אחד הנושאים המטרידים את הציבור היהודי בארץ בתקופה האחרונה הוא שירת נשים. או ליתר דיוק - הקשבה של גברים לשירת נשים. האם מותר לגבר לשמוע אישה שרה? ואם אסור לו, מה עליו לעשות כדי להימנע מכך? האם זהו מצב של "יהרג ובל יעבור"? השכל הישר אומר שאין שום בעיה בשירת נשים כפי שאין בשירת גברים. רבנים אורתודוקסים רבים טוענים שיש איסור חמור לגבר לשמוע אישה שרה. ואכן, גברים רבים נמנעים מהקשבה לנשים שרות.

ש"ס נגד הקהיל הקונסרבטיבית בפתח תקוה
הצטרפו ל"ידיעות פתח תקוה" בפייסבוק

היהדות המסורתית (קונסרבטיבית) חרתה על דגלה את הצירוף "מסורת ושינוי". אנו בוחרים, יום יום, לחיות את המסורת היהודית ואת השינויים בעולם סביבנו שכרוכים זו בזה. אורח חיים כזה מלווה בהתלבטות תמידית ובדילמות קשות. עד כמה נשמור על המסורת? עד כמה נקבל את השינוי?

ברבים מתחומי החיים המסורת והשינוי חיים בשלום יחד. הבעיה מתחילה כאשר קיים מתח בין המוסר המודרני לבין המנהג הקיים. במקרה כזה, רבנים מסורתיים פונים אל ארון הספרים היהודי לבדוק מדוע כך אנו נוהגים. האם כך כתוב בתורה? האם זהו מנהג שולי מימי הביניים שהשתרש חזק בציבור לפני 500 שנה, אך אינו מתאים לנו כיום?

"קול באישה ערוה" הוא הטיעון העיקרי של האוסרים. אולם הם מתעלמים מהעובדה שהאיסור המקורי הוא על איש לשמוע קול של אישה בזמן שהוא קורא קריאת שמע. הם גם מתעלמים מהעובדה שבמקביל לאמירה מעורפלת זו יש אמירות אחרות. כמו למשל: "הכל עולין למניין שבעה, אפילו אישה". ובעברית מדוברת - כולם יכולים לקרוא בתורה בבית הכנסת, אפילו אישה. ואם בבית הכנסת מותר לשמוע קול אישה - מה יגידו אולמות הקונצרטים?

בעצם, כמו הרבה תחומים ביהדות, טווח האפשרויות הוא רחב כאופק השמים. הרוצים להקל ימצאו רבנים התומכים בדרכם. המחמירים ימצאו גם הם רבנים להצדקת דרכם. שבעים פנים לתורה ודרכים רבות למסורת ישראל. בתקופת הגלות היהודים היו טרודים בהישרדות מול הגויים. בימינו, המשימה הלאומית היא מציאת הדרך לחיות בשלום עם אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים וחילונים.

לכן, לדעתי על כל צד לנהוג בביתו כדרכו. אך, למען השלום, בבואו למקום בו הוא מיעוט, עליו לקבל על עצמו את מנהג המקום. לגופו של עניין, הצבא הוא גוף ממלכתי בו הנמנעים משמיעת קול אישה הם מיעוט. לכן, עליהם לנהוג כמנהג המקום ולקחת חלק בפעילות - צנועה ומכובדת - בה שרות נשים.

וכיוון שבשירה עסקינן, בשיר השירים אסיים: "השמיעיני את קולך. כי קולך ערב ומראיך נאוה".