בכל זאת יש בה משהו: סמלי העיר פתח תקוה עוברים דרך העבר ההיסטורי שלה מאז כונתה אם המושבות, ולא מדלגים גם על סממני ההווה. בחרנו עבורכם כמה מהם. קראו ותחליטו מהו הסמל הכי הכי.

הצטרפו לפייסבוק של "ידיעות פתח תקוה"

ראשי ועדי השכונות בעיר בחרו את המפגעים הבולטים בה

הסמל החינוכי - בית ספר "פיק"א"
תעודת זהות: נוסד בשנת 1885 (תרמ"ה) על ידי הברון רוטשילד. בראשיתו שכן בשני חדרים קטנים במרכז המושבה, סמוך לבית המרקחת. בשנת 1895 עבר למבנה בן שתי קומות ברחוב יפו (היום רחוב ז'בוטינסקי). גידול במספר התלמידים הביא ב־1905 לבניית המבנה ברחוב רוטשילד שכלל ארבעה חדרים. בשנת 1909 הועבר גם "בית הספר לבנות" למבנה זה ונוסד בית הספר המעורב הראשון במושבה. בשנה זו נבנתה הקומה השנייה, שכללה ארבעה חדרי לימוד נוספים.



עשרים שנים לאחר מכן נבנו בחצר תאי שירותים. בשנת 1947 עבר בית הספר למבנה ברחוב ביל"ו, שם הוא שוכן עד היום. מבנה בית הספר ברחוב רוטשילד אמור לעבור שימור ולשמש כאכסנייה למוזיאון לתולדות פתח־תקוה.

למה אני סמל? זהו בית הספר הראשון במושבה, שקיים עד היום, בו התחנכו אלפי תלמידים מהעיר. בבית הספר קיימות תוכניות לימוד ייחודיות המשלבות ערכים היסטוריים.

מספרים עלי: מוניקה כהן, מנהלת מחלקת שימור אתרים וקשרי חוץ בעירייה: "המנהל הראשון של המוסד, לאחר שהפך למעורב, היה דוד חיון. הוא מונה לתפקיד ב־1904 ונשאר בו 40 שנה. רק לאחר הפיכת בית הספר למעורב החלו ללמוד בו בנות המושבה. חיון פעל להקנות לתלמידים חינוך ציוני, לאומי וליברלי, והנהיג את העברית כשפת ההוראה בכל המקצועות. בנוסף, הוא טיפח את החינוך הגופני ואת אהבת הספרות והאמנות. בעזרת המורה אליהו ירקוני הועמקו לימודי החקלאות בבית הספר. למרות קשיים רבים, לרבות התנגדות תושבים בעיר למהלכיו שנתפסו כליברליים, הצליח חיון להפוך את המוסד לשם דבר".

הסמל ההיסטורי - כיכר המייסדים
תעודת זהות: מרכזה של המושבה, שנקראת על שם מייסדיה, ונמצאת בין הרחובות פינסקר, חובבי ציון, שטמפפר וחיים עוזר. על גבעה זו התיישבו חלוצי העיר בקיץ 1878 (תרל"ח). בקצה הגבעה נחפרה הבאר הראשונה, והמים נמצאו בעומק 21 מטר. באר זו כונתה על ידי הבדואים "ביר־שוע" על שם יהושע שטמפפר. מרכז הגבעה שימש כגורן ומסביבו הוקמו בתי הראשונים: זרח ברנט, יואל משה סלומון, דוד מאיר גוטמן ומיכאל שפירא. עם הזמן זכה המקום לכינוי "כיכר המיואשים" לאחר שבמקום היה גם שוק העבודה של העיר. מדי יום בחרו איכרי האזור בפועלים מהמושבה לעבודה בפרדסיהם.



הפועלים שלא נבחרו והמתינו לשווא החלו לכנות אותה "כיכר המיואשים". בשנת 1938 נחנך במקום גן המייסדים, שהיה הגן הציבורי הראשון. בשנות ה־60 של המאה ה־20 עברה הכיכר מהפך, שכלל ריצוף, תליית שעון גדול, שתילת עצים ועוד. בשנת 1991 התבצע שדרוג נוסף, שכלל שתילת עצי הדר והפרדה מהרחובות הסמוכים באמצעות גבעות מלאכותיות. כיוון שהדבר הוביל לניתוקה ממרכז העיר ולהפיכתה, למקום מפגש להומלסים ונרקומנים, ב־2007 שופצה הכיכר שוב והריצוף משתלב כמקשה אחת עם הרחובות מסביב. הדבר הביא לפריחתה מחדש.

למה אני סמל? זהו המרכז החילוני של המושבה, ששימש מקום לאסיפות עם, להתקהלויות ולחגיגות. סביב הכיכר התנהלו החיים במושבה ובסמוך אליה נבנו בתיה הראשונים, כמו בית הכנסת הגדול, בית הכלבו ובית הספר הראשונים. בכיכר שכן פעמון המושבה שהזעיק את התושבים בעת צרה והכריז מדי יום על התחלת וסיום העבודה.

מספרים עלי: יאיר אסיסקוביץ (80), יקיר העיר, נינו של אלעזר ראב, וחורש התלם הראשון בפתח־תקוה: ״נולדתי וגדלתי 100 מטרים מהכיכר. בילדותי הגענו כשלוש פעמים בשבוע לשמוע את מנגינות התזמורת כינור ציון. כשאני מדריך סיורים בעיר אני מספר על ילדותי בכיכר וגאה לספר שהחריש הראשון בעיר ב־1879 היה בכיכר עצמה".

הסמל התעבורתי - התחנה המרכזית
תעודת זהות: התחנה ברחוב אורלוב הוקמה ב־1950 במטרה לשרת את העיר ההולכת ומתפתחת, וכן את יישובי הסביבה. במהלך השנים התרחבה מאוד אוכלוסיית העיר ונפח התנועה בתחנה ומחוצה לה גדל מאוד. במשך עשרות שנים חלפו בה אוטובוסים של חברות "דן" ו"אגד", ובשנת 2006 הצטרפה אליהן חברת "קווים".



למה אני סמל? מי לא מכיר את התחנה המרכזית בפתח־תקוה? איך אפשר בלי המדרכות המשובשות, דוכני הפלאפל מסביב וההמתנה בתחנות האוטובוס, תוך שאיפה נאה של זיהום אוויר היוצא מאגזוזי האוטובוסים? התחנה היא אחת הוותיקות והישנות שנותרו בארץ, ולמעשה מדובר במיצג היסטורי שהיה כבר מזמן צריך להיעלם מהעולם במתכונתו הנוכחית.

מספרים עלי: אהרון שפרינצק (70), נוסע ותיק: "פתח־תקוה השתנתה והפכה לעיר גדולה, אבל התחנה המרכזית תמיד היתה כאן. אני זוכר איך בשנות השי