גלי בהדני. צילום: דובר צה"ל

בצה"ל הן מכונות "העיניים של המדינה", אולם בפועל נשים רבות לא מגלות תחילה התלהבות יתרה לשרת בתור תצפיתניות. העבודה הסיזיפית של התבוננות במסך במשך שעות, תוך שמירה על ריכוז מופתי, לא קורצת לכולן. כך בדיוק הרגישה גלי בהדני (19) מפתח־תקוה, שבמשמרת הראשונה שלה הצליחה לזהות ירי לעבר חיילים וסייעה בהצלת חיים. "היום אני מאוהבת בתפקיד שלי", היא אומרת וממליצה למתגייסות לנהוג כמוה.

בהדני משרתת באחד האזורים הרגישים ביותר בגבולות המדינה - חמ"ל כיסופים השייך לאוגדת עזה. "יש המון סטיגמות על התפקיד הזה", היא מסבירה. "זה בדרך כלל במקומות מרוחקים מהבית, סוגרים לא מעט שבתות וכל יום עושים אותו דבר. יש כאלו שאפילו טוענים כי בתפקיד הזה כל הבנות משמינות כי המשמרות הן בישיבה".

מה בכל זאת שכנע אותך?

"חוץ מהסטיגמות לא ממש ידעתי משהו על התפקיד. גם לא היה משהו ספציפי שכיוונתי אליו. התייעצתי עם בנות ששירתו כתצפיתניות, וכולן אמרו שזה תפקיד חשוב וטוב. החלטתי לנסות ואני שמחה על כך".

צילום: דובר צה"ל

במשמרת הראשונה

בהדני עברה הכשרה לתפקיד, כמו גם חפיפה ארוכה, ובאוקטובר האחרון עלתה למשמרת הראשונה שלה לבדה. אמנם חברות ומכרות הכינו אותה לתרחישים מסוכנים העלולים לקרות, אולם היא לא שיערה כי הדבר יקרה ממש בהתחלה.

"כוח שנכנס לגזרה עלה מולי בקשר וביקש שאסרוק את המקום לטובתו", היא משחזרת. "התחלתי לעשות סריקה וזיהיתי אדם חמוש מכוון נשק לעבר הגדר. מיד לאחר מכן הוא החל לירות לעברה. תוך שניות בודדות הקפצתי את הכוחות ואת קצינת החמ"ל, ומיד לאחר מכן הכוונתי לשם טנק שירה על המחבל. הכל קרה ממש מהר".

מה הרגשת באותם רגעים?

"קודם כל, פחד. אי אפשר לתאר את תערובת התחושות שהרגשתי. הגוף שלי התמלא באדרנלין וממש התרגשתי. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות במשמרת הראשונה או בכלל. תמיד אמרו לי שהתפקיד הזה הוא ממש משמעותי, אבל אף פעם לא הבנתי עד כמה. לקח לי לא מעט זמן לעכל שהצלחתי למנוע ירי על כוחות צה"ל. זה לא דבר שחושבים עליו באותו רגע או אפילו אחרי שהאירוע מסתיים".

אילו תגובות קיבלת לאחר המקרה?

"מדהימות. כמובן שכל החיילים והחיילות שאיתי פרגנו לי ממש. אמרו לי שהייתי מאוד חדה. קראו לי 'תותחית', 'שפיצית' וכאלו. זאת הרגשה טובה לדעת שמעריכים אותי".

צילום: דובר צה"ל

"החוויה ענקית"

מה שנראה בטרם שירותה כתפקיד אפור ותובעני הפך בהמשך לגאוות יחידה של ממש. "ברור שאני ממליצה לנשים לשרת כתצפיתניות", היא מבהירה. "אין תחושת סיפוק טובה מזו. זה באמת תפקיד משמעותי וחשוב. אנחנו שומרות על המדינה, מגבות כוחות, רואות דברים ועדות לסיטואציות שילדה בת 18 בחיים לא תחווה בתפקידים אחרים. החוויה היא ענקית, לא סתם קוראים לנו 'העיניים של המדינה'. למרות שחששתי מלהיות רחוקה מהבית ולסגור שבתות, זה התגלה לי ככיף אחד גדול. היום אני ממש מאוהבת בתפקיד שלי".

המשמרות שלכן דורשות ריכוז גבוה, אין רגעים שקשה או אפילו משעמם?

"נכון שאנחנו עושות בכל יום אותו דבר, אבל האפקט של זה הוא חיובי. ככל שעשיתי יותר משמרות, ככה אהבתי את התפקיד יותר. היום אני מכירה כל חלק וכל אבן בגזרה שלי. אני יודעת בדיוק מתי יגיע אדם ספציפי לנקודה מסוימת, אני יודעת ורואה את כל מה שקורה וזאת הנאה אמיתית".

פגשת את החיילים שהצלת?

"האמת שאני אפילו לא יודעת מי הם. לא חשבתי על זה אף פעם. הרגשתי שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות באותו הרגע וזהו".

יש מחשבות על קריירה צבאית?

"התגייסתי בידיעה שאני רוצה לעשות רק שירות חובה, אבל הבנות שאיתי בחמ"ל מאוד נחושות ומאוד מעוניינות לפתח את עצמן בצה"ל. כל חודש מישהי אחרת אצלנו יוצאת לפיקוד או לקצונה וזה ראוי להערכה בעיניי".

מה את חושבת על גורמים בציבור הדתי שקוראים לנשים שלא להתגייס לצה"ל?

"אני פחות מכירה את הדברים ומה בדיוק נאמר, אבל ברמה האישית אני מאמינה שכל אחת צריכה להתגייס לצבא ולתרום למדינה".