עמירם מרקוס. צילום: באדיבות מכבי

עמירם מרקוס (65) מפתח־תקוה הגיע לאחרונה לביקור תמים במרפאת מכבי בכפר גנים בעיר, כדי לבצע חיסון שגרתי למניעת שלבקת חוגרת. זמן קצר לאחר מכן הוא מצא עצמו מובהל לצנתור לב דחוף בבית החולים, ובזכות עירנות האחות חייו ניצלו.

כשהגיע מרקוס למרפאה קיבלה אותו האחות מורן שפירא, שעל פי הנהלים שאלה אותו כמה שאלות קצרות לפני ביצוע החיסון. "עמירם מקפיד על אורח חיים בריא, תזונה נכונה ופעילות גופנית", מספרת שפירא. "הוא היה אחראי מספיק כדי לקבוע לעצמו חיסון למניעת שלבקת חוגרת, וזה מראה עד כמה הוא מודע לשמירה על בריאותו".

שום דבר לא הכין אותם לדרמה שהתחוללה דקות ספורות לאחר מכן. במהלך השיחה ביניהם סיפר מרקוס לשפירא כי בלילה הקודם הוא חש מועקה בחזה, שהעירה אותו משנתו. מרקוס ציין עוד כי לאחרונה הוא מרגיש לחץ קל בחזה כשהוא מבצע פעילות גופנית, אבל כיוון שהתחושה חולפת במהירות, הוא לא ייחס לה חשיבות.

שפירא הקשיבה רוב קשב לדבריו ולאחר שחיסנה אותו ביקשה שימתין עוד כמה דקות מחוץ לחדר האחיות, כדי לוודא שהוא לא מפתח תופעות לוואי לחיסון. לפני שיצא מחדרה היא ביקשה ממנו לקבוע תור לבדיקת א.ק.ג, לאור הדברים שסיפר לה. ובכל זאת, שפירא לא הייתה שקטה. תחושת הבטן שלה מנעה ממנה לשחררו לביתו: "יצאתי לחדר ההמתנה ובקשתי ממנו שיישאר במרפאה כדי שנבצע את בדיקת הא.ק.ג עכשיו", היא משחזרת. "הוא היה קצת מופתע, אבל הרגשתי שזה הכרחי".

שפירא ביצעה את הבדיקה ותוך כמה דקות קיבלה את הפענוח. הרופא שהיה באותה עת במרפאה ראה את הממצאים והנחה אותה להזמין בדחיפות ניידת טיפול נמרץ כיוון שמרקוס היה למעשה במהלכו של אירוע לבבי חמור ונזקק לצנתור בדחיפות.

מרקוס עצמו התקשה תחילה להבין על מה המהומה: "לא הבנתי למה מורן מתעקשת כל כך לבצע הכל מיד. כשהיא סיפרה לי על תוצאות הפענוח של בדיקת הא.ק.ג הופתעתי עוד יותר, כי בתחושה שלי יכולתי באותו רגע לרוץ מרתון ולחזור. ממש לא הרגשתי שאני במצב קריטי".

שפירא מיהרה להושיבו והשגיחה עליו שלא יבצע שום פעילות שדורשת מאמץ. נוסף על כך, ועד להגעת הניידת, היא נתנה לו עירוי אספירין על פי הנחיות הרופא. בניידת הטיפול הנמרץ התחבר מרקוס למוניטור לב והתברר כי עקשנותה של שפירא הצילה את חייו.

הוא פונה מיידית לבית החולים ותוך כמה שעות נכנס לצנתור דחוף, במהלכו גילו הרופאים כי אחד מעורקי הלב שלו חסום ב־99 אחוז ותפקוד הלב נפגע חלקית. לאחר צנתור ושהות של יומיים בבית החולים שוחרר מרקוס לביתו, ובקרוב יחל תהליך שיקום הדרגתי.

"אני אחות כבר יותר מעשר שנים אבל מעולם לא נתקלתי במקרה כל כך קיצוני", אומרת שפירא. "מזל שלא ויתרתי ומזל שזה נגמר ככה. במצב כזה כל דקה היא קריטית, כמו בפצצה מתקתקת".

מרקוס עצמו סיכם: "עברתי הרבה דברים קשים בחיי, אז אני מתקשה להתרגש. אבל אפשר לומר שבהחלט הופתעתי מהאירוע ואני בעיקר מודה למורן על המקצועיות והעקשנות שהצילו את חיי".