כשיניב כהן היה ילד קטן, הוא התבייש להסגיר את מוצאו. בכל פעם ששאלו אותו "מאיזו עדה אתה?", הוא היה שולף תשובה מהשרוול, וממשיך לחייך כאילו כלום לא קרה. כיום, כשהוא כבר בן 34, כהן לא מסתיר את היותו בן העדה הפרסית ומפיץ את נפלאותיה בשורת שירים וקליפים מצחיקים, שהפכו אותו לכוכב.

• הצטרפו ל"ידיעות פתח תקוה" בפייסבוק

כהן, הבכור מבן ארבעה ילדים, גדל בשכונת מחנה יהודה בפתח תקוה ("חוץ מים לא חסר פה כלום") ומתגורר בה עד היום. בילדותו נאלץ להתמודד עם הסטיגמות שיצרו הסרטים של יוסף שילוח, שהקפיד לגלם את דמותו של הפרסי הנלעג, ובכך גרם, מסתבר, נזק לעדה שלמה. "כשהיו מזכירים פרסיים זה היה לרוב בהקשר של לעג וצחוק, ולכן לא סיפרתי מה העדה כדי שלא יצחקו עליי", הוא מגלה. "היום אני מתבייש בכך שהתביישתי. כשהייתי קטן היינו הולכים ל'רוזה־באע' (המקבילה הפרסית של המימונה), והיו שם מופעים של יוצאי איראן, אבל לא התחברתי לשפה ולמוזיקה. עם השנים למדתי עד כמה העדה שלנו חמה, מפרגנת ושומרת על המסורת והשפה שלה".

מה זה אומר לגדול במשפחה פרסית?
"המון חפלות משפחתיות. כל הזמן מחפשים סיבה למסיבה. פעם דודה שלי עשתה סעודה עם תזמורת וריקודים לכבוד השן הראשונה שצמחה לבן שלה. בכל ערב חג אנחנו שרים שירים בפרסית ומנגנים על כלי נגינה, יחד עם אוכל מסורתי. בכל פעם שמישהו מדבר איתי פרסית, אני מרגיש שיש לי קשר משפחתי אליו".

מה אתה חושב על הסטיגמות שיש על העדה, שקשורות בעיקר לקמצנות של אנשיה?
"זו סתם סטיגמה אומללה. כל מי שהתארח בבית של פרסים מבין עד כמה שזה לא נכון. הם אוהבים לארח ולכבד מכל הלב. יכול להיות שהם יותר מחושבים מאחרים, ויש להם חוש מסחרי מפותח, אבל הם לא קמצנים".

צחוק מהעבודה
כהן הגיע לתחום השירה במקרה. תחילה ניסה להצליח כניצב בתוכניות טלוויזה וסרטים ("אם מצמצת לרגע - פספסת אותי"), אך כדי להתפרנס עבד כאיש מכירות בחברת ביטוח ישיר. דווקא שם גילו את הכישרון שלו, וביקשו ממנו לכתוב בכל שנה שיר על העובד המצטיין. וזה תפס. "השיר הראשון שצילמנו היה על בחור בשם שימי אבוחצירא", הוא מספר. "העלינו את זה לאינטרנט וזה סחף תגובות רבות. לצערי, בגלל בקשה של אחת הרקדניות בו הורדנו את הקליפ".

חלפה שנה. הפעם נבחר העובד איציק עקיביאן לתפקיד המצטיין וזכה לקליפ מושקע במיוחד מצדו של כהן, תחת השם "אע'ה אסאק" (בתרגום מפרסית: אדון יצחק). "צילמנו את הסרטון בשוק של פתח תקוה ובקניון הגדול בעיר. העליתי אותו לפייסבוק ומנהל הקבוצה 'גם אני פרסי גאה' ביקש לפרסם אותו. מאז, צפו בו למעלה מ־50 אלף איש, והתגובות היו נלהבות. הסוחרים שצולמו סיפרו שמזהים אותם בדוכנים, והם גם מקפידים להשמיע אותו ברחבי השוק. חלקם אפילו ביקש להשתתף בצילומים של השיר הבא".

איך המשפחה הגיבה?
"כשצילמתי את השיר הראשון, אבא שלי היה סקפטי. הוא אדם מאוד שמרן ולא ידע מה יהיו התגובות. אחרי ההצלחה של הקליפ הוא מאוד פרגן ועודד אותי לצלם עוד. כשהוא ניגש למוכרים בשוק פתח־תקוה, המקום בו צולם רוב הקליפ "אע'ה אסאק" ואומר שהוא אבא שלי, הוא מקבל הנחות. בתור פרסי זה מאוד משמח אותו. אמא שלי פרגנה מהרגע הראשון והיא אפילו משתתפת בקליפ הבא".

תמיד היית מצחיק?
"מאז שהייתי ילד בבית ספר היסודי עין גנים וחטיבת הביניים ברנר, הייתי עושה מערכונים ומצחיק את החבר'ה. כמובן שגם היום בעבודה אני מקבל את הבמה להצחיק ועושה זאת בכיף. תמיד אהבתי להצחיק, כל הזמן היו הערות מצחיקות באמצע השיעור, שאחר כך שילמתי עליהן מחיר".

מזהים אותך ברחוב?
"לא מעט אנשים מזהים אותי, אבל אני עדיין לא יודע איך להגיב לזה. זה חדש עבורי. למרות שמגיל קטן אני אוהב להצחיק ולשמח, אף פעם זה לא היה מסחרי. אני לא רגיל שאנשים שלא מכירים אותי צוחקים ממני ואומרים לי שלום".
הקליפ "אע'ה אסאק". הבא יצולם באיראן?

עם האוכל בא התיאבון וכהן החליט לתת פוש לקריירה המוזיקלית המתפתחת שלו. יחד עם אחותו הקטנה לימור בת ה־23 הוא כתב והלחין את "כלה מאיראן", המספר על אישה שנשלחה אליו במתנה מהמולדת הרחוקה. בין השאר, מתואר שם כיצד האישה משקיעה את מרצה בטיפוח הבית, בעוד הבעל מחפש קומבינות.

"בקליפ לימור אחותי היא הרקדנית וגם יד ימיני", אומר כהן. "את הכל אני עושה על חשבוני, ויש גם ניצבים שעובדים בהתנדבות. זה פשוט יצא משליטה. יש לזה קרוב ל־200 אלף צפיות ביוטיוב, חלקן מניו יורק, צרפת ודנמרק. יש אפילו הצעה מחברה מסוימת להפוך את זה לרינגטון, ואני עדיין שוקל את זה. כיום אני מוזמן למופעים, קיבלתי הצעה מקבלן עשיר מאוד מניו יורק שמגיע פעם בכמה חודשים לארץ. הוא רוצה שאני וכל משתתפי הקליפ נגיע לחנוכת הבית שבנה בהרצליה".

אתה מציג בקליפ את האישה הפרסייה כמישהי שכל היום בבית, מנקה ו