עדיין מוקדם לדעת לאיזה כיוון תפנה פתח־תקוה בעידן רמי גרינברג, אבל במערכת הבחירות הזו הזכירו לנו כולם שוב ושוב את חשיבותה כעיר החמישית בגודלה בישראל. והאמת? יחסית לכרך חשוב ומרכזי כל כך, יש לא מעט דברים לתקן ולפתור בעיר. בין היתר, שלל בעיות שנוצרו עקב צמיחתה המהירה בעשור האחרון.

מומחים ותושבים שעמם דיברנו הציגו שורה של נושאים שממתינים עדיין לתשובה והכרעה מראש העירייה החדש, כדי להצעיד את העיר לעשור השלישי של המאה ה־21. חלקם, למרבה הצער, מוכרים לכם היטב כתושבי העיר, והגיע הזמן לתת להם פתרון. יאללה, לעבודה.

רחוב ז'בוטינסקי מגשר קלטראווה. צילום: ריאן

תחבורה: תקועים

כשהגו את פתח־תקוה אי שם בבוקר לח בשנת תרל"ח, לא חזו חמשת הרוכבים את הפקקים האיומים של כביש 471 ואת ציר ז'בוטינסקי, שיהפוך לאחד הכבישים הכי עמוסים (ומחוררים) באזור. כיום היציאה מפתח־תקוה בשעות הבוקר לכיוון תל אביב נמשכת בין 30 דקות לשעה וחצי. איך יודעים מתי לצאת לעבודה? לא יודעים.

נתיב התחבורה הציבורית בז'בוטינסקי, שהושק לפני מספר שנים, ניסה להפוך את התחבורה הציבורית לאלטרנטיבה ראויה אבל כשלי התחבורה הציבורית דורשים כתבה משל עצמה. אולי בגלל זה פתח־תקוה מככבת כאחת מהערים, שיש בהן הכי הרבה אופניים חשמליים, אלטרנטיבה שהפכה למכת מדינה ודורשת טיפול רציני מכל הרשויות. אבל בהיעדר שבילי אופניים, מיעוט חניונים וחניות, שכמעט וכבר לא נותרו - מה ראש העירייה כבר יכול לעשות?

איתי חיים, 36, מנכ"ל "תחבורה בדרך שלנו", שמקדמת שיפור של שירותי התחבורה לציבור, שופך קצת אור על הבעיות והפתרונות שבדרך: "פתח־תקוה משמשת גם כעיר מחוז לערים סביבה, ויש לכך השפעה גדולה מאוד על גודש התנועה", הוא מסביר.

מה היית ממליץ לראש העירייה?

"המשימה הראשונה שלו תהיה חיזוק מרכז העיר. בשני העשורים האחרונים מרכזי המסחר והבילוי המשמעותיים נדדו לאזורי התעשייה הממוקמים בקצוות העיר, מה שאילץ את התושבים להגיע אליהם באמצעות הרכב הפרטי, ולוותר על הגעה רגלית למרכזי המסחר הקרובים שירדו מגדולתם".

משימה נוספת, לטענת חיים, תהיה הצללה של המרחב הציבורי. "הפחתת השימוש ברכב פרטי תוכל להתקיים אם תהיה חלופת הליכה הולמת. רחובות מוצלים, בעיקר ברחובות החופפים והמובילים לשטחי המסחר, יעודדו הליכה וכתוצאה מכך, הפחתת השימוש ברכב פרטי".

מה בנוגע לתחנה המרכזית?

"זה לא פתרון טוב. יש לאפשר ריבוי של מסופי קצה וחניונים לאוטובוסים שיותאמו לתחבורת המעברים, במקום תחנה מרכזית אחת שמאלצת יצירת מסלולים מפותלים ולא יעילים. לשם כך על העירייה לדאוג להקצאת קרקע, גם אם מדובר בחילופי שטח מול רשויות נוספות, במקום להמשיך את הגודש בציר אורלוב־בר כוכבא, ליד התחנה הישנה".

חיים גם מזהיר מפני הסכנות התחבורתיות שטמונות בפתיחת מתחם סירקין: "ייווצר גודש תנועה אדיר בהיקפיו נוסף למצב הקיים. תוכנית סירקין צריכה לחזור לוועדה המקומית ולהיות בפרופורציות מתאימות לפתח־תקוה, שקלטה כמאה אלף תושבים בשני העשורים האחרונים, ועומדת כעת על סף היכולת מבחינת פיתוח התשתיות".

ומה באשר לחנייה?

"הצורך בחנייה גובר מאחר ואין כמעט אפשרות לתושב להתנייד שלא ברכב הפרטי. חנייה חינם אינה פיתרון, מאחר והיא משאב של שטח עירוני, עליו משלמים התושבים שאינם בעלי רכב פרטי באמצעות הארנונה על בעלי הרכב הפרטי. ברגע שהעירייה תאפשר חלופות נוחות לתושביה, היא תייתר את הצורך בחניות נוספות".

המלצה: "יש צורך בתוכנית אב חדשה לתחבורה שתקדם אופטימיזציה של שימושי דרך ותמסד רצף של שבילי אופניים מופרדים יחד עם נת"צים תוך שיפור הבטיחות בדרכים".

פקקים וזיהום אוויר בדרך אם המושבות

זיהום אוויר: סובלים

תושבי אם המושבות הם הראשונים שסבלו מזיהום האוויר, שנגרם ממפעלים באזור התעשייה סגולה בגלל קרבת השכונה למפעלים. במשך שנתיים וחצי הם נלחמו בקברניטי העיר עד שהם באמת הקשיבו להם והבינו שמדובר פה בבעיה רצינית.

בבדיקות שנשלחו לעיריית פתח־תקוה התגלו חריגות גבוהות של זיהום אוויר. התושבים התלוננו ועדיין מתלוננים על ריחות כימיים חזקים, תחושות צריבה בעיניים ובגרון והיעדר אוויר נקי. לטענת לירון פדר, 46, תושב השכונה מזה 15 שנה, כרגע אין כל שינוי וזיהום האוויר לא מנוטר על ידי המפעלים באופן רציף. "יש כל הזמן, בבוקר ובלילה, ריח בלתי נסבל בשכונה, ריח של שריפת חומרים רעילים".

איפה זה עומד?

"היו לנו התכתבויות עם העירייה, ואמרו שיטפלו בזה וכלום לא קרה. יש מפעל שהתחייב שעד האחד באוגוסט תותקן מערכת ניטור לזיהום אוויר, וזה לא קרה".

מה צריך לקרות בנושא?

"היו צריכים להזמין אותם לשימוע לפני לקיחת רשיון העסק. אמרו לנו שזה יקרה אחרי החגים ולא קרה כלום. אף אחד לא מטפל בזה. מפעלים לא מנוטרים. כל המחלקה של איכות הסביבה בעיריית פתח־תקוה מנוהלת על ידי שלושה אנשים, בעוד שיש 130 מפעלים מסוכנים בעיר ברמות דרגות שונות, כשחמישה מהם בדרגה הכי מסוכנת. צריכים לאייש יותר אנשים לטפל בכך. מישהו צריך לאכוף את זה ולשבת לבעלי המפעלים על הצוואר".

מה אתה מצפה מראש העירייה בנושא?

"ליד קשה יותר ופיקוח הדוק יותר. אם צריך להביא תקציב, אז להביא תקציבים ולדאוג לתושבים. שנלך לישון בלילה עם תחושה שמישהו דואג לנו".

המלצה: "צריך להסדיר את האישורים למפעלים, כי רובם עובדים בלי אישורים אלא רק עם אישורים זמניים. יש חומרים מסוימים שבכלל לא צריכים להיות פה במרחק של פחות מקילומטר מבתי תושבים".

מרכז העיר

תדמית: מיובשת

כל סטנדאפיסט מתחיל יודע שפתח־תקוה היא מטרה נוחה לבדיחות והפכה בשנים האחרונות למושא ללעג. קבוצות פייסבוק כדוגמת "פתח־תקוה לא קיימת" או הצעות לעשות חילופי שטחים עם הפלסטינים לפי בסיס "פתח־תקוה תמורת שלום", הפכו לדבר שבשגרה.

זאת לא אשמת ראש העירייה הקודם, גם לא זה שלפניו. התדמית המנומנמת, האפרורית וה'משעממת' משויכת לעיר זה שנים רבות, ועליה השכילו לכתוב חברי להקת 'אינפקציה' המקומית עוד בשנות ה־90': "אני לא מאמין שאני גר בפתח־תקוה - ערסים, זקנות ובני עקיבא". גם מתחם הבילויים של יכין סנטר, שאיכשהו הצליח להפיח בעיר קצת חיים, לא הביא את השינוי המיוחל.

דן קשאני, 35, תושב פתח־תקוה, מנהל קריאייטיב במשרד הפרסום הגדול בישראל, מקאן תל אביב, מודע היטב לתדמית הבעייתית של העיר. "פתח־תקוה נתפסת כברירת מחדל, עיר שקצת יותר יקרה מראש העין אבל יותר קרובה למרכז, שנמצאת במרחק סביר מתל אביב".

ואיך ממתגים אותה?

"בכדי למתג משהו, לא בהכרח עיר, כל מוצר שהוא, צריך לייצר איזשהו בידול. אם חולון היא עיר הילדים ותל אביב היא עיר ללא הפסקה, אז פתח־תקוה צריכה להיות עיר ה־X. יש לה כיום את הסיסמה 'לב של מושבה, קצב של עיר', שלא כל כך ברור מה היא אומרת".

אז מה היית ממליץ לראש העירייה?

"עדיף מיתוג שיהיה מעוגן באמת, בחוזקה אמיתית. שמעכשיו שישקיעו לדוגמא רק בגנים הציבוריים, או בחוגים, או במשהו כדי שיהיה אפשר לבסס על זה מיתוג ברור קל, קליט וחד משמעי, ולא מעורפל כמו עכשיו".

המלצה: "צריך להחליט שרוצים לשנות את התדמית ולרוץ קדימה. אפשר לגייס מובילי דעה או למצוא דרכים אחרות לפרסם את המיתוג, אבל התהליך לוקח לא מעט זמן וצריך להיות מעוגן בחזון של ראש העירייה".

ד"ר חוה ארליך. צילום: דוברות העירייה

בנייה: צפוף פה

עם למעלה מ־240 אלף תושבים, פתח־תקוה היא העיר החמישית בגודלה בישראל והיא רק ממשיכה לגדול. מחירי הדירות מאמירים, ויחד עם זאת הצפיפות והיעדר שטחי הבנייה הביאו יזמים רבים לבנות רבי קומות צמודים זה לזה, כפי שניתן לראות בחלק מהשכונות החדשות, כמו אם המושבות ונווה גן.

הבנייה החדשה גם עתידה להגיע למחנה סירקין, שאמור להתפנות בשנים הקרובות ולהכיל עוד לפחות 15 אלף יחידות דיור, מה שיהפוך את פתח־תקוה לעיר עוד יותר צפופה ופקוקה. על כך נוסיף פרויקטים של תמ"א 38 ופינוי־בינוי לבניינים ישנים וקיבלתם צוואר בקבוק ועיר תקועה כמו ראש העין השכנה, ששוקעת בכמויות בנייה מסיביות ומסתכנת בקריסה בשל היעדר תשתיות מתאימות.

רון לנדסמן, 27, מומחה לנדל"ן, טוען כי תמ"א 38 ופרויקטים של פינוי־בינוי מתקדמים בקצב איטי מדי בעיר: "צריך לעודד יותר פינוי־בינוי מאשר תמ"א 38 כי הפינוי־בינוי נותן גם מענה לפיתוח הסביבה (ביה"ס, חניות, מוסדות ציבוריים, פארקים וכו׳) לעומת התמ"א 38".

אלו מקומות הם פוטנציאליים לפינוי־בינוי?

"שכונת רמת ורבר נמצאת כרגע על הפרק מבחינת פינוי־בינוי, ואושר גם פינו־בינוי ברחוב פוגל, לאחר למעלה משבע שנים של קידום הנושא".

מה אתה היית ממליץ לראש העירייה?

"אנחנו לא רוצים עיר מפוצצת בדירות, אלא רוצים שהתשתיות והמוסדות הציבוריים יהיו מותאמים לכמות התושבים. יש עומס מבחינת הכבישים, המון פקקים, אין מספיק בתי ספר, גני ילדים, קופות חולים וכדומה. העיר לא מוכנה לעוד כמות ענקית של תושבים".

ד"ר חוה ארליך, מהנדסת העיר ומומחית לתכנון ערים: אנשים רוצים פינוי־בינוי, למה זה מתעכב?

"פינוי־בינוי זה שם כולל להרבה צורות של התחדשות עירונית. בכל מה שקשור לפרויקטים פשוטים יחסית, אין עיכובים. עשינו מדיניות ואנחנו עובדים בצורה מסודרת. היזמים יודעים מה הצפי והגבהים. הפינויים הגדולים אורכים יותר זמן. אם יזם מגיע אליי עם תוכנית בצפיפות מטורפת של 80 יחידות לדונם, אז אנחנו אומרים שזה לא יילך. אז מתחילים הדיונים כי בסוף הרשות צריכה לספק שירותים".

כמה פרויקטים היו עד היום?

"אנחנו מתקרבים ל־1,500 יחידות דיור של תמ"א. בפינוי־בינוי ברמת ורבר מוסיפים עכשיו 4,000 יחידות דיור ובאחדות מספר דומה. יש עוד יוזמות שנמצאות עדיין בשלבי משא ומתן תכנוני, בעיקר בגלל הצפיפות והגובה. אם אין הסכמות, זה יכול להגיע לפיצוץ ואז יש עיכוב אבל הזמנים לדיון התקצרו, ויש התבגרות של השיח בשנים האחרונות".

העיר מוכנה מבחינת תשתיות לעוד בנייה?

"זאת בעיה. החתך של הכבישים צריך להשתדרג וצריך להוסיף תחבורה ציבורית, תוך חשיבה על מסלולי התנועה. מים, ביוב וכבלים  - הן תשתיות שקל לחדש כשיש כסף. הבעיות הן הרחבת דרכים ומתן מגרשים לצרכי ציבור, שזה ממש לייצר יש מאין. תכנון נכון מוכיח את עצמו בסוף".

המלצה: לתכנן את פתח־תקוה 2020, הגיע הזמן לייצר חזון בנייה חדש לעיר.

מחנה סירקין. צילום: גיל לרנר

מרכז העיר: הזנחה

חיים עוזר, חובבי ציון, הברון הירש, שטמפפר, בר כוכבא, ההסתדרות – רחובות מרכז העיר סובלים זה שנים מאווירה לא נעימה, בלשון המעטה, ומהזנחה שיטתית של קברניטי העיר. לכלוך, מדרכות שבורות וגם תברואה לקויה. אם נדמה לכם ש"ככה זה", מספיק להסתכל על הערים השכנות כדוגמת רמת גן, הוד השרון או קרית אונו כדי להבין איך מרכז עיר יכול להיראות – מזמין ונקי, ובעיקר כזה שהתושבים נהנים להשתמש בו כמרכז קניות ובילויים. 

לא פעם נשמעו קולות שבכלל צריך להרוס את כל מרכז העיר ולבנות אותו מחדש, אבל זהו פרויקט שיכול להימשך עשרות שנים. מצד שני, הדבר אפשרי עם מתן פיצוי ראוי לתושבים ובעלי העסקים. "יש פה עשרות אם לא מאות דירות מחולקות ובמצב רעוע, שגרים בהן פליטים ומהגרי עבודה", מספרים בעלי העסקים באזור. "זה לא מזמין במיוחד אנשים לאזור. צריך להפוך את מרכז העיר לצעיר ותוסס".

מהנדסת העיר, ד"ר ארליך, אומרת שהטיפול בשדרוג מרכז העיר הוא מורכב. "נוסף על כל הבעיות של ההתחדשות העירונית, יש פה גם הרבה מבנים לשימור. בלב העיר יש בעיות קשות ואנחנו לא מתעלמים מהן, אבל יש הרבה תוכנית לטבעת השנייה שמסביב. אנחנו בשיחות עם יזם על שיקום כיכר המייסדים".

אחד הרעיונות שעלו בעבר בקרב חברי המועצה היה למשוך למרכז העיר סטודנטים וצעירים באמצעות מתן הקלות כמו הנחות בשכירות או הענקת מלגות, כמו שבתל אביב השכילו לעשות עם שכונות כמו שפירא ונווה שאנן. אבל למה שצעירים יבואו לפתח־תקוה אם הכל במרכז סגור בשבת? הצעה שעלתה היתה שבאזורים מסוימים בפתח־תקוה תתאפשר פתיחת עסקים בשבת, כמו אלה הקיימים ברחוב ביאליק ברמת גן וכצנלסון בגבעתיים – עם פאבים ועסקים לממכר מזון. כך, מרכז העיר יקסום יותר לצעירים. אז עם כל כך הרבה רעיונות - למה שום דבר לא זז?

המלצה: להשקיע בפיתוח מרכז העיר. אפשר להתקדם למאה ה־21 ולהציע wifi חינם באזור, לייצר אטרקציות לצעירים ולשפר את רמת השירותים.

מרכז העיר. צילום: ריאן

הלכלוך: עדיין כאן

ונסיים באחד הנושאים הכאובים ביותר בפתח־תקוה - הלכלוך ומצב התברואה ברחובות העיר. זה נכון שיש פערים גדולים בין שכונה לשכונה, וגם שהעיר גדלה והתעצמה בשנים האחרונות, אבל העובדה היא שיכולת הניקיון שלה לא גדלה במקביל.

גורם בכיר בעירייה מודה בשיחה איתנו שבשל הקיצוץ בתקציבים במנהל שפ"ע, יש פחות יכולת לנקות את העיר ולהשתלט על הלכלוך. "יש נקודות שבכלל לא מנקים", הוא מגלה.

אז מה צריכים לעשות עכשיו?

"צריך תכנון נכון ולהשקיע תקציבים, וכרגע אין די תקציבים לכך. אנחנו בעידן שבו הפייסבוק נגיש, ותושב הולך ברחוב, מצלם את הלכלוך ומעלה לפייסבוק. זה נורא עבור עובדי העירייה, שבסך הכול עושים את העבודה שלהם. זה יוצר עליהם לחץ מטורף מצד המנהלים שרואים מה קורה ברשת. העובדים במצב רוח ירוד וגם מנהלי העבודה, המחלקות והאגפים עובדים תחת מעמסה נפשית כבדה מאוד".

איזו תוכנית עבודה צריך לבנות?

"צריך לעשות עבודה מאסיבית בכל העיר: להגביר את הפיקוח, להיכנס לתוכנית עבודה מסודרת ולהודיע לתושבים שבקרוב יתחיל הפיקוח. בהתחלה צריך לתת התראות, לוחות זמנים של הוצאת ופינוי אשפה וגזם. בשלב השני צריך לחלק דוחות. ראש העירייה בדרך כלל לא רוצה להצטייר כמי שנותן דוחות ואז הוא מוותר. נוצר מצב שמספר מועט של תושבים גורם לעיר להיראות עזובה ומוזנחת כי הם זורקים לכלוך איפה ומתי שבא להם ולא מתחשבים. מדובר בהתנהלות לא תקינה. מי שלמעלה צריך מעכשיו להשרות אווירה של סדר וחוק".

וזה יעזור?

"אם כל הדברים האלה יתוקנו, אחרי תקופה מסוימת העיר תתנהל בשוטף בצורה נקייה".

המלצה: להגדיל את תקציבי מנהל שפ"ע, להגביר את הקצב ואת הטווח של הניקוי ברחבי העיר. ורצוי גם: לא ללכלך.