האחיות גילי וסיון. צילום: דוברות בילינסון

אפילו המיילדות המנוסות והוותיקות בחדרי הלידה של בית החולים בילינסון לא זוכרות מתי היתה בפעם האחרונה התרגשות כזאת, אחרי ששתי אחיות ילדו בשבוע שעבר בהפרש של 23 שעות בלבד. השתיים, גילי אטש (26) וסיון לופז (35), הביאו לעולם בת ובן מקסימים ובריאים. החגיגה המשפחתית היתה שמחה במיוחד כיוון שהלידות התרחשו מיד לאחר חגיגות יום הולדתן המשותף של אטש ושל בתה השלישית של לופז.

"עשינו שבת וחגגנו יחד עם כל המשפחה אצל ההורים בפתח־תקוה", משחזרת אטש. "להבדיל ממני, שלא הרגשתי צירים ולא כלום, לסיון ירדו המים ביום שבת והיא נסעה לבית החולים ללדת".

אטש מספרת כי לאורך כל ההריון היא קיוותה ללדת ב־19 בינואר 2019. "זה תאריך יפה", היא מסבירה. "גם בני הבכור נולד בתאריך יפה - ה־16 במרץ 2016, אבל אז אחותי 'גנבה' לי את המועד. כל המשפחה הסתלבטה עליי והאיצה בי שיש לי רק עוד כמה שעות ללדת כדי שגם לי יהיה את התאריך הזה.

"בשלב זה הלידה עוד לא התפתחה ורק כשחזרתי הביתה במוצאי שבת החלו צירים. הגעתי למיון, אבל הצירים לא היו סדירים והחזירו אותי הביתה. רק למחרת הצירים הפכו סדירים וילדתי. בסופו של דבר לא קיבלתי את התאריך שרציתי, אבל יצא שהתאריך העברי של הלידה הוא ט"ו בשבט, שזה גם נחמד".

שתי האחיות לפני הלידה. צילום: פרטי

איך עברה הלידה?

"מהר. הגעתי עם פתיחה של שישה ס"מ ולמרות שהיה עומס, הכניסו אותי מהר לחדר לידה. בעלי וגיסתי שהיו איתי בחדר לידה היו בטוחים שיש עוד זמן והזמינו המבורגר. הם ביקשו שהשליח יזדרז ויגיע לפני שהתינוקת תיוולד, אבל בסוף המשלוח הגיע רק אחרי הלידה".

גם לופז מספרת על לידה מאוד מהירה ולא צפויה: "כל הלידות של הגדולים שלי היו סמוך לתאריך המשוער ולכן הייתי בשאנטי, בטוחה שיש לי עוד מלא זמן. עוד לא סגרתי מי יחליף אותי בעסק, לא הכנתי את התיק לחדר הלידה ולא הספקתי לצפות בסרטון ההכנה ללידה שתכננתי לראות. היו לי עוד לפחות ארבעה תורים רפואיים מתוכננים לאותו שבוע. בסוף יצא שבזמן ההמתנה, תוך כדי הצירים, צפיתי בסרטון ועשיתי את התרגילים שעזרו לי מאוד. אחרי הלידה ביטלתי את כל התורים. רק עכשיו אני מתחילה לעכל את כל החוויה שעברתי".

איך היתה החוויה המשותפת במחלקת היולדות?

אטש: "סיפרתי בחדר לידה למיילדות שאחותי ילדה אתמול והיא במחלקה ב', וביקשתי להיות איתה. האחות שקיבלה אותי במחלקה לא היתה מודעת לכך, והכניסה אותי לחדר, שהתברר כחדר של אחותי. סיון בדיוק ישנה והתעוררה כששמעה את הקול שלי. להיות יחד בחדר היתה הקלה מאוד גדולה, בעיקר כי לא היינו לבד. הרגשנו מאוד בנוח ויכולנו להשאיר את הווילון בינינו פתוח. בזכות זה שהיינו יחד החוויה שלנו הפכה להיות הרבה יותר משפחתית וביתית".

לופז: "כשהייתי בהתאוששות, בעלי התחיל להתארגן כדי ללכת הביתה לגדולים. פתאום הוא חזר וסיפר לי שגילי בדיוק הגיעה. בסוף היא אומנם שוחררה, אבל יום למחרת כשהתפתחה הלידה וידעתי שהיא בדרך, היולדת שהיתה איתי בחדר השתחררה וביקשתי שיכניסו את אחותי לידי. אני שמחה שזה הסתדר כי זו היתה חוויה מאוד מקרבת. היינו שם אחת בשביל השנייה".