעם אני חוזר לימים הקשים ההם. מעבר לכך, אני יודע שאני בסכנה, שיש סיכוי גדול שאקבל מקלחות צוננות על הראש. אני מתפשט מול הצופים ומכריח אותם להסתכל על כתם הלידה הלא כל כך אסתטי שיש לי. יש בזה משהו מזוכיסטי".

אז למה להמשיך?

"לא עשיתי את הסרט מבחירה. כשמשהו מציק לי, הוא לא נותן לי מנוחה ואני חייב להוציא אותו. כמו אדם שצריך טיפול פסיכולוגי דחוף עם תוצאות מיידיות. למה סרט? כי אני צריך הכרה. כתבתי שני ספרים שלא יצאו לאור, כתבתי סדרה על משפחה דתית, ואני לא סלב. כשאהיה, הכל ייצא וגם יצליח. העולם מלא באנשים שאין להם מה להגיד, אבל חושבים שיש להם. הם מסתובבים בקניונים, שותים קפה, יושבים ב'פרלמנטים' של ימי שישי בבוקר ומדברים על הא ודא, אבל שום דבר לא בוער להם בבטן. אני חייב ליצור משהו כדי להרגיש חי".

גדליה הוא כתב תרבות בעיתונים דתיים, וגם זה, לטענתו, לא פשוט. "דתיים לא מתעניינים באמנות, הם רוצים מסר, אידיאולוגיה", הוא מפרט, "בהקרנת הסרט התגובות חלוקות. יש צופים, חילונים בעיקר, שמפרגנים גם אם לא אהבו. הם מבינים שהעברתי את החוויה האישית שלי. אחרים כועסים, לא יודעים איך לאכול אותי".

ויש את הבחור הירושלמי הכועס שרץ להשמיץ בפייסבוק.

"שום דבר לא הכין אותי לתגובה של הבחור ההוא. הוא כל הזמן חיפש את המסר ואמרתי לו, אין. מה המסר בפיצה? אתה אוכל כי זה טעים. לא בכל דבר יש מסר. בגרמניה הנאצית וברוסיה הקומוניסטית עשו סרטים עם מסרים. אני לא שם. אני לא מיסיונר. צופים אחרים שזיהו את המצוקה שלי החלו למחוא כף על התשובה שלי, עד שנאלצתי לקטוע אותם כדי שהתהילה לא תעלה לי לראש".

לערוך הקרנות משותפות לדתיים וחילונים זאת אג'נדה?

"אני רואה בהקרנות הזדמנות לקרב בין שתי האוכלוסיות, מעין אתר היכרויות בין דתיים וחילוניים. לא המפגשים הקיטשיים האלה, שיושבים בבית קפה ו'מסכימים שלא להסכים'. אני מוציא את הקישקע שלי ושם על השולחן את כולי. תגובות החילונים אחרות. הם לומדים להכיר אותי באמת. לא פוסטרים. אני אומר לחילוני, אני שונה ממך, לא מסכים איתך, אבל בוא תסקרן אותי".

אתה מבין למה הפערים בתגובות כל כך גדולים?

"הציבור הדתי־לאומי נמצא בבלבול שרק הולך ומחריף עם השנים. הם לא מצליחים להכריע – טלוויזיה כן או לא, יוטיוב, אינטרנט. דתיים ניגשים אליי אחרי הסרט מחפשים פתרונות, אבל אני לא פסיכיאטר וגם לא רב. אני מנסה להעביר את המסר – תהיו מי שאתם, הכי אמיתי שיש, אבל תהיו מוכנים לשלם מחיר. אני שילמתי ביוקר, העיפו אותי מהישיבה כי לא התאמתי לסגנון, יורדים עליי בטוקבקים, אבל גם מצאתי אישה".

מה זאת אהבה

גדליה עושה חשבון פשוט מול אלוהים. "גבר מתחיל להתפתח מינית בסביבות גיל 13, מתחתן בגיל 25", הוא אומר, "מה אמור לעשות צעיר דתי במשך 12 שנה? אסור לו לעשות כלום אם הוא רוצה להישאר נאמן להלכה".

אז מה אתה מציע?

"אני מנסה להביא דתי מסוג חדש. לא כזה שמתמרד נגד הדת. אני יהודי שומר תרי"ג ושומר היום על טהרת משפחה. ההתעלות שאני חש אחרי לימוד תורה לא דומה לשום דבר אחר. אני שם את המראה הזאת - כשחילוני רואה את כל זה, הוא מכיר טוב יותר את הדתי ובסופו של דבר, גם הדתי מכיר טוב יותר את עצמו".

בתור חילוני רווק בערך בן גילך, אני מופתע מהגישה הפונקציונלית שלך לזוגיות והקמת משפחה, גישה הפוכה לגמרי מהרעיונות הרומנטיים שמובילים אותי.

"זה בגלל שאהבה היא עוד מוצר שנמכר בפרסומות. אם תשתה, תהיה אוהב ונאהב. למעשה זה מעוות את העולם ואת חיפוש האהבה. אתה מחפש רגש מסוים. אולי לכמה רגעים אישה יפה במיוחד תגיד משפט מקסים ותביא אותך לכדי רגש כזה. לסבא שלי הייתה אהבה? לא יודע. אולי. אבל הייתה לו אישה שאיתה הקים משפחה נפלאה. אנשים מדגמנים אהבה וזוגיות מושלמת בפייסבוק וכשאף אחד לא רואה רבים במעלית".

לך יש אהבה?

"הגישה שלי הייתה טכנית. המטרה היא להקים משפחה. אהבה לא הייתה בעדיפות ראשונה. אני שמח לפעמים שיש לי אהבה, שיש מי שמחבקת ואומרת לי מילים יפות. מבחינתי זה בונוס. גם אני מושפע מהפרסומות וצועק שאני רוצה אהבה, אבל אני יותר שכלי. רציתי מישהי שתהיה מסוגלת להכיל אותי. לאחד הדייטים הראשונים הגעתי כשעל אוזני עגיל דמה. אני לא עונד עגיל, אבל רציתי לראות את התגובה. אני יודע שיום אחד אני מסוגל לענוד עגיל, לצבוע את השיער. היא הייתה בהלם, לא דיברה, אבל בסוף קיבלה את זה. לא הייתי מתחתן עם מי שלא יכלה להכיל אותי ותנסה לשנות אותי".

גדליה טוען שהוא נתון שאינו משתנה. ערימה של פלוסים ומינוסים, קחי או לכי. עד שהגיעה זו שיכולה לשאת את הערימה הזאת על כתפיה ולעשות זאת בחיוך, הוא לא נח. המשיך בעבודה המפרכת, בלילות הקשים והבודדים ובכל מה שהסרט מספר.

היום, כשמצאת את האישה שלך, אתה מרגיש שמצאת את התשובה?

"היום אני מבין שהחיים זו שאלה גדולה מדי מכדי שתהיה לה תשובה. יש רגעים עם האישה והילדה שאני לא מסוגל להכיל את האושר, שזה כל כך גדול שאני יודע שמשם תצמח האמנות שלי. מצד שני, עדיין יש חור גדול. אני מקנא באשתי, שהוציאה חיים מקרבה, מתוך גופה. אין יותר מהות מזה. זה נותן טעם לחיים. בכל רגע שהיא מטפלת בילדה, היא עושה משהו מהותי. אני לא יכול להיות יותר משעה עם הילדה ואז נכבה לי המוח. אני מעריץ את הילה על היכולת הזאת. מה כבר עשיתי בשביל להביא חיים לעולם? קיימתי יחסים לכמה דקות? היא נשאה אותה תשעה חודשים. היא יכולה להרגיש ראויה גם מבלי לעשות דבר.

אני שואל את עצמי לפעמים, יש לך את כל מה שרצית – אישה נפלאה, משפחה, סרט שמצליח, מעמד מסוים בחברה הדתית. אתה חי את החלום. למה אני לא מאושר? כנראה שאלוקים דוחף אותי לסרט הבא שלי".

את הקרנת הסרט ומפגש עם הבמאי ניתן להזמין דרך אתר האינטרנט או בדף הפייסבוק שלו