לבושה בקפידה, פניה מאופרות כאילו זה עתה היא יצאה מאירוע חשוב, וגופה מדיף ריח של בושם, נכנסת גילה אלמגור לבית הקפה ומסובבת ראשים. בשבועות האחרונים היא עומדת במוקד המאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים מישראל, שבשיאו הצהירה כי תהיה מוכנה להחביא בביתה ילדים, גם אם זה אומר להפר את החוק. השבוע היא לא חזרה בה מכוונותיה ואף מחדדת את אמירותיה.

• בואו להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק

אלמגור בת ה־72 נחשבת לגדולת שחקני ישראל וזכתה בפרס ישראל לקולנוע בשנת תשס"ד. ברזומה שלה עשרות פרסים על הצגות וסרטים שבהם כיכבה, כולל על סרטה האוטוביוגרפי "הקיץ של אביה". לפני שלושה שבועות לא היססה לצאת בבוטות נגד החלטת שר הפנים אלי ישי לגרש ילדי עובדי זרים, מהלך שהעמיד אותה בראש מחנה המתנגדים. "אני אחביא כל ילד. אני מוכנה ללכת על זה לבית הסוהר ואני אומרת את זה בריש גלי", היא אומרת השבוע בנחרצות. "אני אקח את זה עליי. לא מוכנה לחיות ככה. יש חוק, ואם אני מפרה אותו אז תפעיל אותו נגדי. אני מוכנה להפר את החוק בעניין גירוש 400 הילדים הללו. זו ההרגשה שלי וככה אני חושבת. אני בסופו של דבר צריכה לקום בבוקר ולהסתכל על עצמי במראה. אני לא יכולה לתת את ידי לפשע שכזה, פשע שאנחנו לא נסלח לעצמנו אם נעשה אותו. המדינה אשמה שלא הפעילה את החוק בזמן. אותם ילדים גדלו כאן ובנו לעצמם חיים".

שר הפנים טוען שנעשה כאן שימוש ציני בילדים כשבפועל הכוונה היא לגירוש הוריהם.
"אני לא מוכנה לקבל את זה. למדינה חייבת להיות מדיניות הגירה ברורה. מה שקרה ומה שקורה כיום זה סגנון 'הדלת המסתובבת'. מגרשים אנשים, וחברות כח אדם מביאות עובדים חדשים. זה לא יעלה על הדעת. אני בעד מדיניות ברורה כי כל מדינה צריכה לשמור על הגבולות שלה, אבל האנשים האלה הגיעו לכאן עם אשרות ובנו לעצמם חיים. מה הם רוצים? שעובד יחתום שהוא לא יתאהב? שעובדת תחתום שהיא לא תרשה לאף אחד לחבק אותה ולא תקיים יחסי אישות? 1,200 ילדים יועדו לגירוש, מתוכם נשארו 400. אני אומרת שתשאיר אותם ותחיל את המדיניות שלך מכאן והלאה. אתה רואה איך מכניסים את הילדים הללו למכלאות ומכניסים אותם בכוח למטוס שייקח אותם. תהיה נדיב לעוד 400 ילדים שיש להם הורים".

נושא העובדים הזרים מתקשר למונחים שכאילו נלקחו מתקופת מלחמת העולם השנייה. לא קצת נסחפנו עם הדימויים של השואה?
"אבל זו עובדה. אני לא אומרת שצריך להשוות לתקופת השואה אבל יהודים נרדפו בכל מקום בשל היותם יהודים. פה אתה מגרש ילדים בגלל היותם זרים ולא יהודים. הם הביאו אותם לכאן ופתחו להוריהם את השער. הם בנו כאן את חייהם. אין להם ארץ אחרת. האישה שמנהלת את ביתי היא פיליפינית, והיא ילדה בארץ ילדים שאביהם גורש מישראל. אנחנו אימצנו את המשפחה הזו, ומבחינתי הם המשפחה שלי לכל דבר ועניין".

נאבקת בכל החזיתות (צילום: תומריקו)

ובכל זאת, זו החלטת ממשלה. מדובר באנשים שהוויזה שלהם פגה והם נדרשים לחזור לארצם. אני מניח שגם לך היו עושים את אותו דבר במדינה אחרת.
"לא ככה. הילדים האלה לא ידברו באף שפה אחרת מלבד עברית. הם מכירים את חגי ישראל והווי המדינה. מדובר בסך הכל בכמות זעירה של 400 ילדים".

הממסד הדתי חושש מהתבוללות. את מחשיבה את הדעה הזו כשאת יוצאת למאבק?
"לא במאבק שלי. כל העניין הזה של שמירה על הצביון היהודי... אלוהים אדירים, מה אנחנו? פאגאנים? באיזה עידן אנו חיים? זה פשוט מחפיר שעושים בעיות לעולים מרוסיה, שחלקם הגדול השתייכו למשפחות שהתבוללו. מותר לחייל שאינו יהודי להיהרג בצה"ל אבל אסור לו להיקבר בקבר ישראל? אני מתביישת, איזה מין דבר זה? אנחנו המאה ה־21, מה זה מפריע? תפתח את הכתובים, יש שם הכל. מדברים על הנדיבות אל הגר, שלי היא מובנת מאליה. ילד שגורש מכאן, או שחי בפחד מחשש שפקחי משטרת ההגירה או יחידת עוז יגיעו לגרש אותו, כל חייו יהיה שונא ישראל ואנטישמי. זה עניין של השקפת עולם ואף אחד לא יזיז אותי ממנה".

כתל אביבית וותיקה, את בוודאי מודעת לקטסטרופה של התחנה המרכזית בתל אביב, את יכולה להזדהות עם הכעס של התושבים המקומיים בדרום העיר, שאינם יכולים לצאת בלילות?
"אני מכירה את האזור הזה. עבדתי בו המון בעבר. גם אז זה לא היה מקום סימפטי. הוא היה מכוער, ולא גדל בו צמח אחד. המקום נזנח וקלט פליטים ואנשים מכל העולם. בטח שלא הייתי מסתובבת שם בלילה לבד, איזו שאלה. על מה הכעס? שאנשים התמקמו שם? הם תושבי תל אביב, שייפנו לראש העירייה וייאבקו כתושבים. כשהייתי חברת המועצה הבעיה הזו לא היתה קיימת".

מה דעתך על מכתב הרבנים שקרא שלא להשכיר דירות לעובדים זרים בדרום העיר?
"אני מתביישת בשביל הרבנים. גם בצפת הם קראו לא להשכיר לערבים. זה אותו דבר. מי הם אותם רבנים שמשתלחים כך. זה היחס לגר שבתוכך?"

את מעורבת גם במחאת הע