מורה דתייה ביום, ונשפנית בשעות הפנאי. אלו הם חייה של עינב דרומר בת ה־28 מהיישוב שערי תקווה שמוכרת לתלמידיה כמורה אהובה למוזיקה, אך בלילות עוטה על עצמה את תחביבה והופכת לחצוצרנית וחלילנית בלהקת 'דוסה נובה', המופיעה בחתונות בעיקר במגזר הדתי. היותה דתייה לא מפריע לה לנגן בחברת שישה גברים חילוניים, אולם היא מקפידה לשמור על הגבולות ואינה שרה, משום שהדבר אסור על אישה מתוקף ההלכה.

• בואו להצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק

דרומר תמיד אהבה מוזיקה, בעיקר לנגן בחצוצרה. משחר ימיה היא חיצרצה בשצף קצף, ובמקביל למדה הוראה. מזה ארבע שנים היא עובדת כמורה בבית החינוך 'ירקון', השייך למועצה האזורית דרום השרון, שממוקם בסמוך למחלף ירקונים.
לפני שלוש שנים היא סייעה להקים את להקת 'דוסה נובה', שהפכה ללהיט גדול במגזר הדתי־לאומי ואף החילוני. הלהקה, שמנגנת את הרפרטואר הישראלי מכל התקופות, זוכה להצלחה כבירה.

דרומר מבהירה כי הייחוד של להקת 'דוסה נובה' לעומת הרכבים אחרים טמון בכך שלנגניה היסטוריה עשירה של הופעות בפסטיבלים שונים בארץ ובחו"ל. "בין היתר, הופענו בפסטיבל הכליזמרים בצפת, בפסטיבלים בירושלים ועוד", היא אומרת.
"חברי הלהקה הם בוגרי בתי ספר למוזיקה בארץ, כולל 'רימון', האקדמיה למוזיקה בירושלים והמחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר אילן".

לדבריה, כיוון שהלהקה מופיעה, הן מול המגזר הדתי והן מול המגזר החילוני, יש לה רפרטואר עשיר ומגוון של מוזיקה חסידית עכשווית, ישראלית ולועזית. "מגוון הסגנונות כולל רוק, פאנק, מוזיקה עממית, קלטית, רגאיי ונגיעות ג'אז", היא מציינת. "יש גם חומרים מקוריים, שמוקלטים בימים אלה ועתידים לצאת כאלבום"

נסחפתי עם זה
החיבור של דרומר למוזיקה החל בגיל צעיר מאוד, בעיקר כיוון שהוריה דחפו אותה להישגים בתחום. "הייתי שומעת מוזיקה וישר מתחילה להקיש את המקצבים. גם שרתי הרבה", היא משחזרת. "בכיתה א' ההורים שלי די לחצו עליי ללמוד נגינה באורגן, למרות שלא רציתי. ספגתי בבית הרבה מאוד תכנים מוזיקלים. אבא שלי התחנך במוסדות חב"ד, כשהיה צעיר, וכל ערב שבת הוא לא הפסיק לשיר. עם השנים זה חלחל, ומשם נסחפתי עם זה". לדבריה, מגיל קטן היא חשה כי הדבר בנפשה. "זה חדר לנקודות העמוקות ביותר פנימה", היא אומרת.

אפשר לומר שלחצוצרה היא הגיעה די במקרה. "בכיתה ח' עברתי לאולפנית, שלמדו בה רק בנות", היא נזכרת. "החליטו להקים שם תזמורת מיוחדת של כלי נשיפה. היה לי ברור שאני הולכת להיבחן, למרות שלא ניגנתי לפני כן על כלי נשיפה. מאוד רציתי ללמוד על סקסופון כי הוא נראה לי אז כלי מאוד מגניב. בסופו של דבר המורה שלי בחמש השנים שלאחר מכן הסתכל עליי ואמר לי בהחלטיות: 'לך יש שפתיים של חצוצרנית'. אמרתי 'יאללה, נלך על זה'".

הבנת אז את המשמעות?
"הבנתי שאני נכנסת לתוך עולם שמאוד מרגש אותי, עולם שדתיים בדרך כלל לא נחשפים אליו. בנקודה זו כבר לא הייתי זקוקה לדחיפה מההורים כדי להמשיך לנגן. שיגעתי אותם בעצמי שייתנו לי לנגן. עם זאת, כשהתחלתי לנגן על החצוצרה, הצלילים שלה היו מאוד לא נעימים בלשון המעטה. תרגלתי כל יום במשך שעות, והמשפחה קיבלה זאת בהבנה. ככה המשכתי עד שעשיתי בגרות במוזיקה".

הלכה למעשה
דרומר מספרת כי תלמידיה לא מפסיקים לפרגן לה. "זה די הגיוני שהמורה שלהם למוזיקה תנגן", היא מוסיפה. "זה מגניב אותם שיש לי להקה משלי. אני מנגנת בחצוצרה, שהיא כלי יחסית נדיר לבנות. בפרט שאני מגיעה ממגזר שהוא די זר להם כי מדובר בבית ספר חילוני".

סיפרו לנו שאת גם אוהבת לשיר.
"אני מנסה להתמקד בעיקר במה שאני יודעת לעשות טוב, שזה לנגן בחצוצרה. בגדול אני לא זמרת, מה גם שזה אסור מבחינה הלכתית. יש בעיה במגזר הדתי עם בנות ששרות, ולכן אני מעדיפה שלא לעורר פרובוקציות מיותרות".

מה באשר לנגינה בחצוצרה בלהקה, שרובה מורכבת מגברים? הרי גם זה אסור הלכתית.
"כעקרון אין בעיה עם זה שאישה דתייה תנגן. יש חברות מסוימות במגזר הדתי שלא רואות בעין יפה חברה מעורבת. לפני 'דוסה נובה' היתה לי בעיה עם הנושא בלהקה אחרת שניגנתי בה. האבא של החתן ראה אותי לפני שהאירוע החל, וביקש שארד מהבמה כי היו אמורים להגיע שני רבנים חשובים. הוא מאוד התבייש שהייתי שם. האבסורד הוא שאחרי שהרבנים הלכו, הקהל החל לרקוד מעורב, וזה נתן לי תחושה לא נעימה".

איפה הכרת את חברי הלהקה?
"דרך מוזיקאים וחברים משותפים, וגם באמצעות האינטרנט. שאלנו אנשים מי מהם מעוניין להשתתף".

גם חילוניים מזמינים אתכם להופיע בחתונות?
"ניגנו בכמה חתונות חילוניות את הרפרטואר הישראלי שלנו. עם זאת, הציבור החילוני נוטה יותר לקחת דיג'יי, לעומת הדתיים שמעדיפים להקה. זה קצת מפתיע כי הסצינה המוזיקלית יותר חזקה אצל החילונים, ופחות אצל הדתיים".

כיצד את מס