רומי פוקס ז"ל. צילום: מתוך אתר ynet

הכתבה של ד"ר איתי גל פורסמה לראשונה באתר YNET.

המחלה שהכריעה את רומי הצילה ארבעה ישראלים: משפחתה של רומי פוקס שמתה מדום נשימה לפני שבוע, הסכימו לתרום את איבריה. השבוע בוצעו ההשתלות שהצילו ארבעה חולים כרוניים במצב קשה.

רומי פוקס ז"ל, בת 22 תושבת פתח תקווה, אובחנה מגיל צעיר כמחוננת בעלת רמת משכל גבוהה. היא למדה במגמת מחוננים, כתבה שירים, ציירה והתנדבה בסיוע לפליטים. בשל מחלה ממנה סבלה, צה"ל לא איפשר לה להתגייס.

ביום הולדתה ה-22, ב-25 באוקטובר, חגגה בדירת חברים ביפו כשלפתע התמוטטה ולקתה בהתקף אפילפסיה ודום נשימה. אחד מחבריה החל לבצע בה החייאה אותה המשיכו צוותי מגן דוד אדום. בהגיעם לבית החולים וולפסון, נמשכה ההחייאה והיא הועברה לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ כשהיא במצב של תרדמת.

"משהו ממנה ממשיך לחיות"

תוך כדי הניסיונות להצילה, בוצעו לה בדיקות נוירולוגיות ובהם CT מוח, ובדיקת SPECT הבוחנת את הפעילות המוחית. כל הבדיקות העלו כי היא לוקה במוות מוחי נשימתי, וכי לא קיימת פעילות מוחית שתאפשר לה לתפקד או אף להתעורר מהתרדמת.

"לא יכולתי להאמין שעם המוח שלה היא לא תצא מזה", מספרת האם, אורית פוקס, רוקחת במקצועה, "ביקשתי שיראו לי את הבדיקות, והבנו שהמצב הוא קטסטרופה. לא היה אף אזור במוח שהראה קליטת חמצן. הבנתי שהמצב גרוע ביותר, שהיא לא חיה, ושזה הסוף".

"רומי היתה חמה, יכולתי לנשק אותה וללטף אותה", ממשיכה פוקס, "אני בתור אימא שלה הייתי מוכנה שהיא תישאר כך, גם אם היא לא מתפקדת בכלל. שוכבת, שאוכל לבוא ולגעת וללטף אותה. אבל אני בטוחה שרומי היתה רוצה להציל אחרים. אני מאמינה שמשהו ממנה ממשיך לחיות. אנחנו עוד לא יודעים איך מתגברים על אסון כזה, אבל היה חשוב לנו שמשהו ממנה יחיה, ושיציל אחרים, כי זה מה שהיא היתה רוצה".

מתרומת משפחתה של רומי ניצלו חייהם של ארבעה ישראלים. בבית החולים איכילוב הושתלו כבד וכליה בחולה בן 47, ולבלב וכליה בחולה בן 46. שתי הריאות הושתלו בחולה בת 40 בבית החולים בילינסון, שם הושתל גם הלב באישה בת 54.

חני כהן, מושתלת הלב, מספרת: "את התקף הלב הראשון שלי קיבלתי בגיל 39, בבית. כשפינו אותי לבית החולים גילו כי 98% מהעורק הראשי שלי נסתם ובעצם הייתי בסכנת חיים ממשית. חוויתי על בשרי עד כמה זה חשוב להגיע לבית חולים מהר ככל האפשר.

לאחר שהבינו כי אני סובלת מאי ספיקת לב בעקבות מחלת קרישיות יתר הופנתי ליחידה לאי ספיקת לב בבילינסון שם אני מטופלת עד היום.

"בסה"כ קיבלתי חמישה התקפי לב, אולם רק בחצי השנה האחרונה הבנתי עד כמה קשה מצבי וחיכיתי לטלפון מהרופא שיודיע לי שמצאו לי לב. הקושי היה ממש יומיומי אבל סירבתי להאמין שאני צריכה השתלת לב. ביום חמישי, ארבעה ימים לפני ההשתלה, הייתי בבילינסון בבדיקות ובטיפולים. לא האמנתי שאגיע להשתלת לב ממש כמה ימים לאחר מכן.

"כשהתקשר ד"ר בן אברהם, הרופא הקרדיולוג מבילינסון שמטפל בי ואמר לי שיש לו בשורה בשבילי התרגשתי ושאלתי אותו אם המצב שלי השתפר ואני לא צריכה השתלה. ואז הבנתי שזהו, הגיע הרגע שלי לקבל חיים חדשים, והתרגשתי מאוד. נכנסתי לחדר הניתוח בלב שלם כי ידעתי שאני יכולה לסמוך על הצוות הרפואי שטיפל בי.

"החלום שלי, לחזור לבנות שלי, להמשיך ולהיות סבתא לנכדים, ולחזור ולעסוק בספורט – שזו האהבה הגדולה בחיי. אני חולמת על הרגע שבו אוכל לחזור לסטודיו לפילאטיס ולמתאמנות שלי. אני רוצה לומר למשפחה שתרמה לי את הלב תודה. הם הגיבורים האמיתיים בעיני".

פרופ' דן ערבות מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב בבילינסון, מספר: "חני הגיעה להשתלת לב ממש בדקה ה-90. הלב שלה עבד רק בעשרה אחוזים והיא נזקקה ללב בדחיפות. שתי ההשתלות הצריכו צוותים גדולים מאוד של רופאים מנתחי לב וריאות, רופאים מרדימים, רופאים קרדיולוגים, טכנאי לב וריאות, צוות אחים של חדר ניתוח וצוותים רפואיים במחלקת ניתוחי חזה ולב.

"ההודעה על ההשתלות היתה ביום שני בלילה, בזמן שכולם יוצאים לשבתון לבחירות המקומיות אנחנו, אני וד"ר מילטון סאוטה שהשתיל את הריאות, הוזעקנו לבית החולים לבצע את ההשתלות. אני שמח שיום לאחר ההשתלה שתיהן היו בהכרה וכבר ישבו בכיסא. מצבן מצוין ואנחנו צופים שיתקדמו ויחלימו מהר".

דבורה שרר, מנהלת השיווק של המרכז הלאומי להשתלות מציינת: "מעל 2,000 איש חתמו על כרטיס אדי בשבוע האחרון ועשרות משפחות הסכימו בחודשים האחרונים לתרום איברים ולהציל חיים. אנו עדים למגמה חיובית מתמשכת בנושא כל-כך רגיש וחשוב. בימים אלה אנו מתחילים לציין את שנת ה-40 לכרטיס אדי - כרטיס שמציל חיים".

לחתימה על כרטיס אדי ניתן ללחוץ על הקישור