הרובוט דה וינצ'י בפעולה. צילום: באדיבות בילינסון

עשרות רופאים מנתחים התכנסו בשבוע שעבר בבית החולים בילינסון כדי לצפות במומחה בעל שם עולמי מאנגליה, ד"ר אמג'ד פרבז, מבצע ניתוח מיוחד וחדשני להסרת גידול בחלק התחתון של המעי הגס  של אישה, בשנות ה־60 לחייה, כשהוא נעזר ברובוט "דה וינצ'י" בעל ארבע זרועות. הניתוח, אם תהיתם, עבר בהצלחה מלאה.

מדובר במערכת טכנולוגית מורכבת במיוחד, במסגרתה מוכנסות הזרועות לחלל הגוף באמצעות ארבעה חתכים קטנים ועדינים. זרוע אחת היא למעשה מצלמה משוכללת, המספקת תמונה תלת ממדית ברזולוציה גבוהה בזמן אמת, ואילו השלוש האחרות מבצעות את ההליך הפולשני עם הכלים הדרושים המחוברים אליהן. 

צילום: באדיבות בילינסון

האירוע, שהתאפשר הודות להזמנה שנשלחה לד"ר פרבז מפרופ' ניר וסרברג, מנהל היחידה לכירורגיה קולורקטלית במערך הכירורגי בבילינסון, במטרה ללמד קולגות מישראל את השיטות החדשניות, התקיים בשלושה מרחבי עבודה שונים - הראשון היה שולחן הניתוחים, עליו שכבה המטופלת תחת הרובוט המשוכלל, השני היה עמדת הניתוח ממנה פעל המנתח, ואילו השלישי היה בבניין אחר במתחם בית החולים, בו ישבו צוותי רפואה ששאלו שאלות.

"המנתח שולט בניתוח מעמדת עבודתו, שהיא מעין קונסולה הנמצאת בנפרד לחלוטין מהמנותח, וממנה הוא מפעיל את הזרועות השונות באמצעות ג'וי-סטיקים", מסביר פרופ' וסרברג. "באופן תיאורטי, אם ליד המנותח נמצא מישהו מיומן, שיכול לבצע את החתכים ולהכניס את כלי הניתוח לחלל הגוף, המנתח עצמו יכול להיות בחדר אחר, וביום מהימים אפילו מעבר לים".

אילו עוד יתרונות יש לרובוטיקה בכירורגיה?

"דרגת החופש של כלי הניתוח. המנתח נהנה מארגונומיה טובה בדרגת יציבות גבוהה, שלא ניתנת להשגה באופן ידני רגיל, זאת תוך אפשרות לוויסות מדויק של התנועות. בנוסף, למערכת יש יכולות מוטוריות מתקדמות ומדויקות, שמאפשרות למנתח חופש תנועה מירבי וגישה לכל פינה. השילוב בין יכולות אלה לשימוש בכלים קטנטנים, המתכופפים ומסתובבים הרבה יותר מכף היד האנושית, מאפשר לבצע ניתוחים תוך הקטנת הסיכון למטופל. גם זמן ההתאוששות של המטופל בהליכים אלה קצר משמעותית מהליכים ניתוחיים רגילים. כמו כן, ניתן להגיע ביתר קלות למקומות מסובכים וקשים כמו לחלל קטן וצפוף, שדה ראייה מוגבל והפרדת רקמות, הדורשת עדינות מירבית ו/או תפירה מסובכת".

פרופ' וסרברג. צילום: באדיבות בילינסון

מה צופן לנו העתיד?

"המערכת הזו משתכללת כל הזמן. השאיפה היא להזין לתוכה את כל הנתונים של המטופל, כולל הדמיות ומיפוי מדויק של גופו, במטרה להגיע למצב הדומה לטייס אוטומטי, שבו לא יהיה מקום לטעויות אנוש. בנוסף, השאיפה היא להגיע למצב שבו המנתח יכול לבצע את הניתוח, כשהוא נמצא בחדר אחר, ואולי אפילו במדינה אחרת. מדובר במשהו שנשמע מאוד עתידני, כשהמנתח יעשה את עבודתו בדומה למפעיל מטוס ללא טייס".